• תפריט
מוסף 06.02.2014
מוסף 06.02.14

עם הפחמימות בא האלצהיימר

ד"ר דיוויד פרלמוטר הוא גורו התזונה החדש של ארצות הברית. רב־המכר שלו מנתץ כמעט כל מיתוס אפשרי וקובע: שומנים הם חובה, כולסטרול זה נפלא, סוכר פירות זה נורא, וקמח מלא זה בכלל זוועה. לאמריקאים שרעבים לפתרונות פלא הוא מציע שלל סיפורים ומחקרים על האופן שבו התזונה מונעת מחלות, מטפלת בבעיות שנחשבו לא פתירות ומרגיעה הפרעות קשב. הקולגות שלו קצת יותר ספקנים

לפני עשר שנים, מספר ד"ר דיוויד פרלמוטר, נכנסו קיי.ג'י בת החמש ואמה לקליניקה שלו בנייפלס (Naples), פלורידה. האם סיפרה שבשנה האחרונה פיתחה קיי.ג'י תסמונת טורט, שבאה לידי ביטוי בהתכווצויות אגרסיביות של שרירי הצוואר, הלסת והפנים ובקולות נהמה לא רצוניים שעולים מגרונה. לאורך השנה ההתכווצויות החמירו, ועיסויים שונים שיפרו את מצבה זמנית בלבד. הרופא שלה אבחן אצלה טורט, הפרעה נוירו־פסיכיאטרית שנוצרת משילוב של סיבות גנטיות וסביבתיות. אפשר להקל את התסמינים שלה, אבל אין לה תרופה.

 

אנשים נואשים ומקרים בלתי פתירים הם מסוג האתגרים שפרלמוטר (59) אוהב. כנוירולוג שלאורך הקריירה התמקד בהשפעות של תזונה על המוח ועל מחלות שקשורות במוח, הוא גילה לטענתו שוב ושוב שמקור הבעיה הוא גלוטן, ושאם מוציאים מהתזונה של החולים גלוטן ופחמימות ומחליפים אותם בשומנים בריאים - מצבם משתפר משמעותית ולעתים המחלות נעלמות לחלוטין. גם במקרה של קיי.ג'י הבדיקות הראו שהיא רגישה לגלוטן. לדבריו, יומיים בלבד לאחר שהחלה את שגרת התזונה החדשה דיווחה אמה לפרלמוטר שהתנועות הלא רצוניות והנהמות נעלמו.

 

ד"ר דיוויד פרלמוטר ד"ר דיוויד פרלמוטר

 

קיי.ג'י היא רק סיפור אחד שמביא פרלמוטר מאינספור סיפורים על חולים שבהם חולל פלאים באמצעות שינוי תזונתי. והוא מאמין שתזונה נכונה יכולה לא רק לטפל במחלות נוירולוגיות בדיעבד, אלא גם למנוע אותן. "בדרך כלל רופאים מתרכזים בטיפול בסימפטומים של מחלות ומתעלמים מהתהליך שגורם להן", אומר פרלמוטר בראיון ל"מוסף כלכליסט". "זה כמו לטפל בעשן ולהתעלם מהאש, ואני רציתי להבין מה גורם לאנשים מלכתחילה להסתבך במחלות כמו אלצהיימר".

 

בעזרת מאות מחקרים מדעיים על הקשר בין תזונה למחלות שמקורן במוח ובהתבסס על הניסיון הקליני שלו גיבש פרלמוטר תפיסת עולם שלמה, מנומקת ושוברת מיתוסים. את התוצאה פרס בספר "Grain Brain (מוח דגנים) - האמת המפתיעה על חיטה, פחמימות וסוכר, הרוצחים השקטים של המוח שלך", שפרסם בספטמבר. מאז צאתו מככב הספר ברשימת רבי־המכר הנחשבת של "הניו יורק טיימס", ובימים אלה הוא מתורגם ל־15 שפות. הוא זכה לסיקור ודיון נרחבים בכלי התקשורת, ונהפך לנושא השיחה החם בקרב חוקרי מוח, רופאים - ובינם לבין החולים שלהם. הגישה שלו סופגת גם לא מעט ביקורת (ראו מסגרת), כמתבקש לנוכח הפצצות שהוא מטיל, אבל ההצלחה האדירה של הספר - מהדורה תשיעית כבר הודפסה, אינספור אתרים ובלוגים עוסקים בשיטה, הקוראים מעלים את סיפורי השינוי שלהם לאתר של פרלמוטר עצמו - מעידה באופן מובהק על כך שהספר עונה על צורך בסיסי של הקהל הרחב.

 

בשפה בהירה וידידותית פרלמוטר מציג טיעונים מדעיים וכלים פרקטיים שקשורים באוכל, ומבטיח שאם נשתמש בהם נוכל להתמודד עם פחדים מהגדולים ביותר שלנו - מהפחד לראות את ילדינו סובלים מאוטיזם ו־ADHD שמונעים מהם לממש את עצמם ועד הפחד לראות את עצמנו נמוגים לתוך דמנציה, ALS ומחלות אכזריות אחרות. גם אם "Brain Grain" לא יתגלה בסוף כמפתח להתמודדות עם רוב המחלות המודרניות, הוא כבר קנה לו מקום של כבוד כמושג החם של השנה במרדף המתמיד אחר הבטחה לחיים טובים יותר.

 

"הספר מצליח כי אנשים הזדקקו למידע הזה", אומר פרלמוטר, ובפסקנות שמאפיינת את כתיבתו ואת הופעותיו בתקשורת מוסיף: "וכי השיטה עובדת. גלוטן הוא רעל. אנשים צריכים להיפטר מגלוטן, להגביל את צריכת הפחמימות ל־80-60 גרם ביום ולאכול הרבה שומנים טובים כמו שמן זית, אבוקדו וביצים. כשאנשים מאמצים את התזונה הזאת מתקבלות תוצאות מצוינות. היא כמובן לא יכולה לרפא הכל, אבל זה מידע עוצמתי שיכול לשפר מאוד את איכות החיים. אנשים, לפחות באמריקה, חיים איך שבא להם ובטוחים שאם תצוץ בעיה רפואית מישהו כבר יפתח גלולת פלא שתפתור אותה. אלא שיש מחלות כמו אלצהיימר שאין להן שום תרופה ואפשר למנוע אותן מראש בתזונה נכונה. זו הסיבה שכתבתי את הספר הזה".

 

 

סוכר הורס את המוח

 

פרלמוטר מקדיש את הספר לאביו, גם הוא רופא, "שבגיל 96 מתלבש בכל בוקר כדי לבדוק את החולים שלו, אף שהוא פרש לפני יותר מ־25 שנה". אביו לא תמיד זוכר את שמו, והאלצהיימר שלו מרחף תמידית כאיום מעל בנו, שנכנס לסטטיסטיקה של מקרי סיכון. האיום הזה הוביל את פרלמוטר לאמץ בעצמו את התזונה שעליה הוא ממליץ, וכבר חמש שנים הוא מקפיד על הדיאטה הזאת. "אבא שלי היה מנתח מוח מבריק וכרגע הוא חי במוסד סיעודי, חולה באלצהיימר שאפשר היה למנוע", הוא פוסק. "למעשה, לפי מחקר של אוניברסיטת קליפורניה אפשר היה למנוע 54% ממקרי האלצהיימר אם אנשים היו מקפידים על התזונה שלהם".

 

התזונה שעליה הוא ממליץ היא דיאטה קטוגנית, גרסה קיצונית של התזונה הפליאוליתית שבה אוכלים בעיקר שומנים ומעט חלבונים וצורכים גם תוספי תזונה, מרביתם שומנים. הרעיון הוא שהמוח יקבל את האנרגיה שלו משומנים, שלפי פרלמוטר הם דלק־על למוח, ולא מפחמימות שמזיקות לו. "דגנים מודרניים הורסים בשקט את המוח שלנו", הוא כותב, ולכן ממליץ על תפריט שבו 75% מהקלוריות מגיעים משומנים בריאים, 20% מחלבונים ו־5% מפחמימות.

 

כמו הדוגלים בתזונה פליאוליתית, בדומה לזו של האדם הקדמון, פרלמוטר מבקש ליצור מצב שבו נמות שוב מזקנה, ולא ממחלות מודרניות שהן לדעתו תוצר של תזונה. הוא מתאר כיצד כשאוכלים הרבה פחמימות וסוכרים הלבלב נלחץ לייצר יותר אינסולין, שתפקידו לשנע את הסוכר מהדם לתאים. כך נוצר תהליך מעגלי, שבו התאים מתרגלים לרמות גבוהות של אינסולין והלבלב צריך לעבוד שעות נוספות ולייצר יותר אינסולין, שצועק וצועק - אבל התאים לא שומעים אותו כי הם התרגלו לכמות הזאת. כך זה נמשך, עד שנוצרת סוכרת סוג 2. במצב כזה יש רמות גבוהות של סוכר בדם שיוצרות בעיות בכל איברי הגוף, כולל עיוורון, מחלות לב ופגיעה בעצבים ובמוח.

 

בשלב הבא פרלמוטר מפרט מהו הנזק הנגרם למוח. הוא מצטט מחקר יפני שפורסם ב־2011 ומצא שלחולי סוכרת יש סיכון כפול לפתח אלצהיימר בהשוואה לשאר האוכלוסייה, ומחקרים שמצאו קשר בין דמנציה לבין סוכרת סוג 2. לפי אחד מהם, ככל שעולה רמת ה־A1C, שמשקף את ממוצע הסוכר בדם בשלושת החודשים האחרונים, כך המוח הולך וקטן, מה שאומר שפעילותו נפגעת. מחקר אוסטרלי חדש יחסית מצא שאנשים שהסוכר שלהם בקצה העליון של הטווח הנורמלי מצויים בסיכון גדול יותר להתכווצות המוח - בתוך ארבע שנים נרשמה אצל הנחקרים האלה ירידה בנפח המוח באזורים שקשורים בזיכרון ובמיומנויות קוגניטיביות. "כלומר רמת הסוכר בדם עלולה להשפיע לרעה גם על מוחם של אנשים שאין להם סוכרת", כותב פרלמוטר.

 

לדבריו, הסוכר הגבוה עלול לפגוע במוח בדרך נוספת. הוא מייצר דלקות באיברים שהוא מגיע אליהם עם זרם הדם, וכשהדלקות פוגעות בעצבים במוח הן יכולות לגרום לפרקינסון, טרשת נפוצה, אפילפסיה, אוטיזם, אלצהיימר ודיכאון. נשמע מוגזם, אבל פרלמוטר מצטט מחקרים שמראים שלאנשים שלקחו תרופות אנטי־דלקתיות כמו אדוויל במשך שנתיים לפחות יש סיכון מופחת ב־40% לחלות בפרקינסון ואלצהיימר. מבחינה ביולוגית, הדלקת מחמצנת את התאים ויוצרת רדיקלים חופשיים, שתוקפים את התאים. כלומר רדיקלים חופשיים הם הרשעים בסיפור. עוד נחזור אליהם.

 

בתהליך מקביל, הוא מתאר, "חלבונים משוגעים" נקשרים למולקולות סוכר, סיביהם מתקשים והם לא מסוגלים להתקפל לצורתם הנכונה. התוצאה היא שבמקרה הטוב הם לא פעילים, ובמקרה הרע הם רעילים, מייצרים יותר רדיקלים חופשיים וגורמים, לפי מחקרים המצוטטים בספר, לירידה קוגניטיבית ולמחלות כמו הפרה המשוגעת, אלצהיימר, סוכרת, קטרקט, דנמציה ו־ALS.

 

"אותו מכניזם גורם לכל המחלות שקשורות במוח, והוא נובע מהקשר בין רמת הסוכר בדם למוח", אומר פרלמוטר. "הרדיקלים החופשיים פוגעים במישרין במוח שלנו, בדנ"א, בחלבונים, בשומנים. באוגוסט פורסם מחקר נפלא שהראה שאפילו עלייה מתונה ברמת הסוכר בדם מייצרת סיכון משמעותי לפיתוח דמנציה. סוכר בדם מבוסס על הפחמימות שאנחנו אוכלים, ואנחנו דוחסים היום לגוף שלנו כמויות אדירות של פחמימות. הבריאות האנושית לא עוצבה כך".

 

כמה גרועות פחמימות מלאות

 

בהרצאות בפני רופאים פרלמוטר אוהב להציג להם שאלת טריוויה: פרוסת לחם מחיטה מלאה, חטיף סניקרס, כפית סוכר ובננה. איזה מהם גורם לעלייה הכי גבוהה בסוכר? ב־90% מהמקרים הרופאים טועים. התשובה המפתיעה היא פרוסת הלחם מחיטה מלאה. הדגנים המלאים, טוען פרלמוטר, הם פעילים ב"קבוצת הטרור שמתקיפה את המוח", כפי שהוא מכנה את הפחמימות, וזה בניגוד לכל מה שלימדו אותנו.

 

לבן שלי יש סוכרת והמליצו לנו במפורש שהוא יאכל מוצרים מקמח מלא.

"זו ההמלצה הגרועה ביותר שיכלו לתת לכם. אנחנו מדרגים מזונות לפי הערך הגליקמי שלהם, שמשקף כמה הסוכר יעלה וכמה זמן הוא יישאר גבוה. קמח מלא הכי גרוע במונחים של אינדקס גליקמי. הוא מעלה את הסוכר בדם לזמן רב יותר, ולכן פחמימות מלאות גרועות. הן יותר גרועות מסוכריות".

 

כמה דקות מאוחר יותר פרלמוטר שובר עוד מיתוס, כשהוא אומר שזו טעות לחשוב שפירות נחוצים לגוף ושגלוקוז הוא הדלק של המוח.

 

מה זאת אומרת? פירות לא מועילים לגוף?

"באיזו דרך?".

 

הם מכילים ויטמינים, למשל ויטמין C בתפוזים.

"בתפוזים יש מעט מאוד ויטמינים, ותקבלי את כל הוויטמין C שאת צריכה כשתאכלי ברוקולי, כרובית ותרד. הרעיון שאנחנו צריכים לאכול הרבה פירות כי יש בהם ויטמין C הוא מגוחך".

 

ריטלין? הימנעות מגלוטן

 

חלק מכוח המשיכה של הספר של פרלמוטר נעוץ בשלל הדוגמאות שהוא מביא למקרים שבהם טיפל ולבעיות שפתר באמצעות התזונה שעליה הוא ממליץ. זה חומר מובטח להצלחה בעולם שרעב לפתרונות מופלאים ולסיפורים מרגשים. פרלמוטר מספר לעולם הזה על קורט, שהוצאת הגלוטן מהתפריט שלו הפסיקה רעידות חמורות שמהן סבל. הוא כותב איך לפראן הפסיקו המיגרנות, לורן התאוששה מדיכאון קליני, סטיוארט התגבר על הפרעות תנועה והתקפי זעם. כל האנשים הללו, כותב פרלמוטר, מדווחים איך בעקבות השינוי בתזונה הם גם מלאי מרץ, חושבים בחדות ובבהירות, ישנים טוב יותר ונהנים יותר מסקס.

 

הגלוטן, הוא מסביר, פוגע בספיגה של חומרים מזינים ובעיכול שלהם. הם הופכים למשקעים משחתיים במעיים, שמעוררים את מערכת החיסון לפעולה ולהתקפה נחושה על הדלקת. בתהליך הזה משוחררים ציטוקינים - תאי חלבון מתווכים של המערכת החיסונית, שיכולים לתקוף את המוח ולהפוך אותו לפגיע למחלות. לכן במצבים של אלצהיימר, פרקינסון, טרשת נפוצה ואוטיזם רואים עלייה בציטוקינים, וחוקרים מצאו שרגישות לגלוטן שכיחה אצל אנשים שסובלים ממחלות נוירולוגיות. הוא מוסיף לכך ממצאים שלפיהם תגובת מערכת החיסון לגלוטן מגבילה את היכולת לייצר אנטי־אוקסידנטים, שנלחמים ברדיקלים החופשיים -אותם רשעים שתוקפים את תאי המוח.

 

 

"לאנשים שרגישים לגלוטן יכולה להיות בעיה בתפקוד המוח, אף שאין להם שום בעיה במערכת העיכול", כותב פרלמוטר. הוא מצטט מחקרים רבים, אולם המשמעותי ביותר בעיניו הוא זה שפרסמה מאיו קליניק ב־2006 ושמצא ירידה קוגניטיבית אצל חולי צליאק שנתיים לאחר אבחון המחלה. החוקרים העבירו כמה מהחולים לדיאטה נטולת גלוטן - והתפקוד הקוגניטיבי שלהם השתפר. "זה ממצא אדיר", קובע פרלמוטר בהתרגשות. "אין הרבה צורות של דמנציה שניתן לטפל בהן. בעזרת השינוי התזונתי אפשר לעצור אותה ואפילו לשפר את מצב החולים". מחקרים אחרים הראו שחולי צליאק מצויים בסיכון גבוה יותר לסכיזופרניה ודיכאון, שמי שרגיש לגלוטן סובל יותר מכאבי ראש וששתי הקבוצות נוטות יותר לסבול מבעיות שקטות במוח, כמו אפילפסיה, אוטיזם ו־ADHD.

 

נתעכב על ADHD, הפרעות קשב וריכוז שמלוות לעתים בהיפר־אקטיביות. בשנים האחרונות מתנהל דיון עשיר באמוציות, טענות, מחקרים וסיפורי נסים ונפלאות בין מי שתומכים במתן תרופות כמו ריטלין למי שמתנגדים להן נחרצות. הוויכוח הזה מקצין ככל שמספר האנשים, ובעיקר הילדים, שמאובחנים כבעלי ADHD עולה, ושיעורים ניכרים מהם מתמודדים עם הקושי באמצעות תרופות. פרלמוטר מצליח ללכת על הקו הדק שבין שתי הקבוצות האלה. הוא אמנם חושש מההשלכות ארוכות הטווח של התרופות, שלדבריו לא נבדקו, אבל הוא לא מתחייב שאם נוציא את הגלוטן מהתפריט של הילד הוא יהפוך לחנון מצטיין שדבוק לכיסא. הוא רק ממליץ לנסות. עדי האופי שהוא מביא הם ההצלחות בקליניקה שלו ומחקר שמצא שאחרי שחיו חצי שנה ללא גלוטן, מיומנויות הריכוז של נחקרים בני 57-3 השתפרו ב־27% בממוצע.

 

"אני לא אומר שהוצאת הפחמימות והגלוטן מהתפריט היא תחליף לריטלין", מסביר פרלמוטר. "אני כן אומר שיש סיכוי, כי לפי הספרות מזונות שכוללים חיטה, שעורה ושיפון קשורים ב־ADHD לפחות אצל חלק מהילדים. באמריקה כ־6.5 מיליון ילדים מאובחנים עם ADHD, ושני שלישים מהם לוקחים תרופות. המצב של חלקם יכול להשתפר דרמטית אם הם יפחיתו פחמימות ויפסיקו לאכול גלוטן. אני לא יודע כמה, אבל מבחינתי אפילו 1% זה מספיק. זה אומר ש־43 אלף ילדים יחוו שיפור ויפסיקו לקחת תרופות - ובדיוק בשביל זה כתבתי את הספר".

 

לא פשוט להוציא את הגלוטן מהתפריט: הוא נמצא במאכלים שכיחים וטעימים, ומתחבא גם במקומות לא צפויים כמו גבינות מוצקות, רטבים, מרגרינות, מרקים, גלידה, מוצרי סויה ואפילו קרם ידיים, מרכך שיער ומסקרה, שבהם הגלוטן (דבק בלטינית) משמש לייצוב ועיבוי. וחמור מכך - הגלוטן ממכר. הוא נקלט ברצפטורים במוח שאליהם מתחברים סמים אופיוטיים, מסביר פרלמוטר, כלומר אכילת בצק פיצה מייצרת תחושת היי הדומה לזו של אופיום. זה מסביר למה אנשים כל כך אוהבים מאכלים מפוצצים בגלוטן.

 

 

שומנים הם הדלק של המוח

 

אוכל הוא דבר טעים, מנחם, מענג. אבל אצל פרלמוטר הוא רעל או תרופה. לטוב או לרע, אוכל אינו משהו שצורכים בגלל חשק ותאווה. "אני לא המצאתי דבר", הוא אומר, "לפני יותר מ־2,000 שנה היפוקרטס אמר: 'תנו לרפואה להיות המזון שלכם, ותנו למזון להיות הרפואה שלכם'. זו אחת השיטות הראשוניות לטיפול באנשים".

 

ופרלמוטר מטפל באנשים באמצעות שומנים. הפסקאות הבאות דורשות גמישות וראש פתוח, כי פרלמוטר טוען ששומנים, שנתפסים כגלולת רעל בעלת מנגנון השהיה, הם הדבר הכי בריא לגוף ולמוח שלנו.

 

כדי לבסס את הטיעון הוא יורה צרור עובדות: למשל, יותר מ־70% מהמוח הם שומנים; אומגה 3 מפחיתה דלקות; ויטמינים כמו E, K, A ו־D (שהוא שומן בעצמו) זקוקים לשומנים כדי להיספג בגוף כמו שצריך, ולכן אם לא אוכלים מספיק שומנים יש מחסור בוויטמינים האלה, שעלול לגרום, למשל, לקושי בקרישת הדם, להגברת הסיכון לדמנציה ולבעיות ראייה; 54% מחלב אם הם שומנים; והשומנים מהווים 50% מממברנת התאים. בקיצור, שומנים רוויים דרושים לשרירים, לעצמות, למוח, למערכת החיסון ולמערכת האנדוקרינית.

 

 

"שומנים הם האהבה הסודית של המוח, והם גורמים לו לעבוד הכי טוב", כותב פרלמוטר. "אבל בעשורים האחרונים הם עברו דמוניזציה שסיווגה אותם כמזון גרוע. הפכנו לחברה עם פוביה משומן ותשוקה לפחמימות. למרבה הצער, רובנו מקבילים בין אכילת שומן להשמנה, אבל במציאות השמנת יתר לא קשורה לצריכת שומנים אלא לפחמימות. נכון, יש שומנים, כמו שומנים מעובדים ושומני טרנס, שקשורים בבעיות רפואיות, אבל הגוף שלנו משגשג כשנותנים לו שומן טוב (אבוקדו, שמן זית, שומן דגים וכו')".

 

עבור הספקנים פרלמוטר מספק עוד עדויות מדעיות. למשל, מחקר של מאיו קליניק מצא שהסיכוי שאנשים שמבוגרים יסבלו מירידה קוגניטיבית בתחומים כמו זיכרון, שפה, חשיבה ושיפוט נמוך ב־42% אם הם אוכלים בעיקר שומנים בריאים. חוקרים הולנדים מצאו שלחולי אלצהיימר היו כמויות נמוכות מאוד של שומנים בנוזלי המוח ועמוד השדרה בהשוואה לאוכלוסייה בריאה. מחקר שעקב אחרי 8,000 בני יותר מ־65 במשך ארבע שנים מצא שלאנשים שצרכו באופן קבוע שומנים עשירים באומגה 3 היה סיכון נמוך ב־60% לחלות באלצהיימר ודמנציה בהשוואה לאלה שלא צרכו את השומנים האלה.

 

את הקשר המזיק בין שומנים לבריאות הלב פרלמוטר פוטר כ"אגדה אורבנית". הוא מצטט מחקר שבדק תיקים רפואיים של יותר מ־340 אלף חולים, ולא מצא שום קשר בין אכילת שומנים רוויים למחלות לב, כלי דם ושבץ. נוסף לכך, הסיכון למחלת לב כלילית היה נמוך ב־19% אצל הקבוצה שאכלה הכי הרבה שומן רווי בהשוואה לקבוצה שאכלה הכי מעט ממנו.

 

"לאורך ההיסטוריה התפתחנו על בסיס המזונות שהיו נגישים לנו, וב־99% מהזמן אלה היו מזונות עשירים בשומנים ודלים בפחמימות", אומר פרלמוטר. "מעולם לא אכלנו כל כך הרבה פחמימות, ותראי מה קרה לבריאות האנשים בגללן. קודם לכן אנשים חיו חיים ארוכים ובריאים והיו חסינים מאוד בפני מחלות. ומעבר לפרספקטיבה ההיסטורית, המדע שלנו מוכיח שיותר שומן ופחות פחמימות טובים לבריאות, ושזו הדרך הכי טובה לרדת במשקל".

 

אין כזה דבר כולסטרול רע

 

ההצלחה של פרלמוטר נשענת גם על העובדה שהוא מנתץ מיתוסים. אחרי שנים של שינון מנטרות תזונה, שלא בהכרח הועילו לבריאותם, נדמה שאנשים נזקקים לשמוע משהו חדש, אחר לגמרי. פרלמוטר עושה את זה. והבשורה המרעישה ביותר שלו מגיעה רק עכשיו: "כולסטרול הוא אחד השומנים הטובים". פרלמוטר מפרט בספר בהרחבה את כל הטוב שלטענתו כולסטרול עושה למוח: הוא מייצר את ממברנות התאים ושומר עליהם, מסייע לייצר סינפסות חדשות ומגן מרדיקלים חופשיים. וזו הסיבה שהמוח מרכז 25% מכל הכולסטרול בגוף.

 

מחקר פרמינגהם הארט, שהתחיל ב־1948 ונמשך עד היום, עוקב אחרי נשים וגברים מהעיר פרמינגהם, מסצ'וסטס, כדי ללמוד על הגורמים למחלות כמו טרשת עורקים ולמחלות לב. נתונים שהצטברו במחקר מלמדים על קשר חיובי בין רמת הכולסטרול ליכולות קוגניטיביות כמו רהיטות, תשומת לב, ריכוז והסקת מסקנות. נחקרים עם כולסטרול נחשק, שנמוך מ־200, הפגינו ביצועים קוגניטיביים נמוכים יותר ממשתתפים עם כולסטרול גבוה מ־240. "במילים אחרות, האנשים עם הכולסטרול הכי גבוה קיבלו את הציונים הכי גבוהים במבחנים הקוגניטיביים". מחקרים אחרים מצאו קשר בין כולסטרול גבוה לזיכרון טוב אצל בני 85 ומעלה; כולסטרול גבוה מאריך את תוחלת החיים של חולי ALS בשנה שלמה; ואנשים עם רמות נמוכות של LDL (שמכונה כולסטרול רע) מצויים בסיכון גבוה ב־350% לחלות בפרקינסון. פרלמוטר מסביר שה־LDL עצמו לא רע. מה שמזיק הוא החמצון שלו - שנגרם מרמות גבוהות של סוכר ומרדיקלים חופשיים.

 

"הקשר בין כולסטרול גבוה למחלות לב הוא מופרך", פרלמוטר קובע, ומצטט מחקר שלפיו הקישור בין כולסטרול גבוה למחלות לב ומוות הוא "הונאת הבריאות הגדולה של העשור". אותו חוקר בדק אלף מקרים, ולא נמצא בהם שום קשר בין התקפי לב ומוות לרמת הכולסטרול. מחקר נוסף שעקב אחרי 1,724 בני 89 בממוצע במשך עשר שנים מצא שכל עלייה של 39.2 בכולסטרול מורידה את סיכויי המוות ב־15%, והסיכון למות במהלך המחקר ירד ב־48% אצל המשתתפים עם הכולסטרול הגבוה ביותר. "כלומר כולסטרול גבוה יכול להאריך חיים", אומר פרלמוטר. "המוח צריך כולסטרול כדי לשגשג. הוא רכיב תזונה קריטי למוח שחיוני לתפקודו".

 

להשלמת התמונה הוא מתאר כיצד הדיאטה הקטוגנית, בשילוב צריכת קלוריות מצומצמת, פעילות גופנית והישענות על חומרים מזינים כמו כורכום ואומגה 3, מעודדת יצירת תאים חדשים וקשרים חדשים במוח. "הדיאטה הקטוגנית מגבירה את יכולת הגוף לשרוף שומנים, שהם הדלק הכי יעיל למוח האנושי, והיום אנחנו מטפלים באמצעותה באנשים עם אלצהיימר, פרקינסון, ADHD ואפילפסיה", הוא מסכם. "כל הדברים האלה נמצאים בהישג ידינו, ומייצגים בחירות שנוכל לעשות כדי לבנות תאי מוח חדשים". גם אם לא מעט קולגות חולקים עליו, ההבטחות האלה מספיקות להחזיר לאנשים תחושה של שליטה בגופם ומחשבתם, בבריאותם והמחלות שלהם, באורח ואורך חייהם. והתחושה הזאת מוכרת.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x