שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
שיזף רפאלי
ד"ר שיזף רפאלי פרופ' רפאלי הוא ראש המרכז לחקר האינטרנט באוניברסיטת חיפה לכל הטורים של ד"ר שיזף רפאלי

האם הומואים יוגדרו כחוֹלים?

ליברליות ונאורות בנוגע לצנעת הפרט באים בקלות והולכים בקלות, כבר אלפי שנים

שיזף רפאלי 08:4319.07.12
אנשי ציבור רבים מדי בישראל, ובהם מחוקקים, מתבטאים באחרונה בעניין המוסריות, האסתטיקה וה"בריאות" בהעדפות מיניות שונות. נאמרו דברים מטופשים ומיותרים. לא אכבד את הדוברים באזכור שמם, ובוודאי לא בחזרה על השטויות שפלטו. אבל להגנתם אומר דבר אחד: הם לא לבד. לא במגמת הצעידה לאחור כיום, שמופיעה במקומות שונים בעולם אחרי עשרות שנים של ליברליזציה, ובוודאי לא בהיסטוריה, הארוכה מאוד, של המאמצים להגדיר ולגדר את ההתנהגות בחדר המיטות.

 

מה אפשר ללמוד מההיסטוריה הזאת? עורך הדין העיתונאי אריק ברקוביץ עשה לכולנו שירות גדול בכתיבת הספר "Sex and Punishment" ("הסקס ועונשו"), שהתפרסם באחרונה בארצות הברית וסוקר 4,000 שנים של מפגשים בין שתי תאוות אנושיות קשות מאוד לריסון - שליטה ושפיטה. מחד גיסא, היצר המיני שעוצמתו מוכרת. מאידך גיסא, ישנו הדחף לחוקק חוקים הדורשים להסדיר את האינטימיות - דחף שכנראה גם הוא עוצמתי וקשה לכיבוש.

 

המסע ההיסטורי מתחיל במסופוטמיה העתיקה, שסיפורים של דיכוי שונות מינית תועדו בה בכתב היתדות השומרי, ומסתיים בסוף המאה ה־19. שם אף שם, מחוקקים ושופטים ראו את צנעת הפרט של הזולת כעניינם ואחריותם האישית. וגם נראה שמהרגע הראשון הרגולציה על הנטיות המיניות לוותה במוסר כפול וצביעות מצד השליטים. ראשי מדינות שנלהבים להידחק למיטות לא להם נפוצו תמיד באזורנו, ועוד הרבה לפני זמננו, ומסקנה מצערת שעולה מיד מהיריעה שברקוביץ פורס היא שכנראה לא נהיה הדור האחרון ששותף לאופן ההסתכלות החשוך על מין והשגתו בכוח השררה.

 

מה שמרתק הוא שבחינת התיקים ההיסטוריים מראה שההתערבות והדיכוי נפוצו תמיד ובכל מקום, אבל הערכים המוסרניים דווקא השתנו ללא הרף: לאזרח ביוון העתיקה הותר לשכב עם נערים ועבדים, אך לא כשותף פאסיבי - זה נחשב לעבירה חמורה. האינקוויזיציה הספרדית התירה יחסי מין לסביים, אך לא שימוש באביזרי מין. התלמוד משווה אוננות לרצח. אוסקר וויילד, דומיניק שטראוס־קאהן, ביל קלינטון, רומן פולנסקי, ג'נט ג'קסון ומייקל ג'קסון, שכולם הסתבכו בשערוריות מין מסוגים שונים, גונו ובכמה מקרים אף נשפטו, היו מצטיירים אחרת לגמרי בתקופות אחרות ומקומות אחרים. מה שנחשב רע וחמור כאן ועכשיו היה מקובל ומוערך במקום וזמן אחר, ודברים שהיום מובנים מאליהם, ואפילו לא זוכים להגדרה מינית נפרדת, הביאו בימים עברו להריגתם של אנשים בעינויים קשים, והכל מתוקף החוק ובשם המוסר.

 

בחינת התיקים ההיסטוריים מראה שההתערבות והדיכוי נפוצו תמיד ובכל מקום, אבל הערכים המוסרניים דווקא השתנו ללא הרף בחינת התיקים ההיסטוריים מראה שההתערבות והדיכוי נפוצו תמיד ובכל מקום, אבל הערכים המוסרניים דווקא השתנו ללא הרף צילום: בלומברג

 

ברקוביץ אינו חוסך שבטו גם משבטו - מהיהדות והתרבות העברית שקדמה לה, שלטענתו שיחקו תפקיד מרכזי בגיבוש עצם הרעיון של חטא מיני, בהפללת הומואים וביצירת חוקים פולשניים אחרים שמגדירים את המין, כגון כללי הנידה. אך הוא גם מראה איך מוסרניות היתר בענייני מין היתה לאורך תקופות ארוכות ואפלות נשק בידי האנטישמיות. באנגליה של ימי הביניים נגזר מוות על ידי קבורה בחיים על אדם שקיים יחסים עם בן מינו, בעל חיים או יהודי.

 

ופונדמנטליסטים מכל הדתות הפגינו ומפגינים כלפי נואפים חוסר סובלנות בדמות סקילה או שיפוד בחוצות העיר. אם כי גדולי הדתות וחכמיהן הצליחו תמיד למצוא עבור עצמם היתרים שמצדיקים את הגשמת תאוותיהם. נראה שתרבותנו, שבעברה לא ראתה פסול מוסרי בעבדות ובנוהגים אכזריים אחרים, רואה לעצמה זכות ואף ציווי להתערב בדקויות ואנינות של תשמישי מיטה, והזדרזה בעבר, ואולי תחזור להזדרז בעתיד, להופכם לעניינו של השופט ולעתים אף של הפקח מהעירייה.

 

ברקוביץ עוצר, בכוונה, בסוף המאה ה־19, ולא מגיע לעסוק בימינו אלה. ההשלכות על תקופתנו כנראה יותר מדי מובנות מאליהן.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x