על הכוונת: אוטיזם

את מה שעשה ב־17 שנות מחקר באוניברסיטאות אמריקאיות, בר מתכנן לעשות כעת במרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר־אילן. במרכז עובדים יותר מ־30 חוקרים עם קורות חיים מזגזגים כמו שלו מתחומים מגוונים מאוד - פסיכולוגיה, נוירולוגיה, פיזיקה, ביולוגיה, מתמטיקה וחינוך, אם להזכיר רק חלק.

"כשהגעתי גיליתי שיש באוניברסיטה מסה קריטית של חוקרים שמתעניינים באוטיזם, והחלטנו להתרכז במחקר שפחות עוסקים בו בדרך כלל", אומר בר. "אנחנו רוצים לחקור את הצד הקשה של הספקטרום האוטיסטי, לא את הצד שלא חוכמה להבין אותו. דבר שני, רוב המחקרים מתרכזים בגילוי מוקדם, טיפול או מניעה. אבל מה עושים עם כל המיליונים שכבר נולדו, ושלשמחתנו תוחלת החיים שלהם נורמלית? במקרה הטוב הם בסביבה חינוכית עד גיל 20–21, ועכשיו יש להם 60–70 שנה לשבת בבית, להסתכל על התקרה ולא לתקשר. אז אנחנו רוצים לשפר את חייהם כמיטב יכולתנו.

"המוח מאוד פלסטי גם בגיל מבוגר, ויכול ללמוד כל הזמן. ביקרתי בבית ספר מדהים בניו ג'רזי, שבו ראיתי מה ילדים יכולים לעשות עם תוכנות מיוחדות שמותקנות על אייפדים ולפטופים, ומאפשרות להם לתקשר. דמייני לך הורים של ילד שלא דיבר 15 שנה, אין להם מושג מה עובר לו בראש, והוא מתחיל לתקתק על המחשב ואומר להם 'אני רוצה חברה'. זה מאוד מרגש".

כדי להשיג את המטרה הזו, בפברואר השנה שלף בר כ־50 מדענים מכל הארץ לסוף שבוע גלילי, ל"סדנת סיעור המוחות הראשונה באוטיזם", בתרגום פשוט של שמה לעברית. בסוף השבוע נזרקו לאוויר רעיונות למחקרים באוטיזם, והוא הסתיים בקבוצות שיצאו לדרך עם מחקרים משותפים.

הם לא פחדו שתגנוב את הרעיונות הטובים שלהם?

"אמרו לי פעם שמדען יעדיף להשתמש במברשת השיניים של הקולגה שלו ולא ברעיון של הקולגה, כי יש לו מספיק רעיונות משלו. לא קל ליצור שיתוף פעולה כזה, אבל הצלחתי לשכנע אותם שאנחנו מתכננים לגייס כסף למרכז ולא לאנשים, ושמי שהציע רעיון מוזמן לחקור אותו ואנחנו נעזור".