אבא תמיד אמר: "קשה להגיע למעלה, אך לשמור על עצמך ראשון קשה פי מאה"
אייל שרצקי, מנכ"ל ובעלים משותף באיתוראן: "מסיום הצבא אני עובד עם אבא, ובכל פעם שאיחרתי ברבע שעה לפגישה אמר: 'זה לא איחור, זאת בטלנות'"
"הוריי הכירו בבית הספר בגיל העשרה ומאז הם יחד. אמא סיפרה: 'כשהכרתי את אבא שלך הוא היה פושטק', כי כמו ב'אסקימו לימון' בילה בים ובגלידה מונטנה והתפלח לסרטים. אבא איש של אנרגיה מתפרצת, שנכנס דרך הקיר כשיש חלון ודלת, ואמא שמרנית מאוד, זהירה ושקולה. היא האמא היהודייה הדאגנית הקלאסית, מאוד דואגת בכלל ובפרט לי, לאחיי ולאבא שלי. כשאנחנו רוצים לנסוע לבילוי משותף אנחנו אומרים לה שאנחנו יוצאים לכמה חודשים של צלילה עם כרישים, ואז אומרים לה שזה רק לסקי באוסטריה. כשהשתתפתי בטריאטלון 'איש הברזל' בפעם הראשונה אמא ביקשה: 'תבטיח לי שזאת הפעם האחרונה', כאילו אני יוצא לפעולה בעורף האויב.
1981. אייל שרצקי (13, משמאל) עם הוריו איזי ומדי ואחיו ניר (10) וגיל (3) במסיבת יום הולדת בגן הילדים
"אבא, שמאוד אהב ספורט, שיחק ואימן כדורגל בצעירותו, דחף אותנו כל השנים לעסוק בספורט. כילד שיחקתי כדורסל במכבי תל אביב, ואבא תמיד ציטט שלט שנתלה באולם האימונים: 'הצלחה קודמת לעבודה רק במילון'. עם הזמן התחלתי גם להיות תחרותי. אף על פי שאבא עבד הרבה, הודות לתחביב המשותף ראיתי אותו יותר. כשבא לאסיפת הורים אמר: 'אותי מעניין כמה קיבלתם בספורט וחשבון, השאר לא מעניין', אבל כשבגרנו הוא רצה גם ממוצע בגרות גבוה.
"מיד אחרי הצבא אבא גרר אותי לעבוד איתו, ומאז אנחנו צמודים. הייתי סטודנט במקביל, ובכל פעם שאיחרתי ברבע שעה לפגישה איתו אבא אמר: 'זה לא איחור, זאת בטלנות'. הוא אמר תמיד על ההישגים העסקיים: 'להגיע למעלה זה קשה, אבל לשמור על עצמך ראשון זה קשה פי מאה'. מגיל 21 בניתי לעצמי הפרדה ברורה: בשיחות בנושאי עבודה אני קורא לו איזי, ובכל נושא אחר זה אבא או אבוש. זה מאפשר לנו לנהל ויכוח מקצועי ובערב שבת לשבת בבית כאילו כלום לא קרה".
