חקר ביצועים: השבוע של שרון, יעלון ופרנסואה הולנד

סלינגר סוף סוף תחרות?

ועדת שרים לענייני חקיקה אישרה השבוע את הצעת החוק שלפיה כל עובד יוכל לבחור את הסוכן שיטפל בפנסיה שלו, כלומר לא יהיה כבול לסוכן של המעסיק. להצעה הזאת, שעליה חתום אגף שוק ההון והביטוח באוצר בראשות דורית סלינגר, יש פוטנציאל אדיר להגדיל את התחרות ולחתוך בעלויות. באופן טבעי, הפוטנציאל הזה הופך אותה ליעד למלחמה של חברות הביטוח והסוכנויות הגדולות, שכבר גיבשו את הלובי שלהן בעניין. והקרב הזה יתנהל בשוחות של האותיות הקטנות: אם הוא יהפוך לחוק פתלתל מלא סעיפים ועזים, שום דבר לא יקרה. אם האוצר ימשיך להתעקש על חוק פשוט ואפקטיבי, בלי להיכנע לדילים עם בעלי האינטרסים, סלינגר תוכל לרשום לזכותה הישג אדיר.

אתי אפללו

דורית סלינגר צילום: אבי אוחיון, לע"מ

הולנד מה חשוב באמת

אז יש איזו דירת פאר, 100 מטר מארמון האליזה בפריז, שכנראה נועדה לאפשר לבכירי צרפת לנהל את הרומנים שלהם בנוחות ובדיסקרטיות. ואולי היא שייכת למאפיה. וייתכן שנשיא צרפת פרנסואה הולנד השתמש בה כדי לנאוף קצת עם שחקנית. ואחרי שבת הזוג שלו שמעה את זה היא אושפזה, אולי בגלל זה. מסעיר? את רוב העולם, אבל לא את הצרפתים. סקר שפורסם השבוע העלה של־80% מהם ממש לא אכפת מה הולנד עושה בדירה. אכפת להם איך הוא יצמצם את ההוצאות הציבוריות, יוריד מסים, יחתוך אבטלה של 11% וישקם את הכלכלה המקרטעת שלהם. אפשר ללמוד מהצרפתים לא להתרגש מניאופים, אבל בעיקר כדאי ללמוד מהם להתמקד במה שחשוב.

רון גורדון

נשיא צרפת פרנסואה הולנד צילום: אי פי אי

סודהסטרים הבועות בורחות

סודהסטרים חגגה השבוע את גיוסה של השחקנית סקרלט ג'והנסון לפרזנטורית, כעוד צעד בדרך לכיבוש השוק האמריקאי ולתחרות אמיתית עם קוקה־קולה ופפסי קולה. רגע אחר כך היא סיכמה את עונת החגים בשוק הזה ככישלון צורב, עם אזהרת רווח שחתכה את השווי שלה ב־270 מיליון דולר ביום, ל־770 מיליון. זו אותה מניה שרק לפני שבעה חודשים נסחרה בנאסד"ק לפי שווי כפול, של 1.5 מיליארד דולר. הפער הזה עלול להיות תמצית הטרגדיה של סודהסטרים: הבועות שהתסיסו את המניה שלה היו החלום האמריקאי. עוד רבעון אחד קשה, וכל הגז הזה עלול להפוך לפנצ'ר ישראלי.

ניר צליק

‏‏סקרלט ג'והנסון

גוגל - מי כאן החכם

גוגל קנתה תרמוסטט חכם ב־3.2 מיליארד דולר, אמרה הבדיחה שרצה השבוע ברשת. אבל גוגל לא קנתה את nest בשביל התרמוסטטים או גלאי העשן החכמים שלה. היא קנתה אותה כי המוצרים של החברה לומדים את ההרגלים של הצרכנים - מה הטמפרטורה שבה נוח להם, מתי הם יוצאים לעבודה, מתי הם נעדרים לכמה ימים ואין צורך בחימום הבית. זו בדיוק החזית החמה של גוגל וחברות נוספות - ללמוד את המשתמש ולהתאים לו את השירותים, באמצעות אפליקציות ומוצרים ממשיים, כמו שעונים או משקפיים חכמים. המטרה אינה בית חכם שנוכל לשלוט בו בקלות מרחוק, אלא חברה חכמה שתוכל לספק לנו הכל בלי שנצטרך לבקש. כמה נוח, ככה מפחיד.

איתי שמושקוביץ

הפטנטים יורדים מהארץ

800 מיליון שקל שילמה גוגל למדינה כדי להוציא את כל הקניין הרוחני של Waze מישראל. המס הוא חד־פעמי, אבל כל הידע והפטנטים נשאבו לחברה של גוגל במקלט מס כלשהו, לתמיד. כעת גם טבע מאיימת להעביר את כל הפטנטים שלה לשוויץ. מדינת ישראל נותנת הטבות מס של יותר מ־7 מיליארד שקל בשנה לחברות הגדולות כדי להשאיר אותן כאן, אבל מה שנשאר זה הברזלים. ישראל נהפכת למעצמה של קבלני משנה, שאת השירותים שלהם אפשר להעתיק מכאן בכל רגע; הידע עצמו בורח לחו"ל, ואיתו התזרים שמייצרת חדשנות. לכן לפני שקוראים להקטין את הטבות המס לחברות הגדולות, כדאי פשוט לשקול לחלק אותן אחרת, כך שישאירו בישראל את כל מה שצריך להישאר כאן.

נעמה סיקולר

אפליקציה של ווייז צילום: בלומברג

אין שילומים לילדי טהרן

בית המשפט העליון קבע השבוע ש"ילדי טהרן" לא יקבלו חלק מהשילומים שקיבלה ישראל מגרמניה, וקיבל את טענת הפרקליטות שהם שייכים למדינה ולא לניצולי השואה. הסימפטיה המעשית לניצולים הסתכמה בערך באמירה של השופטת עדנה ארבל כי "יש מקום להירתמות משמעותית יותר של משרדי הממשלה, וטוב יהיה אם הדבר ייעשה במהרה". בית המשפט קיבל כאן הזדמנות לאקטיביזם חברתי ומוסרי חשוב, ושמט אותה. מתברר שהוא יכול לכופף, והרבה, את החוק כדי להדיח ראשי ערים, אבל ממש מתקשה לכופף את החוק רק מעט כדי לסייע לקשישים ניצולי שואה.

משה גורלי

מתקפה על מזכיר המדינה

"מדינת ישראל קוראת לאומות המאוחדות לקבל אותה למשפחת העמים. היא מושיטה יד לשלום לכל העמים השכנים ומצהירה על נכונותה לשתף איתם פעולה למען קידומו של המזרח התיכון כולו", נכתב במגילת העצמאות. או כמו שבוגי יעלון בטח קורא לה "מגילה של אובססיביים לשלום שפועלים מתוך תחושה משיחית". "סמולן" כבר נהפכה מזמן לקללה, מתברר שעכשיו גם "רודף שלום" זה עלבון.

אוריאל דסקל

משה בוגי יעלון צילום: עמית שעל

רה"מ לשעבר הלך לעולמו

כשאריק שרון, גיבור מלחמות, פוליטיקאי שנוי במחלוקת, מנהיג אהוב באחרית ימיו ואחרי מותו, דעך בתל השומר, אמרו לי שלא ראוי לשאול כמה זה עולה לנו. כשהלך לעולמו בתחילת השבוע, לא היה זה הזמן לשאלות חטטניות. עכשיו, כשהטקסים וההספדים מאחורינו, זה בסדר לבדוק? בניו של שרון החליטו להאריך את חייו במשך שמונה שנים, וזו היתה זכותם המלאה. המדינה נשאה לאורך כל השנים האלה בהוצאות הטיפול המורכב, ובצדק נשאה. אבל תגידו מתי אפשר כבר לשאול אם שילמנו לשרון, ולמעשה לבניו, גם משכורת של ראש ממשלה מכהן ופנסיה של אלוף, וכמה עלו לנו אביזרי השלטון של ראש הממשלה המוטל - אבטחה, נהג לחלק מהתקופה וכיו"ב. מי החליט לשלם? מה היו שיקוליו? ולמה אף אחד מאיתנו לא קם לשאול?

יואל אסתרון