• תפריט
שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
שיזף רפאלי
ד"ר שיזף רפאלי פרופ' רפאלי הוא ראש המרכז לחקר האינטרנט באוניברסיטת חיפה לכל הטורים של ד"ר שיזף רפאלי

מי ימציא את המעלית הבאה?

והיכן החדשנות בכלי התחבורה שעיצב את הערים

שיזף רפאלי 08:2427.03.14
התחבורה הגלגלית עיצבה את התרבות. היא שינעה אנשים וחפצים, ולאורך רוב ההיסטוריה היא שינעה רעיונות. מערכות הכבישים ופסי הרכבת קובעות מחירי נדל"ן וצפיפות בערים ואת המראה שלהן. אנחנו מאמינים שהמפות של חיינו ומערכות הקשרים העסקיים והחברתיים שלנו צוירו וסותתו בידי כלי תחבורה והוגדרו במגבלותיהם.

ואולם, את המעלית אנחנו לא סופרים. כמו שהמכונית הגדילה את רדיוס שטחי המחיה, המעלית, כלי התחבורה האנכי, כובשת את הגובה, וחרף התהילה המוגבלת שלה אחראית לעיצוב חיינו ולשינוי אורחותיהם לא פחות מכלי התחבורה האופקיים.

 

מעלית. כלי תחבורה שיכול לקחת אותנו רחוק מעלית. כלי תחבורה שיכול לקחת אותנו רחוק

 

היא אפשרה לבתים לצמוח מעל מגבלת אורך הנשימה וקצב דופק הלב של שבע קומות. בערים שמלאות מגדלים צפופים מתקיימים הכי הרבה מפגשים ונולדים הכי הרבה רעיונות. רבעים של בנייני משרדים גבוהים הם לא רק מוצר יוקרה, אלא גם אמצעי לפיתוח וקִדמה. המעליות הן גם מהאחראיות העיקריות לגיבוש התכנון הפנימי של הבתים האלה: הארובות שלהן נמצאות לרוב במרכז הבניין הגבוה, בשלד הפנימי שלו. מטעמי תכנון יעיל הן הפכו לכביש מרכזי שמאחד לרגע קצר דרגים ומעמדות. הן הולידו את ראיון המעלית הקצרצר של עובד זוטר שנקלע לכמה שניות בחדר סגור עם מנהל בכיר ויכול להעביר מחשבה באופן בלתי אמצעי ואולי לשנות את מזלו. והן יכולות להיות יותר מכך.

 

גם להיסטוריה העתיקה יותר של מעליות מגיע כבוד. היא מתחילה לפני אלפיים שנה, בקרבות בין הרומאים לקנאים היהודים בהר ארבל, אז נעשה שימוש צבאי מכריע במעליות כדי להוריד לוחמים אל פי המערות שבצוקים ולהפוך את המערות למלכודות מוות למסתתרים בהן. ה"מעלייה" הראשונה בתל אביב הותקנה בתחילת המאה שעברה ברחוב הרצל, המרכז המסחרי הראשון של העיר העברית הראשונה, והפכה מיד לאטרקציה אזורית. באירופה התקנת המעליות במאה ה־19 גרמה למהפכה אדריכלית־מעמדית. היא הביאה להיפוך במעמדן של הקומות העליונות: עד הופעתה התנשאו מרבית הבתים לגובה שבע קומות, ובעליונות שוכנו המשרתות. כמעט בן לילה נולד הפנטהאוז הנחשק, והמעמדות הנמוכים יותר קורבו לרחוב, אל הרעש, הזיהום והחשש מפריצה.

 

שיא הקִדמה והתנופה של המעליות היה באמריקה, ובניו יורק, שתפארתה על גורדי שחקיה, שני מוזיאונים מוקדשים למעלית. אבל זה כנראה לא מספיק. עבורנו זה רק חלל צר שמעטים מאיתנו מודעים לשינוי בשפת הגוף ולהטיית העיניים שתוקפים אותנו כשאנחנו נכנסים אליו. נורמות אחרות, לדוגמה מתן זכות קדימה ליוצאים מהמעלית על פני הנכנסים אליה, דווקא לא הפנמנו, לפחות כאן בישראל. ונדמה שגם עכשיו השאלה הבוערת ביותר שנקשרת במעליות היא אם מנומס לדבר בהן בטלפון נייד.

 

עלינו לשאול שאלה אחרת: עם כמעט מיליון מעליות בארצות הברית ומספר הולך וגדל של מעליות בישראל, שלא לדבר על הגבהים החדשים שהמעליות שלנו כובשות - האם יש מחשבות חדשות ורעיונות חדשים שאפשר לכבד בהם את כלי התחבורה הציבורי הזה? מאחורי המעליות אין תעשיית פרסום, שיווק והכנסות עוצמתית כמו זו שמאחורי תעשיית הרכב, אבל זה לא אומר שהיא לא יכולה להתפתח ולהשתפר עוד.

 

הכיוונים שנחקרים כיום הם לוגיסטיים וטכנולוגיים, דוגמת תוכניות המגירה למעלית חלל - מבנה שיחבר את אחד מהקטבים אל תחנת חלל שתשהה בדיוק מעליו, וישמש אלטרנטיבה לרקטות כאמצעי הגעה לחלל. אבל אולי החדשנות יכולה להיכנס גם למעליות עצמן? כי כלי התחבורה הזה יכול לקחת אותנו רחוק.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x