שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
שיזף רפאלי
ד"ר שיזף רפאלי פרופ' רפאלי הוא ראש המרכז לחקר האינטרנט באוניברסיטת חיפה לכל הטורים של ד"ר שיזף רפאלי

מה יותר חשוב: איכות או מגוון?

והאם שוויון ואפליה מתקנת יכולים להזניק ארגונים

שיזף רפאלי 09:1003.04.14
כשבלעם אמר עלינו "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", האם התכוון לקלל או לברך? תשדירי שירות חדשים בכיכובו של עיתונאי הספורט ואלוף השחייה משה גרטל מזהירים מפני ההסתגרות. גרטל קורא למקבלי ההחלטות בארגונים לא לזרוק קורות חיים לפח. התשדירים מדגישים את החשיבות שבפתיחות אל האחר ומפצירים במעסיקים לחשוב עוד רגע לפני שהם פוסלים על הסף מועמד חרדי, ערבי, בעל מוגבלות, מעל גיל 40 או מועמדת שהיא אם. גם בבתי הספר חוזרים בפני תלמידים על המסר של שוויון וקבלת האחר, אף על פי שלא ברור כמה טוב המסר מועבר, אם אותם בתי ספר גידלו מנהלי כוח אדם שצריך לחבר עבורם תשדירי שירות הנושאים את אותו מסר ישן.

 

הקמפיין מבורך. גם אם הוא מנסה יותר לפרוט על הרגש וחוש הצדק ופחות להדגיש שיקולים רציונליים ועסקיים, "שיקולי שורת הרווח". ויש שיקולים רבים כאלה שמצדיקים את הגברת הגיוון בארגון, גם בדעות ובהכשרות וגם ברקעים ובגילאים. השיקולים האלה לבדם יכולים לשכנע מנהלים.

 

לא לזרוק קורות חיים לפח לא לזרוק קורות חיים לפח צילום: שאטרסטוק

 

מחקר מרתק חדש הצטרף אליהם באחרונה. פרופ' ריצ'רד פרימן, כלכלן באוניברסיטת הרווארד, ותלמידו הדוקטורנט וויי הואנג יצאו לבחון את השפעת הגיוון בתחום העיסוק שלהם, שוק הפרסומים האקדמיים. הם בחנו מאות אלפי מאמרים מדעיים שהתפרסמו ברבבות כתבי עת לאורך 28 שנה. הם קטלגו את המחברים לפי מוצאם, שאותו גזרו משם המשפחה. אלגוריתם מיוחד סרק את שמות החברים וזיהה מי מהם סינים, יפנים, קוריאנים, וייטנאמים, הודים או היספאנים ומי מהם נושאים שמות אמריקאיים "טהורים" יותר. וכך צוותי המחברים האלה סווגו לשני סוגים: מעורבים ואחידים.

 

באופן לא מפתיע נמצא שגם המדענים יכולים להיעזר במשה גרטל. מחברים מובילים אמריקאים נטו לעתים קרובות לעבוד עם שותפים ממוצא אתני דומה, ואף על פי שבעשורים האחרונים חלקם של החוקרים שמוצאם במדינות מתפתחות גדל מאוד, הנטייה הקרויה בשפה המקצועית הומופיליה, אהבת הדומים לך, ניכרת ומתמשכת.

 

ואולם, החידוש המעניין במיוחד היה הקשר שפרימן והואנג זיהו בין רמת הגיוון של צוותי המחקר לבין איכות תוצרי העבודה שלהם. מאמרים מדעיים נהוג לדרג לפי יוקרת כתב העת שהתפרסמו בו ולפי המידה שבה המאמר מצוטט במחקרים אחרים. צוותים אחידים והומופיליים הניבו מחקרים שתרומתם המדעית היתה פחותה יותר בממוצע; הם פורסמו בכתבי עת שוליים יותר וזכו לתשומת לב פחותה. צוותים מעורבים הפיקו בממוצע מחקרים איכותיים יותר, שהופיעו בכתבי עת יוקרתיים יותר ושימשו בסיס ותימוכין ליותר עבודות המשך. זה פעל גם בכיוון ההפוך: ככל שההישגים המחקריים של חוקר מרשימים יותר, כך גדל הסיכוי שיהיה שותף בצוותים מעורבים. הממצא חזר על עצמו באופן מובהק בכל רמות הניסיון והבכירות של חוקרים. ובאופן מרתק גם התפזרות מחברי המחקרים על פני מוסדות שונים העלתה את מדד האיכות של עבודותיהם. שיתוף פעולה בין חמישה חוקרים מאוניברסיטאות שונות וארצות שונות הוליד עבודה אקדמית איכותית ומועילה הרבה יותר בממוצע מזו שצמחה בשיתוף פעולה בין חוקרים מאותו המוסד, גם אם דובר באוניברסיטה מהמובילות בעולם.

 

הרבה מסקנות מועילות יש פה, וגם חיזוקים לתובנות נפוצות: נסיעות והיכרויות חדשות עוזרות ומקדמות. חרם אקדמי, מכל סוג ועל כל אחד, מזיק לכולם. והכי חשוב: הגיוון האנושי לא רק צודק, אלא גם כדאי. האחר מועיל לנו פשוט כיוון שהוא אחר. ציות לקללתו של בלעם והסתגרות אך ורק עם הדומים לנו יעלו לנו ביוקר.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x