אפילוג: ממה אני בורח
בסופו של יום אני אחד מאנשי הלעבוד־כל־החיים־בשביל־דירה. בזה בחרתי
בסופו של יום אני שייך אליהם. אני אחד מאנשי הלעבוד־כל־החיים־בשביל־דירה. בזה בחרתי, ואם תינתן לי ההזדמנות אז בזה אבחר שוב. במסע שלי היו רגעים משכרים, שאולי נעלמו בזמן שחלף בין החוויה לבין הכתיבה; במסע הזה גם נתקלתי בכמה פרצופים ושמות מוכרים מעברי, והשתעשעתי בלדמיין איך חיי היו נראים אם באחד הצמתים הייתי פונה אחרת. אבל בסוף המסע הזה אני יודע שאני פשוט זקוק לצמר הגפן הנעים של הניכור העירוני. זה לא שהאלטרנטיבה מגוחכת או הזויה. היא לא. זה אני. אני פשוט באמת, בכל רמ"ח איבריי, איש של בית קפה ומוקד רפואה דחופה של קופת חולים. אני פשוט זקן מכדי לעשות את זה אחרת. כמוכם.