שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
שאול אמסטרדמסקי

כך תיראה ממשלת נתניהו-לפיד-בנט

נדמה שנתניהו ושני שותפיו הכמעט ודאיים בממשלתו השלישית - יאיר לפיד ונפתלי בנט – הם בגדר שלישייה כלכלית שהופרדה בלידתה

שאול אמסטרדמסקי 15:4023.01.13

1. באתר משרד האוצר עדיין אפשר למצוא את פרטי התוכנית הכלכלית של 2003, זו שהונהגה במלוא עוזה בממשלת שרון השנייה, שבה טומי לפיד היה השותף האסטרטגי ובנימין נתניהו היה שר האוצר. עכשיו, אחרי היוודע תוצאות הבחירות כדאי לקרוא אותה שוב. התוכנית הזו מספרת בפרטי פרטים את מה שיכול לקרות כאן שוב בקרוב, בפן התקציבי. למעשה, ייתכן מאוד שממשלת שרון ולפיד האב, בה נתניהו היה שר האוצר, תהיה האבטיפוס לממשלת נתניהו ולפיד הבן, במישור הכלכלי.  

שכן אם לשפוט על פי המצעים הכלכליים שלהם, ההתבטאויות שלהם, והתשובות שלהם לשאלות הכלכליות ש"כלכליסט" הפנה אליהם ערב הבחירות, נדמה שנתניהו ושני שותפיו הכמעט ודאיים בממשלתו השלישית - יאיר לפיד ונפתלי בנט – הם בגדר שלישייה כלכלית שהופרדה בלידתה.

 

המשימה הראשונה והמיידית שתעמוד בפני הממשלה הזו, אלה שכבר עתה עוסקים בה הנציגים של המפלגות השונות מאחורי הקלעים, היא לסגור את הגירעון לשנים 2014-2013, ולקצץ בהוצאות שהממשלה התחייבה להן מעבר לתקרה שמותרת בחוק. כפי שזה נראה כרגע, אם נתניהו יחליט לחזור לסורו הכלכלי בתקופה שכיהן כשר אוצר וללכת עד הסוף – קיצוץ של 14 מיליארד שקל ללא רחמים – הוא ימצא בלפיד ובבנט שותפים טבעיים, כל עוד המהלך לא יהיה כרוך בהעלאת מסים ישירים.

 

 צילום: נמרוד גליקמן

 

2. ארבעת עמודי התווך של הקיצוץ התקציבי הם אלה: קיצוץ בתקציב הביטחון (או אי הגדלתו במידה שבה דורש משרד הביטחון), קיצוץ בקצבאות הילדים, קיצוץ בשכר (ובתנאי ההעסקה, לרבות פיטורים) במגזר הציבורי, קיצוץ בתשתיות (בעיקר בתחבורה). נוסף על אלה, יהיה צורך גם בקיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה.

 

מעל לקיצוץ בתקציב הביטחון תלוי סימן שאלה גדול. בשנים האחרונות, כשאהוד ברק היה בסביבה, היה מי שילחם על תקציב הביטחון בחירוף נפש. כעת, נדמה כי כל מועמד שיתמנה לתפקיד יהיה צייתן לנתניהו – מעין יובל שטייניץ של משרד הביטחון – לפחות בעניינים התקציביים. כך שבסופו של דבר השאלה האם ועד כמה לקצץ בתקציב הביטחון תלויה בנתניהו עצמו, ובתפיסת הביטחון שלו. אם לשפוט על פי העבר, נתניהו מאמין בתפיסת ביטחון רחבה מאוד, שכוללת את כל האיומים האפשריים. הנגזרת של כך היא תקציב ביטחון גדול. ובכל מקרה, הן לפיד והן בנט יתנו ידם לקיצוץ כזה בלי קושי.

 

מעל לקיצוץ בקצבאות הילדים תלוי סימן שאלה במידה שהמפלגות החרדיות יהיו חלק ממשלת נתניהו, ובמידת השפעתן עליו. ככל שיהיה להן חלק קטן יותר בממשלה, כך הקיצוץ יהיה פשוט יותר. הן לפיד והן בנט ישמחו לקצץ בקצבאות הילדים והן בקצבאות ייעודיות לאברכים מטעמים אידיאולוגיים. נתניהו עצמו, שבעת הרכבת הממשלה הקודמת הגדיל את קצבאות הילדים בשביל לצרף את המפלגות החרדיות לממשלה, לא יהסס לקצץ בהן, או לחילופין לוותר על הקיצוץ תמורת הסכמה של ש"ס לגיוס אברכים לצה"ל.

 

ולגבי הקיצוץ במגזר הציבורי – כאן נתניהו ימצא בלפיד ובבנט את השותפים הנלהבים ביותר לביצוע שינוי. קיצוצי שכר, התייעלות בדמות פיטורים, הנהגת יכולת לגמישות ניהולית – כלומר יכולת לתגמל עובדים על בסיס הצטיינות ולפטר עובדים גרועים – הפרטה, התייעלות בחברות הממשלתיות הגדולות, לפיד ובנט ישמחו לחתום על כל אלה. וכל עוד מפלגת התנועה (שעמיר פרץ הוא חלק ממנה) או מפלגת העבודה לא יהיו חלק מן הממשלה, היריב היחידי שיעמוד בדרכו של נתניהו לממש את הצעדים הללו יהיה יו"ר ההסתדרות עופר עיני. בסופו של דבר, אם נתניהו ירגיש שיש לו גיבוי פוליטי ללכת עד הסוף, ייתכן מאוד שיעשה כן, במחיר מלחמה עם עיני, שודאי תיגמר כפי שנגמרה כשנתניהו היה שר אוצר – באיום בצעדים חד צדדיים על ידי שינוי החוק בהתאם, שיגרור את ההסתדרות לפשרה שתהיה הרע במיעוטו מבחינתה. אם נתניהו יחליט להטיל על כך את מלוא יהבו, זה יהיה הקרב הגדול של החודשים הקרובים, יותר מכל קרב אחר. פקידי האוצר כבר שולפים מהמגרות כל תוכנית שיש להם, כל מה שמזכיר ולו ברמז רפורמה במגזר הציבורי. זה עכשיו או לעולם לא, הם יודעים.

 

3.
בכל מקרה, לתקציב הדו שנתי תהיה חשיבות גדולה בייצוב הממשלה, כמו גם בממשלת נתניהו השנייה. התקציב הדו שנתי לשנים 2013-2014, ימנע מנתניהו את הצורך להתמודד עם תוכנית קיצוצים נוספת בסוף 2013. לכן, לאחר שיאושר, התקציב הדו שנתי יאפשר לממשלה יציבות שלטונית ושקט עד סוף 2014. אבל רק עד אז. אם לקראת סוף 2014, בעת בניית תקציב 2015 ואילך, האקלים כלכלי לא ישתפר, לנתניהו יהיה קשה יותר להשיג הסכמות לקיצוצים.

 

ויתרה מכך, ההיסטוריה מעידה שהסכמים קואליציוניים מחזיקים למשך זמן קצר. כלומר, בשנה הראשונה, לכל היותר-שנתיים הראשונות, הממשלה מבצעת את מה שנכלל במסגרת ההסכמים הקואליציוניים. אחר כך הנסיבות הכלכליות משתנות, ואיתן גם הדחיפות של הממשלה לבצע. כך יקרה גם הפעם. לכן, אם יש ללפיד ולבנט צעדים שחשובים להם במיוחד, הם מוכרחים לבצע אותם כבר בהתחלה, למרות הקשיים התקציביים שיהיו בשנתיים הקרובות לממשלה לפעול.

 

קבלו ניוזלטר יומי המסכם את חדשות היום ישירות למייל שלכם. לחצו להרשמה

בטל שלח
    לכל התגובות
    x