וינשטיין מעדיף להתרסק בתקשורת ובדעת הקהל, אבל לא בבית המשפט

"ברובד האינטואיטיבי", כותב היועץ בהחלטתו המתפרשת על 100 עמודים, מעוררים הסיפורים האלה "חשד כבד", אבל אין בידו את הראיות ששוללות התנתקות של ליברמן מהחברות בזמן שהפך לחבר כנסת ולשר. לעומתו, פרקליט המדינה משה לדור סבור ש"תמונת המאקרו", להבדיל מ"שיטוט פרטני בספקות הנקודתיים" מוכיחה את זיקתו של ליברמן לחברות גם אחרי שהפך לאיש ציבור.

וינשטיין. "ברובד האינטואיטיבי הסיפורים מעוררים חשד כבד" צילום: עטא עוויסאת

למשל, אחרי שליברמן פורש מחברת מ.ל.1 (הקרוייה על שם בתו מיכל ליברמן), ממשיך הכלכלן שרון שלום שהיה עוזרו של ליברמן וחבר מפלגת "ישראל ביתנו" לתת את שירותי הייעוץ. שרון לא נתפס כ"פותח דלתות" ובעל קשרים כליברמן. בפרקליטות לא מאמינים שתרומתו מצדיקה תקבולי ענק של כ-65,000 דולר בחודש מגיטנשטיין. במיוחד כשהכסף שימש בעיקר לרכישת דירה עבור מיכל, כששלום עצמו מסתפק בשכר צנוע של כ-22,000 שקל בחודש. אלא שהיועץ וינשטיין סבור שאין בידו לשלול את האפשרות ששלום הוא אכן יועץ אפקטיבי ומוכשר, שמיכל בת ה-21 היא ילדה מוצלחת שאבא הקים עבורה חברה, עבד בה כשכיר, והתפטר כשנבחר לכנסת. והנה גם בלעדיו, הילדה ביחד עם שלום ממשיכים להריץ בהצלחה את העסק, מול הלקוח גיטנשטיין, חבר הילדות של האבא.

בעסקה אחרת מזרים צ'רנוי חצי מיליון דולר לחברה אחרת של ליברמן. אחת הטענות לכשרות העסקה היא ממשפחת "לא יעלה על הדעת". נטען שלא הגיוני שצ'רנוי, מיד אחרי חקירתו בפרשת מניות בזק, יעביר לליברמן כסף מתחת לשולחן באמצעות חברה בבעלותו שאפילו קרויה בראשי התיבות של שמו MCG. מצד שני, צ'רנוי משלם עבור תיווך בעסקת יין מול גיטנשטיין. שניהם חברים טובים שלא ממש זקוקים לתיווך של החבר השלישי המשותף ליברמן, וליתר דיוק, נהגו לשעבר איגור שניידר. ושוב, משתלט ההבדל בין ההיגיון העובדתי להגיון המשפטי - "אין בידינו לשלול את הגירסה לפיה עסקת היין נערכה על ידי שניידר", כותב היועץ וינשטיין.

טענה נוספת ממשפחת "לא יעלה על הדעת", היא חוסר ההיגיון בעובדה שליברמן יסתתר מאחורי חברה שנרשמה וקרויה על שם בתו. במיוחד כשביקש חוות דעת ממשרדים מכובדים כ"הרצוג פוקס נאמן" ושחל. וחוץ מזה ההיסטוריה הפוליטית של ישראל מכירה ילדים-של שהפגינו כישורים עסקיים לצד ובעקבות ההורים. הבן של אריק שרון, הבנות של אהוד ברק. מלת המפתח של ההנחה המשפטית – הנחה תרתי משמע – היא "אין לשלול". כאשר מוצב הסבר חלופי שמייצר ספק סביר אל מול התזה המרשיעה, יש סיכוי טוב שהשופטים יזכו. "אין לשלול את האפשרות שמדובר בכספים פוליטיים" כתבו השופטים שזיכו את אולמרט בפרשת מעטפות הכסף של טלנסקי.

וכך החלטת וינשטיין מכדררת את הראיות עד לשער כתב האישום, אבל חסרה הרגל המסיימת. חסרים העדים שיבואו ויצביעו על ליברמן כבעל זיקה אמיתית לחברות בעת תפקידיו כאיש ציבור. בעיקר דניאלה מורצי, רואת החשבון הקפריסאית שלפני שנתיים וחצי ידעה להצביע על ליברמן, אבל בהמשך נסוגה בה. עדים אחרים נפטרו, אחרים מסרבים להגיע. הראיות שפורטו לעיל בהחלטת היועץ משכנעות, אבל בלי עדים, לא יספיקו לדעת היועץ להרשעה בבית המשפט. וינשטיין משוכנע באשמת ליברמן, אבל לא בראיות. הוא מעדיף להתרסק בתקשורת ובדעת הקהל, אבל לא בבית המשפט.

בדרך להטבה נוספת?

ליברמן הזדרז. מיד לאחר שפורסמה ההחלטה לסגור את התיק העיקרי נגדו ולהאשימו בפרשת השגריר, הזדרז להודיע על הסרת חסינותו ולהתפטר מהממשלה. בכך חסך בג"ץ וזמן. האם חומרת כתב האישום הייתה מאלצת את בג"ץ לחייב את ראש הממשלה לפטרו? ספק רב. תקדים דרעי מדגיש את החומרה כקריטריון, אבל הוויכוח התייתר כשליברמן התפטר.

ליברמן. הזדרז צילום: שאול גולן

והוא בהחלט נהג בתבונה. ציבורית, הוא מצטייר כאדם נורמטיבי שאינו מערים מכשולים, נדבק לכיסא, לחסינות, ומבקש להכריע במהירות בעניינו. מצד שני, הוא גם לא מפסיד הרבה. לכנסת הבאה ייבחר ולממשלה הבאה יתמנה. ואין מקום לדאגה: יחסי החוץ של ישראל לא ממש ייפגעו בתקופת היעדרותו ממשרד החוץ.

ולא רק שצבר נקודות ציבוריות, גם מול מערכת המשפט הוא יצא טוב. ההתפטרות עשויה אפילו לסלול דרך להסדר טיעון, מאחר שאין כל מחלוקת על העובדות. המכשול בדרך להסדר כזה הוא המחלוקת על החומרה וההשלכות. אם כי לפרקליטות תהיה בעייה לתת לליברמן הנחות והקלות נוספות בהסדר לאחר סגירת התיק העיקרי.