$
מעסיקים

למה נשים לא מדברות בפגישות עבודה

שריל סנדברג מכה שנית. במאמר דעה שפורסם ב"ניו יורק טיימס" היא טוענת כאשר אישה מדברת בסביבה מקצועית, היא נאלצת ללכת על חבל דק: או שהיא בקושי נשמעת או ששופטים אותה כאגרסיבית מדי. לעומת זאת, כשכגבר אומר את אותם הדברים, הוא זוכה להכרה והערכה

שירות כלכליסט 14:2712.02.15
לפני מספר שנים, כאשר הפיק את הסדרה הפופולארית "המגן", גלן מזרה שם לב ששתי כותבות צעירות בצוות לא דיברו במהלך פגישות סיעור מוחות. הוא קרא להן לשיחה ועודד אותן לדבר יותר בפגישות.

תסתכל מה קורה כשאנחנו מדברות, השיבו הצעירות.

 

כמעט בכל פעם שהן החלו לדבר, מישהו הפריע להן או פסל את הרעיונות שלהן לפני שהן סיימו את דבריהן. כאשר למישהי מהן היה רעיון טוב, אחד מהכותבים הגברים היה קופץ וממשיך לפתח את הרעיון לפני שלה הייתה הזדמנות להשלים את דבריה.

 

למרבה הצער, החוויה הזו של הכותבות הצעירות אינה יוצאת דופן.

 

שריל סנדברג, סמנכ"לית התפעול בפייסבוק, כתבה מאמר בניו יורק טיימס על היחס של הסביבה המקצועית לדעותיהן ולהצעותיהן של נשים.

 

לדבריה, כמעט כל אישה התנסתה בחייה המקצועיים בקשיים הכרוכים בניסיון להשמיע דעה ולזכות ליחס הולם. כאשר אישה מדברת בסביבה מקצועית, היא נאלצת ללכת על חבל דק: או שהיא בקושי נשמעת או ששופטים אותה כאגרסיבית מדי. לעומת זאת, כשכגבר אומר את אותם הדברים, הוא זוכה להנהוני הכרה והערכה. משום כך, נשים בוחרות לרוב להימנע מלהשמיע את דעתן.

 

שריל סנדברג עם מארק צוקרברג; כאשר נשים מביעות דעה הן עלולות להיתפס כאגרסיביות שריל סנדברג עם מארק צוקרברג; כאשר נשים מביעות דעה הן עלולות להיתפס כאגרסיביות צילום: רויטרס

 

מחקר שנערך באוניברסיטת ייל, מראה כי בעוד סנאטורים בקונגרס האמריקאי נוטים להשמיע יותר את קולם ככל שיש להם יותר שנות ותק וניסיון, הרי שהדבר לא כך עבור נשים. עורכת המחקר, הפסיכולוגית ויקטוריה ברסקול מצאה אף שמנהלים ומנהלות נטו להעריך יותר מנכ"לים המשמיעים את דעתם לעיתים קרובות; אולם, כאשר מדובר במנכ"ליות הנוהגות כך, הרי שההערכה אליהם פוחתת באופן ניכר. משמעות מחקר זה ומחקרים דומים היא שאכן נשים המשמיעות את דעתן יותר זוכות לפחות אהדה.

 

כתוצאה מהמכשול הזה, ארגונים רבים מחמיצים רעיונות בעלי ערך, מציינת סנדברג. במחקר שנערך על-ידי אוניברסיטת טקסס נתבקשו המשתתפים להמציא אסטרטגיית שיווק עבור חנות ספרים פיקטיבית. אחד מהמשתתפים קיבל בחשאי מידע על כך שמלאי החנות אינו תקין וכן קיבל הכוונה לאסטרטגיות טובות יותר.

 

נמצא כי כאשר המשתתפות ניסו להציע גישה חדשה, מנהלי הצוותים תפסו אותן כבלתי נאמנות ואף נטו לדחות את רעיונותיהן. גם כאשר נאמר לחברי הצוות כי אחד מחברי הצוות מחזיק במידע ייחודי היכול לסייע להם לפתור את הבעיה, נדחו הצעותיהן של נשים, גם אם הן היו אלו שקיבלו את המידע החשאי.

 

על ארגונים להגדיל את התרומה של נשים באמצעות אימוץ תרבות המתמקדת פחות במגדר ויותר ברעיון המושמע, אומרת סנדברג ומציעה טורנירים של חדשנות שבמסגרתם יוגשו הצעות לפתרון בעיות באופן אנונימי. כמו כן, על מעסיקים לנקוט צעדים על מנת לאפשר לנשים להשמיע את דעתן באופן שווה לעמיתיהן הגברים.

 

לדברי סנדברג הפתרון לטווח הארוך הוא להבטיח שיותר נשים יוצבו בעמדות הנהגה.

 

עם תחילת שנת 2015, יש לתהות מה היה קורה לו פגישות עבודה היו מתנהלות "בסגנון הנשיא אובמה", המקפיד לתת את הבמה כמה שיותר לנשים, אומרת סנדברג.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x