• תפריט
מוסף 24.10.2013

החינוך של השכן ירוק יותר

הרציונל מאחורי הקמת בית הספר הפרטי בכפר הירוק, אשר יעניק לבוגריו תעודת בגרות בינלאומית, נשמע הגיוני. עד שמבינים מה ההשלכות העמוקות של בית ספר כזה על המערכת הכללית

שאול אמסטרדמסקי 09:0524.10.13
המשרד של ד"ר קובי נווה, מנכ"ל הכפר הירוק, קפא בזמן מזמן. השולחנות, הכיסאות, המשקופים, תיקיות הנייר שמגובבות על השולחן - הכל נראה כאילו הגיע לכאן בשנות השבעים ולא הוחלף מאז. הקירות מכוסים עד אפס מקום בתמונות של הכפר, בתשריטי תוכניות פיתוח, בצילומי אוויר. המשרד הזה הוא כמו מקדש למקום שבו נווה העביר את עשרות השנים האחרונות, את רוב חייו למעשה, מאז שעזב את קריית מלאכי והגיע ללמוד בכפר הירוק.

 

שום דבר במשרד הזה, ושום דבר בנווה עצמו - כלומר בסיסקו, כפי שקוראים לו כל אנשי הכפר - לא מסגיר את העובדה שבתוך הכפר הירוק מוקם כעת מה שעשוי להפוך לסמן הימני של מערכת החינוך הישראלית, נקודת הקצה של ההפרטה וקרע זעיר במציאות המקומית שיאפשר לבני העשירון העליון להימלט מהשלולית הישראלית כמו דרך קוף של מחט. את המקום שאליו הם בורחים בשנות העשרים בדמות לימודים בתוכניות בינלאומיות במרכז הבינתחומי בהרצליה הם יוכלו לקבל משנה הבאה כבר בגיל תיכון, עם בגרות בינלאומית ושכר לימוד תובעני.

 

ד"ר קובי נווה בכפר הירוק. "אין אדם אחד בעולם שנקבל על בסיס 'אני אתרום לכם'" ד"ר קובי נווה בכפר הירוק. "אין אדם אחד בעולם שנקבל על בסיס 'אני אתרום לכם'" צילום: עמית שעל

 

עד 30 אלף שקל לשנה, בתנאי פנימייה

 

סיסקו, דוקטור למינהל החינוך, מנהל כבר 12 שנה את הקמפוס שבו פועלים בית ספר יסודי אנתרופוסופי, בית ספר תיכון ופנימייה. התיכון והפנימייה הם מסגרות ציבוריות. "הכפר הירוק הוא חברה ממשלתית, ומי שממנה את המנכ"ל הם שרי האוצר והחינוך. על המינוי שלי חתומים אריאל שרון ולימור לבנת", הוא אומר.

 

אבל התיכון הזה הוא גם אחד הטובים בישראל, שמככב בעשירון העליון של בתי הספר בדירוגי הציונים השונים, וכמי שיושב בלב אחד האזורים החזקים בישראל, בין רמת השרון לשכונות המבוססות של צפון תל אביב, הוא מבוקש מאוד. לפי סיסקו, על 320 המקומות שבו מתחרים מדי שנה כ־4,000 תלמידים ותלמידות, שנדרשים להציג ממוצע ציונים גבוה ולעבור ראיונות ומבחני קבלה. "אנחנו נותנים לילדים צירוף מיוחד במינו של לימודים ואווירה", אומר סיסקו. "בעזרת צוות המורים והתלמידים עצמם יצרנו כאן אקלים מיוחד, ערכי וחברתי, והעברנו המון כוח לתלמידים. הם פעילים מאוד ומשמעותיים מאוד. במקביל שמנו רף מאוד גבוה של למידה. אם באת ללמוד - תלמד".

 

בשנים האחרונות צמחה היוזמה להקים במקום, לצד בית הספר והפנימייה הקיימים, קולג' בינלאומי לתלמידים ישראלים וזרים בגילי י"א־י"ב. תחילה נולד רעיון לשיתוף פעולה עם רשת בינלאומית של קולג'ים מקנדה, UWC, שמפעילה כבר 15 קמפוסים ברחבי העולם, "אבל אחרי שנתיים של מגעים הם חזרו בהם, ובסופו של דבר החלטנו להקים את זה לבד", אומר סיסקו. "קיבלנו את תמיכת משרדי החינוך והחוץ, ועכשיו אנחנו מגייסים שותפים בארץ ובעולם בשביל להקים את זה. בימים אלה נערכים ראיונות לתפקיד מנהל בית הספר, שיבוא מחו"ל, יש כבר סגנית מנהלת, ישראלית, ואפילו חלק מצוות המורים כבר גויס. גם ההרשמה בעיצומה". סיסקו ויו"ר בית הספר והיוזם שלו, איש העסקים עודד רוז, גייסו כבר 4 מיליון שקל, מחצית מהסכום הנדרש להם בשלב ראשון. בהמשך יידרשו עוד 80 מיליון שקל להקמת מבנה קבע. מי תרם עד כה? "שתי קרנות גדולות וגם אנשים פרטיים", אומר סיסקו ומסרב לפרט.

 

הלימודים הדו־שנתיים בקולג' יתנהלו באנגלית, ואך ורק בתנאי פנימייה. יהיו בו כ־200 תלמידים, לא יותר, והם יקבלו תעודת בגרות בינלאומית. "זו תעודה של תוכנית כלל־עולמית שנחשבת לתעודת הבגרות היוקרתית ביותר בעולם ומוכרת בכל האוניברסיטאות, כולל הרווארד וכדומה (IB, International Baccalaureate)", אומר סיסקו.

 

הדמיה של מבנה קבע של בית הספר הדמיה של מבנה קבע של בית הספר צילום: עמית שעל

 

הבגרות הבינלאומית היא הקלף המנצח של בית הספר, שאמור למשוך את טובי הבנות והבנים של המעמד הגבוה. כרטיס היציאה שלהם אל העולם. גמור את התיכון שלך, ילד, קבל את תעודת הבגרות הבינלאומית, קח מאבא ואמא את הדרכון הזר שהכינו לך מבעוד מועד, ואתה מסודר לעולם הגדול. דרך צלחה, ואל תשכח לכתוב הביתה. אנחנו, אל תדאג, נשלם על כל שנה בקולג' הזה עד 30 אלף שקל.

 

בעצם מדובר במעין ביטוח חינוך פרטי

 

אפשר לחשוב על השכלולים האלה במערכת החינוך כמו על מה שקורה במערכת הבריאות. כל הישראלים משלמים מס בריאות, ומקבלים שירותים מקופת חולים; בדיוק כמו שכל הישראלים זכאים לחינוך חינם במערכת הציבורית. אלה שגרים במרכז הארץ, באזורים מבוססים, נהנים בדרך כלל משירותי רפואה טובים יותר, ועם קצת קשרים ומאמצים מצליחים להגיע לשירותים הטובים ביותר שיש למערכת הציבורית להציע. בית הספר הרגיל בכפר הירוק דומה, מהבחינה הזאת, למי שמבוטח בביטוח בריאות משלים. עוד קצת כסף או מאמץ, ואתה הולך לישון רגוע יותר.

 

אם ממשיכים את ההקבלה, הקולג' המתוכנן הוא כבר ביטוח בריאות פרטי. הוא לא נמצא בתוך המערכת, לא מציע את אותם שירותים, לא מחויב לאותם כללים. אתה משלם עליו הרבה יותר, ויודע שאתה מקבל הרבה יותר מכל חולה, או תלמיד, אחר. מה שכן, הוא לא הולך להיות הביטוח הפרטי הכי יקר בסביבה; בתואר הזה עדיין מחזיק בית הספר האמריקאי, שפעל בכפר שמריהו ופועל כיום באבן יהודה, שתמורת יותר מ־20 אלף דולר בשנה מציע גם הוא לימודים באנגלית ותעודת בגרות בינלאומית.

 

מערכת הבריאות הציבורית, ובעיקר הציבור הרחב שמשתמש בה, משלמים לאט לאט מחיר כבד על השירותים הייחודיים שניתנים בתוך המערכת (כמו השר"פ) וגם על הבריחה של מי שיכול לביטוחים הפרטיים. התיכון הבינלאומי בכפר הירוק עשוי להוביל להשלכות לא פחות משמעותיות על מערכת החינוך, שכבר עכשיו נחלשת לנוכח ריבוי בתי הספר הייחודיים.

 

המיקום המתוכנן של הקמפוס בתוך הכפר הירוק. גייסו כבר 4 מיליוני שקלים מתוך 8 המיליונים הנדרשים לשלב הראשון המיקום המתוכנן של הקמפוס בתוך הכפר הירוק. גייסו כבר 4 מיליוני שקלים מתוך 8 המיליונים הנדרשים לשלב הראשון צילום: עמית שעל

 

"אם תהיה תחרות, כל המערכת תתרומם"

 

סיסקו, באופן טבעי, מציג תמונה מורכבת יותר. אחרי שהוא מספר בהתלהבות את הסיפור האישי שלו - איך הכפר הירוק הצליח להוציא אותו מהפריפריה, איך הוא עצמו הפך את הכפר למרכז של מצוינות, איך הוא חולם שנכדיו יתחנכו בכפר - הוא מזכיר שבבית הספר הקיים שם כיום 20% מהתלמידים מגיעים מהפריפריה. בקולג' 20% מהתלמידים יהיו ישראלים יהודים, ולהערכתו גם שם חלקם הגדול יהיו מהפריפריה. עוד 20% ישוריינו לערבים מישראל, מהרשות הפלסטינית ומעוד מדינות ערב ("משרד החינוך יודע, הוא תומך"). שאר ה־60% יגיעו ממדינות ברחבי העולם, וישלמו עד 50 אלף שקל בשנה. הישראלים ישלמו כאמור עד 30 אלף שקל, אבל חלק לא ישלמו כלל, לפי מבחני הכנסה של משרד החינוך.

 

תלמידים שההורים שלהם תורמים לבית הספר יתקבלו בקלות?

"יש אנשים שפונים לאחראית על הרישום, אם בעצמם ואם דרך מתווך, ומספרים שהם מוכנים לתרום, רק שהילד יתקבל. יש אנשים שמוכנים להחליף את כל המחשבים רק שהילד ייכנס, מה לא. בי נשבעתי -לא מני ולא מקצתי. אין אדם אחד בעולם שקיבלנו או שנקבל על בסיס 'אני אתרום לכם'. אנחנו דוחים בשאט נפש פניות כאלה. אם ההורים מארגנים בעצמם תרומות מרוכזות זה משהו אחר. בשנה שעברה הורים לתלמידים תרמו 200 אלף שקל, אנחנו שמנו עוד 80 אלף, ורישתנו את כל הכיתות במקרנים".

 

כשאני מנסה להתעכב איתו לא רק על בית הספר שלו אלא על התמונה הרחבה, סיסקו נאלם.

 

מה אתה חושב על מערכת החינוך הישראלית?

"אני לא יכול לענות".

 

למה?

"אני לא מומחה למערכת החינוך הישראלית".

 

למה זה כזה טאבו בשבילך?

"אני לא מכיר את מערכת החינוך הישראלית".

 

כשאני שואל אם לדעתו הקולג' החדש יהווה את נקודת הקצה של מערכת החינוך הישראלית, זו שכל הורה עם קצת כסף בכיס ישאף להגיע אליה כדי לאפשר לילד שלו עתיד עם אפשרויות מגוונות יותר, סיסקו מעדיף שלא לענות על השאלה במישרין. כאדם למוד קרבות עם הרשויות המקומיות, שלא אהבו בעבר לאשר לתלמידים ללמוד בכפר הירוק מחשש לבריחה של תלמידים מצטיינים ממוסדות הלימוד שלהן, הוא מעדיף לענות על דרך החיוב, ופשוט להציג את תפיסת העולם שלו לגבי איך מערכת החינוך צריכה לפעול.

 

"אני חושב שצריך לתת לתלמידים בחירה חופשית. היעדר התחרות הוא שמונע מבתי הספר והמנהלים להתאמץ ולהשתפר. לי אין אזור רישום אוטומטי. התלמידים לא שבויים שלי. אז אני הולך בכל לילה לישון וקם בבוקר ושואל מה אני מחדש ואיפה אני משפר כדי שתלמידים ימשיכו לרצות לבוא לפה. בערים התלמידים שבויים בידי המערכת ולכן היא פועלת מתוך אינרציה. אם ייתנו לילדים אפשרות לבחור את בתי הספר הטובים, כל מערכת החינוך תתרומם. מרבית בתי הספר בישראל יהיו בתי ספר מצוינים. תבטל את המונופול, תפתח אזורי רישום, תסגור בתי ספר כושלים. אבל זו החלטה שלא פשוט לקבל מבחינה ציבורית".

 

מי ישלם על כוחות השוק במערכת החינוך

 

זו טענה מוכרת של תומכי ההפרטה - התחרות מושכת את כל המערכת קדימה, ומבטיחה לאזרחים יותר. בין אם זה בבריאות, בין אם זה בחינוך, "בלי מונופולים תהיה מצוינות", "את התחרות צריך לפתוח, את הכושלים צריך לסגור". אלא שיש לזה מחיר חברתי. עד היום, כשהתחרות נפתחה העשירים מצאו דרך למצוינות, האחרים נשארו עם ה"כושלים". מה שעובד - בזכות ניהול נכון, מיקום מוצלח וגם מזל - בבית חולים אחד, או בבית ספר ייחודי ומושקע אחד, לעתים נדירות מאוד יכול לעבוד במערכת כולה. יש הבדל גדול בין תלמידים ספורים מהפריפריה שזוכים ללמוד בפנימייה יוקרתית לבין שיפור גורף בכל בתי הספר בפריפריה.

 

האלטרנטיבה היא משעממת עד זרא, אבל לא פחות קבילה מ"לפתוח הכל לתחרות": המדינה, שממילא מתקצבת את כל בתי הספר, הציבוריים והחצי־פרטיים כאחד, יכולה להתחיל לחלק את הכסף שלה אחרת. לתת פחות לרשויות החזקות ולשפוך הרבה יותר ברשויות חלשות יותר, שבהן לתושבים ולהורים אין יכולת להכניס את היד לכיס ולממן תוספות על גבי תוספות. אם בנוסף לכך יתאפשר למנהלים ליצור ייחוד לבתי הספר שלהם ולמשוך מורים טובים, יש סיכוי טוב שהרמה הכללית של רוב המערכת אכן תעלה. כל פתרון הוא לגיטימי, לכל פתרון יש חסרונות ועלויות. ההחלטה, כמו תמיד, היא עניין של השקפת עולם, אבל גם קצת של חריצות, של התעקשות - עד כמה המדינה רוצה לעבוד כדי לשפר את ההזדמנויות של הדור הבא, או עד כמה היא מעדיפה להתעצל ולהשאיר את זה ליד הנעלמה.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x