• תפריט
מוסף 24.04.2014
כותרת מוסף 24.4.14

ברית נגד בריונים

בעידן שבו אלימות בבית הספר נראית כמו גזירת גורל, נכנסה הפסיכולוגית פרופ' דורותי אספלאז' למוסדות החינוך הקשים של שיקגו, ובתוך 15 מפגשים הפחיתה בהם את האלימות בעשרות אחוזים. בראיון למוסף כלכליסט היא מסבירה באיזו קלות יכולים מבוגרים לשנות לטובה את חייהם של ילדים, ומדוע לא זו הסיבה שבגללה הבית הלבן קרא לה

כשהפסיכולוגית הצעירה דורותי אספלאז' (Espelage) יצאה לדרכה המקצועית, היא הציבה לעצמה מטרה יומרנית מעט: לעשות מהפכה של ממש בחייהם של ילדים אלימים. היא היתה בטוחה שהיא תוכל לאתר את אותו רכיב חיים סודי שמבדיל בין הילד שהופך לאלים לבין הילד שמנהל את חייו בלי מכות. אולם כבר בשלב מוקדם הבינה אספלאז', שמרכיב הפלא הזה לא קיים: אלימות של ילדים מושפעת ממערכת אקולוגית שלמה ומסובכת. אז היא החליטה לטפל בכולה.

 

20 שנה אחר כך אספלאז' היא פרופסור להתפתחות הילד באוניברסיטת אילינוי ומחוקרי הבריונות הבולטים בעולם. היא משמשת כיועצת לממשל האמריקאי, חיברה יותר ממאה מאמרים אקדמיים, ערכה ארבעה ספרים, ומעל הכל - חתומה על מודל התערבות שהצליח. שיטה שהפחיתה אלימות באופן משמעותי וניתבה את גורל חייהם של ילדים ובתי ספר למקום טוב יותר. לאחרונה הוזמנה להרצות בכנס שערכה היחידה ללקויות למידה ולהפרעות קשב בבית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה.

 

דורותי אספלאז' דורותי אספלאז' צילום: אוראל כהן

 

אספלאז' מכירה את התסכול והפחד של הורים רבים. החשש שהילד שזרק לעברם מילה קצרה בחצי פה לפני שהסתגר בחדרו חזר מיום של קושי, שבו היה קורבן לאלימות, הטרדות והצקות. "יש משפחות בריאות, שאין בהן אלימות, ההורים טובים ויש להם קשר טוב עם ילדיהם. לילדים האלה אמור להיות טוב יותר מלילדים שבאים מסביבה פחות תומכת, אבל לעתים דווקא הם קורבנות של אלימות בבית הספר", אומרת אספלאז'. וכך גם המשפחות המתפקדות הופכות לחלק מאותה אקולוגיה של אלימות: "ההורים עשו כל מה שהם יכולים, אך הם חסרי אונים מול הילדים האכזריים שפוגעים בילדים שלהם".

 

מפתה לכוון את האצבע המאשימה אל מערכת החינוך ולדרוש שתפתור את הבעיה, אולם אספלאז' מרחיבה את מעגל האחראים. "הטיפול באלימות של הילדים הוא באחריות ההורים, בתי הספר, הקהילה והחברה. קל לומר שבתי הספר צריכים לפתור את הבעיה, אבל הם לא יכולים", היא אומרת. "ילדים נמצאים גם במקומות אחרים ובכל מקום יכולות להיות התעללות ובריונות. בתי הספר הם רק חלק מהפתרון".

 

על בסיס התפיסה הזו פיחתה אספלאז' מודל למניעת אלימות ובריונות, שבאמצעותו בתי הספר מעצימים את הילדים ומלמדים אותם מיומנויות חברתיות ורגשיות, כמו פתרון בעיות, ויסות והתמודדות עם כעס ותסכול. התוכניות מופעלות בשיתוף עם ההורים, הקהילה ומערכות נוספות שהילדים משתתפים בהן. המטרה היא שכמו במאזניים, הצד של הכלים החיוביים המפחיתים התנהגות אלימה, יהיה כבד ומשמעותי יותר מהצד של גורמי הסיכון שמעודדים אלימות.

 

התוכנית השיגה תוצאות טובות מאוד בבתי הספר המאתגרים של שיקגו, ותוכניות התערבות חדשות הצליחו להפחית ב־42% את מקרי האלימות בבתי הספר בתוך שנה אחת. "המטרה בארצות הברית היא להוריד את המכות בבית ספר ב־2% עד 2020, ובמחקר הזה, בתוך שנה, הן ירדו ב־42%", אומרת אספלאז'. "ילדים יכולים ללמוד מיומנויות רגשיות וחברתיות בבית, אבל זה לא קורה במשפחות של רוב הילדים האלימים".

 

הכל מתחיל בהורים

 

"אף אחד לא דיבר על בריונות ילדים", מספרת אספלאז' בחיוך על תחילת דרכה. "עבדתי בחדר קטן בקצה המסדרון, והיו שואלים אותי: 'בריונות של ילדים? אה, נושא מעניין. זה לא חלק מההתבגרות? מבנים שהופכים לגברים'". אבל העוצמה והלהט שלה ניצחו גם את הספקות. קל ליפול לרגליה של החוקרת בת ה־45. היא מדברת מהר, מצחיק, מדויק, ושומרת על נאמנות עיוורת לקליינטים שלה - ילדים שראויים לסביבה דלת אלימות.

 

איפה מתחילה אלימות? זו נטייה שנולדים איתה כמו נטיות אחרות?

"אני מאמינה שילדים לא נולדים רעים או עם נטייה לאכזריות. יש מחקרים שמראים שמזג מסוים בינקות עשוי להוביל להתנהגות יותר אגרסיבית בבגרות, אבל גם את הטמפרמנט של ילד בן שלוש הסביבה יכולה לעצב".

 

 צילום: יונתן פופר

 

ורקע סוציו־אקונומי? הוא משפיע על האלימות?

"מצב סוציו־אקונומי לא מנבא כלום, שום דבר", אומרת אספלאז' ומותחת את ההברות להדגשה. "הדבר היחיד שמנבא בריונות זה הקשר עם ההורים - עד כמה ההורים מנטרים את ההתנהגות של הילדים, מפקחים עליה, מתקשרים ומקיימים יחסים גלויים עם הילדים. המחקרים שלנו מראים שאם ילד מגיע ממשפחה שבה ההורים לא יודעים איפה הוא נמצא, לא שואלים אם יש לו שיעורים, לא מתעניינים איך היה בבית ספר, לא יודעים מי החברים שלו, והוא נמצא הרבה שעות לבד בלי פיקוח של מבוגר, הוא יהיה אלים, יצרוך סמים ואלכוהול, ונערה בארצות הברית גם תמצא את עצמה בהריון. פיקוח של הורים ואיכות התקשורת בינם לבין הילדים הוא המנבא מספר אחת של בריונות, יותר מכל דבר אחר. וזה הגיוני".

 

את הקשר עם ההורים אספלאז' זיקקה לרכיב מדויק יותר שמפחית התנהגות בריונית: מבוגרים שנותנים לילדים מודל חיובי לחיקוי. אלה לא רק ההורים, אלא גם מדריכים בחוגים, בני משפחה, חברים או מורים. "בכיתה המורה נמצא כמו על הבמה, וגם אם נדמה לו שהילדים לא מקשיבים, הוא צריך לדעת שהם רואים הכל ומאחסנים כל מה שהוא אומר להם. כשמורה נכנס לכיתה, הוא צריך להיות מודל החיקוי הכי טוב שאפשר לילדים, גם אם זה אומר לעצור את השיעור כדי ללמד אותם לדבר בכבוד זה לזה, או לא להשתמש בביטויים הומופוביים. התפקיד שלנו הוא לגדל אנשים שיוכלו לתקשר בהצלחה עם סביבתם. אנחנו צריכים להכיר בזה שהם מתבוננים בנו ולומדים".

 

תקשורת טובה בין מבוגרים לילדים יכולה להפחית גם את הסיכון במפגשים ברשת. "ראינו במחקרים שכשילדים שחיים במשפחות תומכות פוגשים בילדים מרושעים באינטרנט, הם לא יהיו חברים שלהם בפייסבוק, הם יפסיקו להתכתב איתם במסרים מיידיים וילכו לדבר על כך עם הוריהם", מספרת אספלאז'.

 

חרדה מנותקת מהמציאות

 

בחודשים האחרונים, לפחות שישה נערים בני 14 עד 16 נדקרו בארץ על ידי ילדים אחרים, פחות או יותר בני גילם, בבתי הספר שבהם הם לומדים או ממש בסמוך אליהם. "כשקיבלתי את הטלפון שהבן שלי נדקר, האדמה רעדה לי", סיפר בראיון אביו הנסער של נער בן 14 שנדקר באשדוד, כנראה בגלל ריב על נערה. "אנחנו משפחה רגילה. אנחנו מחנכים נגד אלימות, גם אלימות מילולית, יודעים מה קורה עם הילדים בפייסבוק, מעורבים, חושבים שאנחנו מודעים לכל הסכנות. אם זה קרה לנו, זה יכול לקרות לכל אחד".

 

מה שקרה לאב הזה הוא הסיוט של כל הורה. נראה שאנחנו חיים בעולם אכזרי יותר שבו הילדים שלנו כל הזמן בסכנה, גם בבית הספר שאמור להיות מוגן. אולם הנתונים אינם תומכים בתחושה הזו. לפני נתוני המשטרה ומשרד החינוך, אלימות הנוער דווקא במגמת ירידה, ובין 2009 ל־2011 מספר אירועי האלימות בבתי הספר ירד ב־29%. "זה נכון", מאשרת אספלאז', "ילדים היום יותר בטוחים בבתי הספר מפני שהאלימות במגמת ירידה ברוב העולם, וגם בישראל. ראיתי את הנתונים שלכם, הם יפהפיים".

 

זה מאוד מפתיע. יש תחושה שיש יותר אלימות.

"אנחנו מרגישים שזו מגפה כי אי אפשר לפתוח טלוויזיה או עיתון בלי לשמוע משהו, אבל הנתונים מראים אחרת. העמיתים שלי לא רוצים שאומר את זה כי יקצצו לנו את תקציבי המחקר, אבל אני חושבת שצריך להבין מה עבד ולהמשיך בזה כדי למזער את האלימות. אנחנו חייבים לילדים שלנו, שנקבל החלטות טובות יותר".

 

כשהיא מדברת על החלטות טובות יותר, היא מתכוונת למודל שפיתחה ומבוסס על גישה של למידה חברתית־רגשית. השכבה הבסיסית והרחבה ביותר מיועדת לכל תלמידי בית הספר. כדי למנוע אלימות, בית הספר מפרט את הציפיות שלו מהתלמידים, מקפיד על אכיפתן ומלמד את הילדים מיומנויות חברתיות ורגשיות כדי להתמודד עם עימותים ותסכולים.

 

שכבת הביניים במודל מיועדת לקבוצה קטנה יותר, של ילדים שנמצאים בסיכון להתנהג באלימות - בגלל טראומות שעברו, רקע משפחתי, לקויות למידה, קושי להתמודד עם כעסים וסיבות נוספות. עם ילדים אלה עובדים באופן שגרתי בקבוצות קטנות. השכבה האחרונה מציעה טיפול ממוקד ואינטנסיבי בילדים אלימים. הטיפול בהם נעשה באמצעות תוכניות התערבות אישיות, ארוכות טווח ועוצמתיות, שבתי הספר בונים עם הילדים עצמם, עם משפחותיהם ועם גורמים מקצועיים נוספים.

 

ירידה בהטרדות מיניות

 

המחקרים שנעשו על המודל, הראו שככל שהמורים מעורבים במניעת אלימות, הילדים אכן נוהגים בפחות באלימות. "אם המורים חשים שמעודדים אותם למנוע אלימות, הילדים פחות עוסקים באלימות", מסבירה אספלאז' בהתרגשות. "ואם המורים מצהירים שהם אוהבים זה את זה ואת התלמידים, התלמידים לא מתעניינים באלימות. ככל שהמורים משתדלים יותר למנוע מכות, כך יש פחות קטטות בבית הספר. וככל שהם נותנים דוגמה אישית ומתערבים יותר, כך גם הילדים מתערבים יותר בעצמם ומונעים אלימות".

 

בשנה שעברה פרסמה אספלאז' מחקר שבדק את ההשפעה של תוכנית בשם Second Step ("צעד שני"), שפותחה לפי המודל שלה. התוכנית השיגה תוצאות פנטסטיות: לאחר שקיבלו 15 שיעורים שבועיים, הילדים דיווחו על ירידה של 42% במכות בשטח בית הספר. בשנת הלימודים הבאה הילדים עברו תוכנית נוספת, שאחריה נרשמה ירידה של 53% בשימוש בקללות הומופוביות ושל 36% בהטרדות מיניות. "זה שיפור עצום, וזה מה שאנחנו רוצים לראות, ילדים שבאים בשמחה לבית הספר ולומדים, לא מתעסקים באלימות", אומרת אספלאז'.

 

כיום היא עומדת בראש צוות משימה שהקים הממשל כדי להיאבק במגמה החדשה של הבריונים בבתי הספר: אלימות כלפי מורים. על פי מחקר של הצוות, 11% ממנהלי בתי הספר הציבוריים דיווחו שהתלמידים מתחצפים למורים באופן יומיומי ו־6% דיווחו על קללות. 7% מהמורים סיפרו שתלמידים מאיימים עליהם ו־4% הותקפו פיזית. גם בישראל המספרים מבהילים. בסקר שערך משרד החינוך ב־2011, 6% מתלמידי כיתות ד'־ו', 10% מתלמידי ז'־ט', ו־13% מתלמידי י'־יא' אמרו שהם נהגו באלימות כלפי צוות בית הספר בחודש האחרון. "הנושא הזה לא נחקר מספיק", אומרת אספלאז'.

 

אבל האפקט החשוב של המודל שלה נחשף ב־2008. "אלימות של ילדים אינה תופעה מבודדת", מדגישה אספלאז', "היא באה עם אגרסיביות, חרדה, עצבנות, קונפליקט בין ההורים, קושי להתמודד עם כעס. המפתח להתמודדות עם כל האתגרים האלה הוא למידה חברתית רגשית. המודל שלנו הציע לתלמידים מיומנויות חיים אמיתיות כמו פתרון בעיות חברתיות, ויסות עצמי, התמודדות עם כעס ותסכול".

 

ובאמת, מחקרים מצאו שבבתי ספר שמלמדים מיומנויות חברתיות ורגשיות, הציונים גבוהים ב־11%, "ורק בגלל זה בארצות הברית מוכנים לדבר על המודל של למידה חברתית ורגשית", אומרת אספלאז' בציניות. "אם זה לא היה משפיע על הציונים, אף אחד לא היה מדבר על זה, וזו הסיבה שאני יושבת בקבינט החינוך של אובמה, כדי לומר כמה המיומנויות האלה חשובות".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x