לאחר שהוריי התגרשו אמי תמיד אמרה: "אהבת אם ומשפחה גוברים על מצב שאין אבא"
השופט סטיב אדלר: "הייתי הנסיך של הבית, אמי לא נתנה לי לעשות דבר. כשפיניתי את השולחן היא אמרה לי: 'זה לא התפקיד שלך'"
"לאחר הגירושים עברנו לגור כמשפחה מורחבת בבית סבא וסבתא בברוקלין, ניו יורק, עם אחות של אמי, בעלה ושני ילדיהם. אמי התעשתה מהר מאוד והחלה לעבוד כמנהלת חשבונות. המסר שלה תמיד היה: 'אהבת אם ומשפחה גוברים על מצב שאין אבא', וגם 'אין אבא, אבל יש גם סבא ויש דוד'. דודי היה מודל אב במובן מסוים וגם סבי הסתובב איתי הרבה, וזה הספיק כדי למלא את החלל ולהתגבר.
1941. סטיב אדלר, בן חצי שנה, עם אמו רודה ליד ביתם בפילדלפיה, ארצות הברית צילום רפרודוקציה: עומר מסינגר
"אמי היא אדם לא תחרותי, מעולם לא לחצה עליי כדרכה של אמא פולנייה, וגם בנוגע לציוניי גדלתי בגישה 'רק תעשה כמיטב יכולתך ומבחינתי זה מספיק'. לאמא תמיד היתה אהדה גדולה לאדם העובד והחלש בחברה, וגם אני נמשכתי מילדות לענייני עבודה. קראתי באדיקות כל דבר שנכתב על שביתת עובדי הרכבת, וכשאמא ביקשה לשלוח אותי למחנה קיץ ביקשתי במקום זה לעבוד במפעל טקסטיל.
"אבל גם גדלתי כילד מפונק - הייתי הנסיך של הבית, אמי לא נתנה לי לעשות דבר, לא לשטוף כלים ולא להכין חביתה. זו היתה דרכה שלא ארגיש מקופח כי לא גדלתי עם שני הורים. כשהתחתנתי והתחלתי לפנות ולנקות את השולחן אחרי הארוחה זה היה קשה לאמי, והיא שאלה אותי: 'למה אתה עושה את זה, זה לא התפקיד שלך'. עד היום, כשהיא בת 97, היא משתדלת לפנות את השולחן במקומי.
"לא חלמתי לבוא לגור בישראל, אבל הנאומים המרתקים של אבא אבן שבהם צפיתי בלילות מאוד השפיעו עליי. בגיל 28 הצעתי לאשתי לחיות שנה בישראל, אך לאחר שהגענו היא לא רצתה לחזור. התחלתי לעבוד, ובשלב מסוים שעמם אותי להרוויח כסף רק מתיקים מסחריים, אז הגשתי מועמדות לשיפוט והתקבלתי ומאז אני שופט, במשך 35 שנה. לעשות צדק ומשפט זה תחום מרתק. אני מושפע מאוד מהעקרונות של היהדות המתונה ומההיבט הסוציאלי והחברתי בתנ"ך, מהגישה לאלמנות, לעניים וליתומים. זה השפיע עליי כשהתבגרתי וניכר בפסיקות שלי, וכשמתחו עליי ביקורת בעיתונות תמיד ידעתי: לפחות אמי תמיד תומכת בי".
