"בגיל 80 אמי התעקשה על ניתוח בלב: 'או שאמות בניתוח או שאצא עם איכות חיים טובה יותר'"
אביגדור קפלן, יו"ר כלל ביטוח, מספר על משפחתו: "אחי הגדול נהרג בגיל 25 בתאונה, ואני זוכר את אבי מסתכל על בנו המת ומייבב"
"סבי ראובן מת לפני שאבי נולד, וסבתי רוזה נאלצה לשלוח את אבי ראובן ואת אחיו לבית יתומים בירושלים, משום שלא יכלה לקיים אותם. אבי חזר לאמו בזכרון יעקב כנער, נישא לבת המושבה ונולדו להם שלושה ילדים. הוא התאלמן מאשתו והכיר את אמי חיינה, אשה אמיצה שעלתה לבדה מליטא, כשהוא מטופל בשלושה ילדים ובאמו, ונולדו להם שני ילדים: אחותי ואני. אבי פרנס את המשפחה בעמל רב באמצעות חנות מכולת שהקים. אמא היתה עקרת בית וגם עזרה לאבא בחנות.
"בזכרון לא היה תיכון, ונאלצתי לבחור בין לימודים בבנימינה, ללא תעודת בגרות, ללימודים בחדרה. אמי הטיפה לי לקפוץ למים ולצאת לעצמאות למרות הנסיעה הקשה: 'תלמד כדי שתוכל לצאת מהמושבה, פה לא תוכל להתפרנס בכבוד, לכל היותר תוכל לעבוד כפועל ביקב'.
"כשהייתי בן תשע חווינו זעזוע גדול במשפחה. אחי הגדול, שהיה בן 25, רכב על אופנוע עם אח נוסף, התנגש ברכב כשיצא לעקיפה ונהרג מיד. אחי השני נפצע. הגענו בבהילות לתחנת מגן דוד אדום, ואני זוכר את אבי מסיר את הסדין מהגופה, מסתכל על בנו ההרוג ומייבב. המראה הזה לא ימוש ממני עד יומי האחרון. אבי שקע במרה שחורה. גם אמי, שהיתה אמו החורגת, לקחה זאת ללב. ארבע שנים לאחר מכן אבי לקה בהתקף לב והוא רק בן 52. מאז אותה תאונה בריאותו הלכה והידרדרה, עד שמת בגיל 60.
"הפרידה מאבי היתה פתאומית. הוזעקתי מהעבודה הביתה, הוא היה מחוסר הכרה עקב שטף דם במוח. צפיתי בו עם אחיי בחוסר אונים עד שמת. גם הפרידה מאמי היתה טראומתית. כשהיתה בת 80 היא סבלה מתפקוד לבה, ובנחישות האופיינית לה אמרה לי: 'איני מוכנה להמשיך לחיות כך, אני הולכת לניתוח. או שאמות על שולחן הניתוחים או שאצא מהניתוח עם איכות חיים טובה יותר'. ניסיתי להניא אותה מההחלטה עד רגע לפני כניסתה לחדר הניתוח, אבל לא הצלחתי. המתנתי שמונה שעות ליד חדר הניתוח ולבסוף התבשרתי על מותה.
"צער כבד מלווה אותי על שלא הצלחתי לחבק את אבי לפני מותו. אבי מיעט לחבק, אף שאת האהבה שלו הרגשנו תמיד במעשים ובדאגה היומיומיים. הוא חסך אפילו טיפול רפואי פרטי מעצמו כדי לא לגרוע מאיתנו. מתן חום הוא קשה בבית שבו ההורים עסוקים בהישרדות ובטרדות היומיום. לעומתנו, הילדים שלי קיבלו חיבוקים ואהבה בריבית דריבית. התחושה שלא נפרדתי מאבי מלווה אותי עד היום. לו הספקתי לתת לו חיבוק שיוכל להרגיש - זה היה יוצר הבדל גדול מבחינתי".
