$
שיזף רפאלי
ד"ר שיזף רפאלי פרופ' רפאלי הוא ראש המרכז לחקר האינטרנט באוניברסיטת חיפה לכל הטורים של ד"ר שיזף רפאלי

מהי באמת בעיית המחסור?

והאם הגדרתה מחדש תחולל מהפכה בכלכלה

שיזף רפאלי 08:5316.01.14

המחסור הוא אבי הכלכלה. הוא פותח את השיעור הראשון בקורסי המבוא. צרכים ומאוויים יש לנו למכביר, אבל משאבים שיכולים לספק אותם יש רק במשורה. לכן מתעדפים ומתחרים, יוצרים שווקים ומחירים, ממשלות מתערבות וניאו־קלאסיקנים נלחמים ב"ממשלות גדולות" ובתכנון מלמעלה.

 

אבל האם בכך המושג מתמצה? זו הבעיה שפתרונה יגשים את מטרת הכלכלה וישפר את המצב האנושי? שני חוקרים מובילים, מתחום הכלכלה ההתנהגותית והפסיכולוגיה הקוגניטיבית, ביררו באחרונה את תפקידו של המחסור בתחומים שאותם הם חוקרים. הם הגיעו לתשובה מעניינת ומורכבת יותר מהתשובות הפשטניות של הכלכלה הקלאסית.

 

ספרם של הכלכלן סנדהיל מאליניטן מהרווארד והפסיכולוג אלדר שפיר מפרינסטון קרוי "Scarcity: Why Having Too Little Means So Much", ובתרגום חופשי: "מחסור: למה דלות היא כה משמעותית". הוא מגלה שלמחסור פנים רבות, מעבר לכסף: היעדר זמן הוא מחסור. בדידות היא מחסור חברתי. וגם החלטות ניהוליות שמתקבלות תחת לחץ מתנהלות בסוג של מחסור. הרבה דילמות בחיים הן למעשה התמודדות עם מחסור. מצד אחד המחסור הזה דומה בהרבה מובנים למחסור החומרי, אותו אחד שמניע את הכלכלה. אבל הם לא מקבלים מענה מלא מהמודלים הקלאסיים הכלכליים של היצע וביקוש - כפי שבעצם גם המחסור החומרי המקורי לא נענה במלואו על ידיהם.

 

אפריקה. יש מי שמאשימים את העניים בחוסר אחריות וב"תרבות של תלות". אבל העדויות מראות שעוני אינו תוצאה של החלטות. הוא מה שמכתיב אותן. לא שינוי גישה יטפל במחסור; טיפול במחסור הוא שיאפשר שינוי אפריקה. יש מי שמאשימים את העניים בחוסר אחריות וב"תרבות של תלות". אבל העדויות מראות שעוני אינו תוצאה של החלטות. הוא מה שמכתיב אותן. לא שינוי גישה יטפל במחסור; טיפול במחסור הוא שיאפשר שינוי

 

למעשה, בעיית המחסור היא לא רק מה שהכלכלה מנסה לפתור. המחסור משפיע בכל רגע על הכלכלה ומשנה את אופיים והתנהגותם של השחקנים בתוכה. הכלכלה הקלאסית מניחה שכולנו מנסים לפתור את בעיית המחסור באמצעים דומים. אך למעשה בגלל המחסור אין "כולנו". מחסור, מכל סוג, יוצר אילוצים פסיכולוגיים שמשנים את האדם והארגון. הסובל מרעב יתקשה לבצע את הפעולות שיביאו אותו לשובע. הדחוק בזמן יתקשה לנקוט פעולות שיחזירו אותו לשליטה. קצת כמו מי שמנסה להימלט ממעגל האימה של החובות. התעשרות העשירים והתרוששות העניים הן מגמות מעגליות שנובעות, בין היתר, מעצם קיום המחסור.

 

יש המאשימים את העניים בעוניים. יש המאמינים כי קיימת "תרבות של תלות" ו"גישת מגיע לי", שמבדילה בין אלה שדנים עצמם מדי יום לעוני לבין אלה ש"לוקחים אחריות". האישום הזה לא תמיד מובע בגלוי, או במודע, אבל הוא רווח. והוא מקל על רגשי אשם ועוזר להצדיק מדיניות כלכלית שמיטיבה עם אלה שיש להם. אבל אם נקבל את הניתוחים והעדויות שמביאים מחברי הספר, נבין שהעוני הוא לא רק תוצאה של התנהגות, אלא גם מכתיב את ההתנהגות, את שיקול הדעת ואפילו את התפיסה הקוגניטיבית. העוני הוא לא רק מצב היסטורי נתון אלא בית הגידול של הכישלון. מי שמצפה מעניים "פשוט לקחת את עצמם בידיים" לא עוסק במדעי החברה, אלא במדעי הפנטזיה.

 

וכפי שעלה, בין היתר, בהכנה לשחרור האסירים ממחנות ריכוז במלחמת העולם השנייה, הטיפול במחסור לא יכול להיות רק הסרת המחסור. האכלה מיידית של רעבים לא פותרת את הבעיה לאורך זמן. נדרש שינוי בתפיסה ובחשיבה. המחברים אף ערכו ניסוי שדה בקרב רוכלים בהודו, והראו בו איך בנייה הדרגתית של ביטחון וביטחון עצמי - פתרון של בעיות מחסור בדימוי העצמי - היא חלק הכרחי ובלתי נפרד מהכלכלה.

 

ייתכן שצריך להבין מחדש את משמעות המושג מחסור, וצריך לחשוב מחדש על הדרכים לפתור את הבעיות שהוא יוצר. הנה, גם כשנדמה שהעולם המפותח הכחיד אותו, עדיין רבים חיים במציאות מתסכלת שאפשר לכנותה "פוסט־מחסור". אולי, אם נעדכן את המושג מחסור, נוכל להגיע לסוגים חדשים של שפע.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x