חקר ביצועים: השבוע של ליברמן ואינסטגרם

לוין

לא קוסם

במבחן התוצאה, "אירוע השנה" של מנכ"ל טבע ג'רמי לוין הסתיים בכישלון חרוץ. במשך חודשים הכין לוין תוכנית אסטרטגית חדשה לחברה ודיווח למשקיעים שהיא בדרך, אבל אז הוא הציג אותה - והמניה נפלה ב־10% בארבעה ימים. כי לוין לא סיפק לשוק את מה שהשוק ציפה לו. אפשר לנזוף במנכ"ל, אבל יותר הגיוני להתמקד במשקיעים. בשלושת השבועות לפני הצגת התוכנית הם הזניקו את המניה ב־11%, מתוך תקווה לבשורה מרעישה שתנסוך מחדש על טבע את מגע הזהב שאפיין אותה פעם. כאן נעוצה הבעיה: בציפייה למנכ"ל שעושה קסמים ושולף בשורות מזהירות ומסעירות שמשנות הכל. חברות ענק לא עובדות ככה. יש להן את הקצב שלהן, ולמניה שלהן צריך להיות קצב תואם, כזה שמשקף את התוצאות גם כשהן לא מזהירות, ולא מטלטל את המניה בפראות רק כי המשקיעים רעבים לנסים.

עומרי כהן

ג'רמי לויןצילום: בלומברג

אינסטגרם

הגולש הוא המוצר

מארק צוקרברג החליט השבוע שאם כבר קנה את אינסטגרם, הגיע הזמן לייצר הכנסות מ־100 מיליון משתמשיה. ולמה סתם לשלב פרסומות בשירות אם אפשר למכור את התוכן שפרסמו המשתמשים, כלומר את התמונות שלהם. כל תמונה פומבית - וברירת המחדל של השירות היא שכל תמונה שפורסמה היא פומבית, כמובן - יכולה להיהפך לפרסומת, ומי שפרסם אותה כלל לא יידע על כך ולא יקבל שום תגמול. פליקר מציעה כבר שנתיים שירות משותף עם סוכנות הצילומים גטי אימג'ס, שבמסגרתה הגולשים יכולים להציע לסוכנות להשתמש בתמונות שלהם ומקבלים תמלוגים על כל שימוש. אבל הסכמת הגולשים זה כל כך 2010. שוב קיבלנו הוכחה להיגיון האינטרנטי של השנים האחרונות: אם שירות זמין ברשת ללא תשלום, אתה לא הלקוח של המוצר, אתה המוצר עצמו.

איתי שמושקוביץ

ליברמן

בהחלט צריך למהר

לפתע הצטלבו האינטרסים של אביגדור ליברמן ומערכת המשפט למטרה אחת: לסיים מהר ככל האפשר את משפטו של ליברמן בתיק השגריר. לאורך כל שנות החקירה ליברמן לא ממש חתר למהירות דומה, אבל הוא יודע שאם יספיק לחטוף את הקלון עכשיו, יוכל לחזור לכנסת הבאה. אם הקלון יגיע אחרי הבחירות, הוא כבר לא יוכל להיות חבר כנסת (אבל יוכל להיות שר, שכן כדי למנוע מינוי לשר קלון אינו מספיק, צריך גם מאסר או החלטת בג"ץ). מערכת המשפט, מצדה, כבר למדה שעם ליברמן כדאי לזרז עניינים, לפני שיספיק להקים חברה, לרשום אותה בקפריסין, לקבל עמלות מחבריו במולדובה ולנתק עמה את הקשר.

משה גורלי

אביגדור ליברמןצילום: פביאן קולדרוף

 

סיטרמן

זמן לסדר בדח"צים

בין שלל הפנינים שנחשפו השבוע בפרוטוקול של דירקטוריון מזרחי טפחות על היחסים בין הבנק לצים הסתתרה אמירה מוזרה של הדירקטור החיצוני גדעון סיטרמן. בתוך סערת הדיון על התסבוכת של הבנק בין הקשיים של צים שבשליטת עידן עופר לעובדה שהבנק עצמו נמצא בשליטת פלג אחר של המשפחה, עידן עופר הוגדר "איש קשור", וסיטרמן עצר ושאל: "אני מבקש לקבל מהיועץ המשפטי הסבר על המשמעות 'איש קשור'. לא הבנתי איך הם קשורים, מעבר לשמות". האם הדירקטור שאמור לייצג את האינטרסים של הציבור בבנק השלישי בגודלו בישראל לא יודע מה זה איש קשור? או שהוא לא חושב שלמרות הקשר המשפחתי יש כאן חשש לניגוד אינטרסים? אפשר ממש לקוות שמדובר בבדיחה לא מוצלחת. או שבאמת הגיע כבר הזמן להקים מאגר סגור של דירקטורים חיצוניים, שייבחרו בידי ועדה ציבורית בראשות שופט בדימוס ויאושרו בידי רשות ניירות ערך.

שאול אמסטרדמסקי

שטייניץ

מעגל הלוואות מכושף

בדיוק בזמן שבו הוסכם השבוע על יצירת מתווה להצלת ערוץ 10 השלימה קרן אוריגו השקעה בחברת הנדל"ן ריט 1. לכאורה, אין קשר בין הדברים. בפועל, הם שני צדדים של אותו עניין. אוריגו היא אחת מקרנות המנוף שהקים שר האוצר יובל שטייניץ ב־2009 כדי להתמודד עם המשבר, ונועדו להשקעה בחברות ישראליות - מעין רשת ביטחון ממשלתית. עם הזמן הן החלו להשקיע בכל הבא ליד, כלומר בחברות שהתרומה שלהן לתוצר או לתעסוקה אפסית. צחוק הגורל הוא שאחת ההשקעות שבהן התעניינה אוריגו היתה בערוץ 10. בסופו של דבר היא הלוותה לו 30 מיליון שקל, שאותם היא אמורה לקבל חזרה בחודשים הקרובים. עכשיו הערוץ יקבל עוד הלוואות מהמדינה, הפעם ישירות מהאוצר. אוריגו תקבל חזרה את הכסף, מנהליה יקבלו את דמי הניהול שלהם בזמן, והכל בחסות משלם המסים.

אמיר זיו

יובל שטייניץצילום: עטא עוויסאת

דנקנר

לסגור את הברז האמיתי

נוחי דנקנר הודיע השבוע שהוא סוגר את קרן הפילנתרופיה של אי.די.בי ומשאיר רק את המנהל שלה לעבוד בהתנדבות. יפה שדנקנר הפנים את מצב החברה, וחבל שהוא לא נוגע במפעל צדקה אחר שלו, יקר הרבה יותר - מטה ההנהלה של אי.די.בי. דנקנר מעסיק שם שורת מנהלים, יועצים ולחשנים שנהפכו בזכותו למולטי־מיליונרים, אבל לא הצליחו להציל את החברה ברגעי האמת. הם עולים לה עשרות מיליוני שקלים לשנה, תוך השמדת ערך של מיליארדים מכספי הציבור. עכשיו דנקנר משלם על השמדת הערך הזאת מחיר ציבורי, בעוד הם נשארים יבשים. באמת הגיע הזמן לשלוח אותם הביתה. להבדיל מהגופים שבהם תמכה קרן הפילנתרופיה, הם לא יצטרכו לחזר על הפתחים. ודנקנר? הוא יוכל להישאר באי.די.בי בתקופה הקרובה. לבד, בלי יועצים, ובהתנדבות כמובן.

גלית חמי

שפר

נושא הספד

אזרח ספרדי רוצה לקנות מרצדס. הוא מבקש אשראי מסוחר הרכב, שמבקש אשראי מהבנק. לפני המשבר הבנק היה נותן אשראי כנגד שעבוד החסכונות, אבל מאז חלק גדול מהספרדים העבירו את חסכונותיהם לחו"ל, וזה כבר לא אפשרי. הבנק גם לא יכול לבקש אשראי מבנק גרמני, שכבר איבד בו אמון. בלית ברירה, הבנק מבקש הלוואה מהבנק המרכזי של ספרד. כדי להבין את היקף התופעה כדאי להתעכב על הנתון שהציג השבוע ל"כלכליסט" הכלכלן הגרמני הבכיר פרופ' האנס־ברנד שפר: ההלוואות של הבנקים הספרדיים מהבנק המרכזי, שעמדו ב־2009 על 20 מיליארד יורו, הסתכמו השנה ב־731 מיליארד. פי 36. להערכת שפר, עומסים כאלה על הבנקים המרכזיים הם האיום הגדול הבא על אירופה, וממחישים כמה הזרמת הכסף לבנקים האלה אינה פתרון אלא רק מתכון לעוד בועות. בעצם, זו דרך גרמנית מנומסת להגיד: לגוש היורו אין עתיד.

גולן פרידנפלד

פרופ' האנס-ברנד שפר צילום: תומי הרפז

הטבח בקונטיקט

מציף את היבשת בנשק

בשבועות האחרונים נרשמה תנועה ערה בחנויות הנשק בארצות הברית, עם בוא חג המולד - ועונת הציד. השבוע, בעקבות הטבח בקונטיקט, הסוחרים דיווחו על עלייה נוספת במכירות, מחשש להגבלות עתידיות. זו תופעה מוכרת: בעקבות מעשי טבח קודמים זינקו מכירות הנשק ב־40% עד 60%, ועכשיו מעריכים שהמספרים יהיו גבוהים יותר. גם היד של הרשויות קלה על ההדק - בשנה שעברה ה־FBI דחה רק 0.48% מהבקשות לרישיון נשק. לא שזה באמת משנה, כי 62% מהסוחרים מוכרים גם למי שנכשל במבדקי האישיות. עכשיו הנשיא ברק אובמה צריך להתמודד עם המספרים האלה. ליתר דיוק, הוא צריך להתמודד עם תעשיית הנשק, שהשקיעה השנה 14 מיליון דולר כדי למנוע את בחירתו מחדש, ועם הלוביסטים האימתניים שלה, הנשק החם של הכלכלה.

תמר טוניק