$
מוסף 07.03.2013

הרוצח הכי חמוד בעולם

מחקר חדש מגלה כי בכל שנה חתולים הורגים כ־25 מיליארד ציפורים ויונקים בארצות הברית לבדה, וכי גם חתול בית שבע שצד שני קורבנות בשבוע תורם להכחדת מינים נדירים. מגיני סביבה שמים את נפשם בכפם ומציעים פעמונים על הצוואר, רשיונות להאכלה ואפילו המתה. חובבי החתולים מייללים בזעם: אף אחד לא מבין אותם, הם הקורבן

טלי שמיר 08:5907.03.13

אני לא יודע אם אני יכול לדבר על העניין הזה", אומר לי בחשש פרופ' יוסף טרקל כשאני מבקשת לראיין אותו. "אני מבינה", אני אומרת. ואני אכן מבינה. גם אני הייתי חוששת לדבר על "העניין הזה", על מי שנתפס כאחד הרוצחים האכזריים בהיסטוריה, מי שאחראי למותם בעינויים של עשרות מיליארדים מדי שנה ברחבי העולם. כלומר, על החתול.

 

זה לא חדש שכוכביהם הפרוותיים של סרטוני הרשת אוהבים להשתעשע מפעם לפעם ברצח יצורים חלשים מהם, ולהעניק את הגוויות לבעליהם כמתנה. אבל סדרה של מאמרים ומחקרים מדעיים מהעת האחרונה חושפת את ממדיה האמיתיים והמפחידים של התופעה. ב־2011 העריכה הרשות האמריקאית לשימור ציפורים שחתולים צדים בארצות הברית כ־500 מיליון ציפורים מדי שנה. מאמר שהתפרסם לפני כחודש במגזין האינטרנט המדעי "נייצ'ר קומיוניקיישנס" הטיל פצצה גדולה בהרבה: להערכת המחברים, מדענים מהמכון לשימור ביולוגי של הסימסוניון בוושינגטון, חתולים אמריקאים הורגים 3.4-1.7 מיליארד ציפורים ועוד כ־20.7-6.9 מיליארד יונקים בשנה. חתולים משוטטים אחראים לכשני שלישים מההרג וחתולי בית לשליש הנותר. ההערכות האלה הופכות את החתולים לסיבת המוות מספר אחת של יונקים וציפורים, יותר מכלי רכב, הדברה, הישאבות אל מנועי מטוסים או התנגשויות בבניינים. טורבינות רוח אמריקאיות, לשם השוואה, הורגות "רק" 440 אלף ציפורים בשנה.

 

למאמר ב"נייצ'ר" קדם ניסוי של אוניברסיטת ג'ורג'יה, שפורסם בשנה שעברה והציג תוצאות מטרידות. החוקרים, בשיתוף נשיונל ג'אוגרפיק, הצמידו מצלמות לקולרים של 60 חתולי בית שנוהגים להסתובב גם בחוץ, ובמשך עשרה ימים תיעדו את מה שקראו לו "חייהם הכפולים של החתולים". התיעוד העלה כי כשליש מהחתולים אכן נהגו להביא לבעלים שלהם מתנות בדמות חיות מתות, אבל התברר גם שהמתנות הללו היו רק כחמישית מהקטל האמיתי של החתולים. כחצי מהגוויות הנותרות שימשו למשחק, ואת השאר, כ־30%, החתולים אכלו. כולם חתולי בית מפונקים ושבעים, ובכל זאת הם הרגו בממוצע שתי חיות בשבוע - לא רק ציפורים אלא גם לטאות, נחשים, צפרדעים, סנאים, נברנים, חרקים ועוד.

 

חתול עם טרף. סיבת המוות מספר אחת של יונקים וציפורים, יותר מכלי רכב, הדברה, הישאבות למנועי מטוסים או התנגשויות בבניינים חתול עם טרף. סיבת המוות מספר אחת של יונקים וציפורים, יותר מכלי רכב, הדברה, הישאבות למנועי מטוסים או התנגשויות בבניינים צילום: שאטרסטוק

 

אי אפשר להאשים בזה את תרבות השפע האמריקאית; התופעה מוכרת בכל העולם, גם בישראל. "עשינו בדיקה יסודית למדי במעבדתו של פרופ' יורם יום טוב באוניברסיטת תל אביב, ושם בחנו את התזונה של חתולים", מספר ד"ר יהושע שקדי, המדען הראשי של רשות הטבע והגנים, "ראינו לטאות נדירות, עופות נדירים, מכרסמים נדירים, גם דגים מדי פעם". הבדיקה, שערכה ענבל בריקנר מאוניברסיטת תל אביב, כללה ניתוח תכולת קיבה של חתולים שמתו ותיעוד שנמשך שלוש שנים של הציד שמביאים חתולי מחמד הביתה. החתולים שנבדקו צדו 24 סוגי עופות, 16 סוגי זוחלים ותשעה מיני יונקים; השיאן היה חתול אחד ממטולה, שהביא הביתה בשנה אחת 48 קורבנות ממינים שונים.

 

פרופ' טרקל. "הציד הוא עניין של אגו" פרופ' טרקל. "הציד הוא עניין של אגו" צילום: אוראל כהן

ניסויים דומים התקיימו גם באירופה, אבל ההערכות המספריות הגבוהות שפרסם "נייצ'ר" הן חסרות תקדים. כצפוי הן זכו לסיקור נרחב בכלי התקשורת ועוררו דיון סוער. רבים מיהרו להרגיע ולהזכיר שמדובר בהערכות בלבד, ושאיש אינו יודע בוודאות כמה חתולים משוטטים יש באמת (בארצות הברית ההערכות נעות בין 20 ל־120 מיליון. בישראל בין מאות אלפים ל־2 מיליון). אחרים ביטלו את ההערכות מכל וכל: "המחקר הזה הוא חלק ממסע תעמולה מתמשך להכפשת חתולים", אמרה בקי רובינסון, נשיאת Alley Cat Allies, ארגון החתולים המוביל בארצות הברית. "האנשים שכתבו את המאמרים האלה נשלחו לבצע מחקר מאוד סובייקטיבי מטעם אגודות ציפורים וגופים דומים, הם מסתכלים על הדברים מנקודת מבט מאוד צרה ואינטרסנטית", מסכימה גם ריבי מאיר, מומחית להתנהגות חתולים וטיפול בהם וממקימי העמותה למען החתול בישראל. "מחקרים שנעשים בידי אנשי מקצוע מתחומים אחרים, כלומר שאינם מהתחום שלי ודומיי, אינם מבינים למעשה את המורכבות. זה מאוד לא מדויק ועושה נזק לחתולים. האמת המדעית היא שחתולים אכן נולדים עם חוש ציד מפותח מאוד אבל רובם, משום שהם חלשים, אינם מסוגלים לצוד. הם בקושי מסוגלים לפתוח פחי זבל. למעשה הגורם העיקרי להכחדות בטבע הוא האדם".

 

בני האדם הם ללא ספק הגורם המשחית ביותר בטבע, יותר מכל חיה. אבל עד שנתחיל לסרס ולהרדים אנשים למען שימור כדור הארץ, נותר לארגונים הירוקים ליהלחם רק בתוצרים של האדם: בנייה, זיהום או התרבות מוגזמת של בעל חיים חמוד וקטלני.

 

 צילום: שאטרסטוק

 

טפרים לדמותו של גורם המוות מספר 1

 

כולם אוהבים חתולים. גם החוקרים שמזהים את עומק הסכנה. "משפחת החתוליים, מהאריה עד חתול הבית, היא משפחה של אלופים", אומר ד"ר שקדי. "הם גמישים, חזקים בצורה בלתי רגילה, ערמומיים ומצליחים לתפוס כמעט כל מה שזז להם מול העיניים".

 

גם טרקל אוהב חתולים. הוא פרופסור אמריטוס במחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב וראש פרויקט חיות וחברה באוניברסיטה, ובסופו של דבר הוא מסכים להתראיין לכתבה בתנאי שאציג את הדברים "בצורה מאוזנת". "חתולים צדים כל מה שהם יכולים לצוד", הוא אומר, "הבעיה עם החתול היא שהוא לא צד רק בשביל לאכול, אלא כי זה חלק מההתנהגות הבסיסית שלו, חלק מהמשחק שלו. כשהוא מביא את הטרף לגברת שלו זה לא בהכרח כי הוא חושב שהיא תאכל את זה. הוא בעצם אומר לה: תראי כמה זה נחמד, כמה אני בריא וחזק. זה עניין של אגו בשבילו".

 

מיומנויות הציד של החתול הן שהפכו אותו לידידו הכמעט הכי טוב של האדם. לפני כ־4,000 שנה בייתו אותו המצרים כדי להיפטר ממזיקים, ובכך בעצם שימרו את כישרון הציד שלו גם עם הביות. "צריך לזכור שחתולים גם הורגים עכברים, גורים של חולדות או מכרסמים שאנחנו לא מעוניינים בהם ושמשקיעים הרבה כסף בהדברה שלהם", אומר טרקל. "גם כשחתול טורף גוזל של צוצלת או יונה שנפל מהעץ לאף אחד זה לא ממש מפריע, חוץ מזה שזה מחזה לא נעים למראה. זה חלק מהחיים. הבעיה מתחילה כשזה מגיע למינים בסכנת הכחדה".

 

היכולת של חתולים להביא להכחדת בעלי חיים אחרים ידועה זה שנים. ב־1894 חתול בית ניו־זילנדי ששמו טיבלס גילה מין חדש של ציפור שיר חסרת יכולת תעופה, שזכתה ברבות הימים לשם "הגידרון מהאי סטפן". טיבלס התלהב מהציפור, ומדי פעם היה צד אחת ומביא אותה לבעליו, שומר המגדלור של האי סטפן. שנה אחרי שגילה את הציפור התברר שטיבלס בכבודו ובעצמו הכחיד אותה, והיה לסמל ליכולת ההשמדה החתולית.

 

אריאלי. "חיות הבר לא עומדות בתחרות" אריאלי. "חיות הבר לא עומדות בתחרות" צילום: זהר שחר

זה לא מקרה יחיד. החתולים, שגם נמצאים ברשימת מאה המינים הפולשים המזיקים ביותר של האיגוד לשימור הסביבה IUCN, אחראים בלעדית או תרמו משמעותית להכחדת לפחות 33 מינים באיים ברחבי העולם, לפי מחקר שהתפרסם ב־2011 בירחון "Global Change Biology". זה קרה ליונקים, זוחלים וציפורים בגלפגוס, ניו זילנד, יפן, מקסיקו ועוד, אבל העדויות החד־משמעיות מגיעות לא רק מאיים. "טריפת חתולים היא אחת הסיבות לכך שאחד מכל שלושה מיני ציפורים אמריקאיות נמצא בירידה מספרית", אמר ג'ורג' פנוויק (Fenwick), נשיא הרשות לשימור ציפורים בארצות הברית.

 

ד"ר רן אריאלי, פיזיולוג, חוקר צלילה וזואולוג חובב, שם לב למשהו מוזר שקרה בשנים האחרונות בשכונה שלו, ביישוב רקפת שבגליל התחתון: ציוצי ציפורים שהיו חלק מהפסקול הקבוע נעלמו. "כשהגענו לכאן ב־1991 היה פה עולם עופות רגיל לגמרי", הוא מספר. "עם התרבות החתולים המשוטטים הציפורים הכי רגילות - העפרוני המצויץ, הפשוש, הירקון, החוחית - כולן נהפכו לנדירות. בכל קיץ היינו שומעים בלילות ינשוף קטן שנקרא שעיר מצוי. כבר כמה שנים שהוא לא מופיע. וזה לא רק ציפורים. ראינו נמיות, היתה להן מאורה פה, או שועלים. כולם תפסו מרחק כי הם לא עומדים בתחרות מול החתולים".

 

בניגוד לטורפים פראיים, החתולים מוכנים לצוד בכל שעה ביום ולא בוחלים בצפיפות טריטוריאלית, מה שמעצים את

מאיר. "המתה רק גורמת להתרבות יתר" מאיר. "המתה רק גורמת להתרבות יתר" צילום: אלדד מאסטרו

העליונות שלהם על חיות הבר. גם התמיכה שהם מקבלים מבני האדם מעניקה להם יתרון מובהק. אפילו את אחיהם, חתולי הבר, החתולים המבויתים מנצחים במגרש הזה: הם לא רק משתלטים להם על הטריטוריה, הם גם מזדווגים איתם. "חתול בר הוא חיה ביישנית שרואים לעתים נדירות מאוד. כיוון שלחתול הבית יש קרבה גנטית גבוהה לחתול הבר, אין להם בעיה להתרבות אתם", מספר שקדי. "עם השנים אנחנו רואים עוד ועוד חתולי בר עם החומר הגנטי של החתולים המבויתים. זה לא רצוי כי זה פוגע במיומנות שלהם לחיות בטבע ויכול לסייע להעלים אותם מהנוף של ישראל".

 

בברירה הטבעית, מאכילי החתולים מנצחים

 

את הנזק החתולי העיקרי למינים אחרים גורמים חתולי רחוב שיוצאים מהיישובים למסעות ציד קבועים וחתולים שעזבו את הערים ועברו לחיות בטבע ("חתולים שהתפראו"). ובניגוד למה שאולי אפשר לחשוב, זה לא מצב טבעי של "ברירה טבעית". "להגיד שזו ברירה טבעית זה חוסר הבנה אבולוציונית. זה בערך כמו להגיד שצריך לתת לפושעים להמשיך לפשוע ולהשתלט על העסק, כי החזק שורד", מסביר שקדי. "זו לא ברירה טבעית, זו ברירה מלאכותית, וזה לא החזק שורד, זה החזק מקבל עזרה מהאדם. זה שיש הרבה חתולים וכלבים זה פשוט עניין כמותי בהשפעת האדם. זה לא שחתולי הבית חזקים יותר - חלקם שורדים וחלקם לא. היתרון שלהם הוא מספרי, כל הזמן מגיעה תוספת מהאזורים העירוניים".

 

לרוב, כשישנו ריבוי יתר של מין מסוים בהשפעת האדם נעשים מאמצים לדלל את האוכלוסייה כדי להחזיר את המערכת לאיזון. כך עושים למשל עם התנים וחזירי הבר. אבל כשזה נוגע לחתולים המצב הפוך: לא רק שאנחנו לא נלחמים בריבוי שלהם, אנחנו מעודדים אותו. שקדי מספר למשל שראה לאחרונה אנשים מאכילים חתולים מפחי הזבל בשמורת הסטף.

"הבעיה היא שיש יותר חובבי חתולים מחתולי טבע", אומר אריאלי, שהיעלמות הציפורים בסביבתו הפכה אותו לאקטיביסט שמנסה לקדם הסברה וחקיקה בתחום - דרך שלא רבים מעזים לפסוע בה. בעיני חובבי חיות רבים פעילים כמותו הם מוקצים, שונאי חיות שמתירים את דמם של החתולים. גם שקדי מכיר את התגובות האלה, אפילו קראו לו "רוצח" לאחר שקרא לדלל את אוכלוסיית החתולים והכלבים המשוטטים (גילוי נאות: גם כלבים משוטטים מהווים סכנה רצינית למינים רבים בטבע, והלהקות שלהם צדות חיות גדולות כמו יחמורים. עם זאת, יש פחות כלבים משוטטים מחתולים משוטטים).

 

מאכילת חתולים. האם יידרש רישיון להאכיל? מאכילת חתולים. האם יידרש רישיון להאכיל? צילום: CC by rikkis refuge

 

בתוך הדיון הסוער הזה מתנהל דיון לוהט עוד יותר, סביב סוגיית ההאכלה של חתולי רחוב, שמוציאה מאנשים, משני הצדדים, יצרים קשים. "התופעה החולנית של אנשים המאכילים עדרי חתולים ביישובים נפוצה מאוד, ומטופחת בידי חברות

המייצרות או מייבאות מזון עבורם ובידי בני אדם שבעיניהם חיי חתול או כלב חשובים מחייה של חיית בר כצבי או פשוש", כתב הזואולוג פרופ' יום טוב באתר של המועצה האזורית משגב. לפני שנתיים מאמר שבו קרא להמית חתולים באזורים לא עירוניים ולהסדיר את תופעת מאכילי החתולים הורד מהרשת אחרי שגרם לסערה בבלוגוספרה המקומית, כולל קריאה להרוג את יום טוב עצמו. זה לא ייחודי לאווירה הישראלית: בניו זילנד מתנהלים כבר חודשיים דיונים זועמים בעקבות קמפיין אנטי־חתולי של איש העסקים והפעיל סביבתי גראת מורגן.

 

מחברי המאמר ב"נייצ'ר" מתייחסים לעובדה שאהבת החתולים משפיעה על המערכת כולה ומונעת פיקוח נדרש וצעדי הגבלה הכרחיים: "למרות ההשלכות ההרסניות, מדיניות ניהול אוכלוסיית החתולים המסתובבים חופשי והפיקוח על אחזקת בעלי חיים מוכתבים בידי עניינים של רווחת החיות ולא משיקולים אקולוגיים".

 

עד המוות. השאלה היא איך מחליטים של מי

 

צריך להודות באמת הפשוטה שמקשה על הדיון הזה: חתולים הם פשוט חמודים מדי. אנחנו אוהבים אותם מדי. לא עם ינשוף שעיר בפה, אבל כמעט בכל צורה אחרת, אמיתית מתכרבלת, וירטואלית מגרגרת או מסחרית ממותגת. השאלה היא מה יהיה צריך לעשות אם הלו קיטי פתאום תתחיל לצוד כל טוויטי בסביבה.

 

"חובבי הטבע מציעים להעביר חוק שחתולים לא יוכלו לצאת מהבתים. חוק כזה לעולם לא יעבור", אומר טרקל. "צריך למצוא את שביל הזהב, קואליציה בין אלה שרוצים לחסל את החתולים לאוהבי חתולים". כמו רבים אחרים, גם הוא חושב שההתחלה צריכה להיות בהסברה והסדרה של האכלת חתולים: "לא ייתכן שגברת מסוימת בחצר שלה מאכילה 30 חתולים. צריך חוק שיצריך רישיון או משהו כדי להאכיל חתולי רחוב. אחר כך יהיה צריך לפקח על המספר ועל ההאכלה, והדבר השלישי הוא לסרס ולעקר חתולים".

 

סירוס ועיקור נהוגים כבר בלא מעט יישובים, אבל יש מי שטוענים שהם אינם יעילים. כי החתולים מתרבים מהר ובקלות (חתולה יכולה להמליט ארבעה־שישה גורים בכל המלטה, עד שלוש בשנה), וכי התהליך מחייב שימוש במלכודות, שמהן מצליחים לחמוק דווקא החתולים הכי חזקים, זריזים ונבונים, שאינם מתפתים בקלות. יש מומחים שמציעים למצוא בתים לכל החתולים המשוטטים, הצעה שנראית לא ריאלית בעליל, ואחרים מציעים לקשור לקולר החתולים פעמונים שיזהירו את הקורבן מפני הטורף המתקרב. מצלצל נחמד, אבל מחקרים מראים שחתולים עם פעמון לא צדים פחות - הם פשוט לומדים להתקרב אל הטרף שלהם יותר בשקט.

 

נראה שכדי לפתור את הבעיה באופן יסודי לא יהיה מנוס מדיון בסוגיה הנפיצה מכולם: המתה מסודרת, כזו או אחרת, של חתולים משוטטים. הסוגיה הזאת חוזרת שוב למחלוקת הבסיסית של הוויכוח: האם חיי החתולים חשובים יותר מחיים של מאות זנים אחרים?

 

בישראל כיום, בעקבות סדרה של פסיקות בג"ץ בתחום, אסור להרוג חתולים וכלבים משוטטים אלא אם הם מהווים סכנה לבריאות האדם. אבל גם שקדי וגם אריאלי מדברים על ניסיונות לשנות את החקיקה, לפחות בתחומי שמורות הטבע, שבהן החוק מתיר לדלל אוכלוסיות של חיות בר אבל אוסר לגעת באוכלוסיות החתולים והכלבים שטורפים את חיות הבר. "הייתי רוצה ללכת לבג"ץ כדי שיבטלו את ההחלטה האיומה הזאת ויאפשרו להגן על הטבע ועל מגוון המינים", אומר אריאלי. ושקדי מוסיף: "אין ברירה, צריך להקטין באופן מהותי את אוכלוסיית הכלבים והחתולים המשוטטים, ואין אפשרות לעשות את זה בצורה הומנית. אני מצטער, פשוט אין. זו המתת חסד של הדור הזה לטובת כל הדורות הבאים".

 

החתולאים, כמובן, נעמדים על כפותיהם האחוריות. "באופן חד־משמעי - המתה לא עובדת", טוענת ריבי מאיר. "לא סתם בג"ץ קבע את זה. זה לא עובד אף פעם, בשום מקרה, כי זה בניגוד לחוקי הטבע. המתה יוצרת ואקום שאליו מיד נכנסים חתולים אחרים שמתרבים מהר יותר, כך שהמתה גורמת להתרבות יתר.

 

"כולנו רוצים דבר משותף: שכל החתולים החברותיים יהיו בבית והלא חברותיים יהיו בחוץ. כדי לדאוג שהם יחיו חיי איכות צריך שיהיו פינות האכלה מסודרות ושהם יהיו מעוקרים ומסורסים - זה לא נכון שסירוס ועיקור אינה אפקטיביים, הם אפקטיביים כשהם מסיביים - וכך לא יגיעו למצב של רעב ואולי ייאלצו לצוד".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x