שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
שיזף רפאלי
ד"ר שיזף רפאלי פרופ' רפאלי הוא ראש המרכז לחקר האינטרנט באוניברסיטת חיפה לכל הטורים של ד"ר שיזף רפאלי

הבנק העולמי הופך לחברתי?

והאם גם גישת השוק החופשי תעבור עדכון היסטורי

שיזף רפאלי 09:1526.02.15
האם האכזבה מהשיטה הכלכלית משנה את המוסד שנחשב לאחד מסמליה — הבנק העולמי?

 

הבנק העולמי הוא מוסד של האו"ם שמלווה כסף למדינות העולם השלישי כדי לסייע להן להתפתח. את מדיניות ההלוואות וההחזרים קובעות 188 המדינות שתורמות לקופת הבנק, ובעיקר גדולת התורמות ארצות הברית. כתוצאה מכך, המטה הראשי ממוקם בוושינגטון, נשיא ארצות הברית בוחר מסורתית את נשיא הבנק, שבתורו מקפיד על גישה של קפיטליזם שמרני ומחייב את הממשלות הלוות לבצע במדינותיהן הפרטות ודה־רגולציה, ולפתוח את המדינות בפני תאגידים מערביים. ובקיצור, כפי שקוראים לזה באמריקה, לנקוט "אחריות פיננסית".

 

המדיניות הזאת נשענת על אבן היסוד של הכלכלה הקלאסית: ההנחה שהאנשים שכלתנים ושקולים, וכי מצבור הפעולות של יריבים מרים ייטיב לאורך זמן עם כולם. זו ההנחה שמאחורי התחרות החופשית במערב. הגישה רשמה הצלחות גדולות וכישלונות כואבים, ויש לה חסידים, אך גם עוד ועוד מבקרים.

 

ונדמה שהביקורות הגוברות הזיזו משהו. זה שנתיים וחצי שבראש הבנק העולמי עומד נשיא שאינו כלכלן: פרופ' ג'ים יונג קים, רופא ואנתרופולוג ובעברו נשיא אוניברסיטת דרטמות החברה בליגת הקיסוס, וכן ממובילי הביקורת על הבנק העולמי עצמו.

 

מטה הבנק העולמי בוושינגטון ארה"ב מטה הבנק העולמי בוושינגטון ארה"ב צילום: Shiny Things / Flickr

 

קים, מינוי אישי של נשיא ארצות הברית אובמה, מביא אל ישיבות ההנהלה של המוסד הוותיק את הלך הרוחות העדכני שאחרי המשבר, ובפרט את גישת הכלכלה ההתנהגותית. ענף הכלכלה ההתנהגותית טוען כי האדם אינו באמת שקול ומחושב, וכי "היד הנעלמה" של הכלכלה הקלאסית לא באמת מיטיבה עם כולם. הבועות, המשברים התכופים והפערים החברתיים הגדלים הם ההוכחה לכך, והמסקנה היא שממשלות צריכות להתערב יותר בכלכלה, ולעשות זאת לאור נתונים מחקריים שמגלים איזה צעד מביא למסקנה הרצויה ואיזה לא.

 

דין וחשבון חדש של הבנק (זמין בכתובת bit.ly/WB-2015) מבטא את הגישה החדשה. הוא מחליף את דרשותיהם של כלכלני שוק חופשי דוגמת מילטון פרידמן בתיאוריות חדשות יותר של פסיכולוגים וחוקרי כלכלה התנהגותית שעד היום נחשבו מתריסים ולעומתיים: חתני פרס הנובל דניאל כהנמן ועמוס טברסקי, החוקרים אורי ואיילת גניזי, דן אריאלי, ריצ'רד תאלר ואחרים, בהם מבקרים חריפים של השיטה.

 

בין היתר מוצגים שם ניסויים שמגלים כי גם עובדי הבנק עצמם נתונים להטיות לא רציונליות, ועוד בתחום מומחיותם: בפני העובדים הוצגו נתונים שמשווים בין מדינות עם חוק שכר מינימום למדינות בלעדיו, וכן נתונים על הבדלי האיכות בין שני תכשירים קוסמטיים. לעובדים לא סופר שהנתונים מפוברקים ומבחינה מתמטית מדובר בשתי שאלות זהות. באופן מדאיג, העובדים הסיקו נכונה מהי המשחה היעילה יותר אבל בשאלה הכלכלית הם פירשו את הנתונים הפוך, והסיקו ששכר מינימום הוא רעיון רע שיש לבטל. המסקנה חטאה למספרים, אך תאמה את תפיסת העולם הרווחת בבנק זה דורות.

 

הדו"ח ממשיך ומספר על שיטות חדשות לשיפור בריאות הציבור, הפחתת תאונות דרכים, ועוד התערבויות שבעבר הבנק לא ראה בהן מתחום עניינו. לדוגמה, בעבר הבנק ניהל הלוואות לאיכרים בעולם השלישי על בסיס חישובי יעילות. אך לווים רבים לא הצליחו לעמוד בתנאים, בין היתר כי נשמעו יותר לעונות השנה מאשר לתנודות שיעורי הריבית. שינויים שהתבססו על הכרת התרבויות הלוות הגדילו את שיעורי ההצלחה.

 

הדו"ח השנתי הזה הוא מסמך מרתק ודרמטי. הוא מראה איך מידע חדש ועדכני מצליח, לפעמים, לשנות מדיניות ציבורית שמרנית. ואפילו להפוך מוסד כלכלי עוצמתי וקפיטליסטי ליותר, כן, חברתי.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x