הוריי אמרו: "אנחנו מבינים איך צריך להתלבש והם לא"
בני פדני, יו"ר ובעלים של רשת התכשיטים פדני: "להיכנס לעסק משפחתי מחייב אותך ללכת בנעלי בלט כשאולי אתה רוצה ללכת במגפיים"
"נולדתי בבלגיה למלוין והנרי (שעוברת לאורי). אבי עלה ארצה ראשון ואמי ואני אחריו. אבי היה תכשיטן בבלגיה והיה מוכשר בעבודה עם הידיים, ולכן בארץ נתנו לו לשבץ תפוזים בארגזים. לאחר מכן הוא עבד בבר במלון, ושם פגש את חיים קרסו, מיבואני רנו־סיטרואן. אבי הציג לו צמיד משובץ יהלומים שהכין לאמי, והחל שיתוף פעולה ביניהם - קרסו הביא לו יהלומים ואבי הכין מהם תכשיטים. השמועה על איכות עבודתו התפשטה, ומשפחות כמו רקנאטי וחכמי הפכו ללקוחות. כילד הבאתי תכשיטים לבתי הלקוחות, וזה היה מרגש כי בבתים שלהם היו מעליות.
"גרנו בתל אביב עם עוד משפחות בדירה. ביום החדר שלנו שימש חדר עבודה לאבי ובלילה הספה נפתחה למיטה ושולחן העבודה התקפל. אבי עבד בחריצות מהבוקר ועד חצות, ובכל פעם ששיחקנו בכדור או בג'ולים והרעשנו הוא צעק עלינו, אבל אנחנו התייחסנו אליו כאילו היה עוד רהיט בבית. מקור הדחף הבוער שלו להצלחה כלכלית היה חייו כפליט אחרי מלחמת העולם הראשונה. הוא התגורר במשך כמה שנים בבית יתומים, ונהג לומר לי על התקופה הזאת: 'אין לך מושג מה זה מחסור'.
1950. בני פדני, בן שלוש, עם אמו מלוין בתל אביב
"אבי היה רגיש מאוד לאסתטיקה, צבעים ופרופורציות, והייצוגיות של המשפחה היתה מאוד חשובה לו. אמי היתה ועודנה אשה יפה ומטופחת, כשבאה לבית הספר שלי כולם סובבו את הראש אחריה כאילו היתה גרייס קלי. הוריי אמרו פעם: 'אם לחבר שלנו, איש עסקים, היו עוד 5 ס"מ גובה - הוא היה מצליח כלכלית הרבה יותר'. יש בזה משהו נכון, כי
הופעה מרשימה לפעמים פותחת דלתות, אבל כילד די סבלתי מזה. ישראל של אז היתה סוציאליסטית, הגישה היתה להיות פשוט, ולגן רציתי ללכת עם מכנסי התעמלות כמו כולם, אבל הוריי אמרו: 'אנחנו מבינים איך צריך להתלבש והם לא', ובסוף התלבשתי כמו ילד ממשפחה בורגנית, עם מכנסיים יפים וגרביים לבנים.
"בצבא הייתי טייס בחיל האוויר ולחצו עליי להישאר ולהתקדם לתפקידי פיקוד, אך זאת היתה תקופה של פריחה בעסק, והוריי אמרו לי: 'אנחנו צריכים אותך כאן'. להיכנס לעסק משפחתי מחייב אותך ללכת בנעלי בלט כשאולי אתה בכלל רוצה ללכת במגפיים. מהבן שלי ביקשתי: 'קודם כל תבנה את עצמך באיזה תחום שתרצה, ואז תבוא ותנהל איתי משא ומתן על כניסה לעסק'. אם לא אוכל לספק את התנאים שידרוש, חשוב לי שיהיה מסוגל לומר לי לא. אני לא חותר להכניס אותו לעסק. חברה טובה יכולה לחיות לנצח, זה לא חייב ללכת עם ניהול בידי שושלת משפחתית".
