חקר ביצועים: הנפקה כושלת? הכוח של פייסבוק נמצא בשטח

פייסבוק: בשטח, לא בבורסה

מפגן הכוח האמיתי של פייסבוק השבוע לא נרשם בנאסד"ק, בשווי האדיר שבו החזיקה זמן קצר. אני מצאתי אותו דווקא בסופרמרקט. הגעתי עם קופון לחיתולים ששופרסל הציעה בפייסבוק, נשלח לג'ימייל שלי והצגתי בסמארטפון בקופה. הייתי משוכנע שזה מתכון בטוח לכישלון, ושאזכה להתדיינות ארוכה עם הקופאיות בנוסח עדות "מאיפה נפלת ומה זה הפייסבוק הזה". טעיתי. גם הקופאית וגם הקופאית הראשית, שתיהן נשים מבוגרות מאוד, לא הרימו אפילו גבה. אם גם שם, בתור קשה־היום בסופר, מתייחסים אל פייסבוק כאל מובן מאליו, הרי שהרשת החברתית היא כבר לא אתר, לא שירות, לא בועת הדוט.קום. היא תשתית, כמו טלפון או אינטרנט. הקופונים האלה עוד יצדיקו שווי של 100 מיליארד דולר.

איתי שמושקוביץ

הנפקת פייסבוק בשבוע שעברצילום: רויטרס

עופר עיני צילום: אוראל כהן

עיני:

בונה והורס

הבחירות בהסתדרות סיפקו הזדמנות למבט מפוכח על הכהונה של עופר עיני כיו"ר. גם מתנגדיו לא יכולים לחלוק על כך שתחת עיני ההסתדרות התחזקה מאוד, הן כלכלית והן במספר החברים וההתאגדויות בעוד ענפים ובעוד חברות. מדובר בתרומה חשובה למעמד העובדים בישראל, אבל זאת תמונה חלקית בלבד. עיני מינה את בת הזוג שלו למנכ"לית רשת עמל, הפגין חולשה מול ועדים בעייתיים כמו בנמל אשדוד וברכבת, גלש לא פעם לכוחנות מטרידה, ובאופן כללי נתפס כמי שאינו חושב שהוא צריך לתת דין וחשבון לאיש. הנזק אינו נוגע רק לתדמית של עיני האיש, הוא נוגע ללגיטימיות הציבורית של כל ההסתדרות. כי בכל פעם שעובדת הקבלן שההסתדרות מממנת באה לנקות את הדירה שההסתדרות שוכרת לעיני בצפון תל אביב, נסדק עוד משהו בכוחה של העבודה המאורגנת בישראל.

פיליפ פרוסטצילום: יובל חן

פרוסט:

עדיף לפרוש בכבוד

הארכת כהונתו של יו"ר טבע פיליפ פרוסט בשלוש שנים היתה אמורה לשים סוף למחול השדים סביב כהונת פרוסט ולהרגיע את האנליסטים, המשקיעים והנהלת החברה עצמה. אבל כשההחלטה מתקבלת בהצבעה טלפונית בהולה של הדירקטורים, בשעות הערב של יום חמישי, כתגובה ישירה לכתבה ב"מוסף כלכליסט", היא משדרת היסטריה, לא הרגעה. פרוסט צריך להבין את זה, ולהבין שהמאבקים לא תמו. הדירקטורים חיים הורביץ ואמיר אלשטיין יכולים להמתין עכשיו בנחת ולהתמודד בשנה הבאה רק על תפקיד סגן היו"ר, אבל סביר יותר שהם ימשיכו לטלטל את כיסאו של פרוסט גם אחרי אשרור המינוי, ולחתור להשתלטות מלאה על הנהגת החברה. ובמצב כזה, ליו"ר שקיבל את אישור הדירקטוריון כדאי לשקול ברצינות ללכת בשנה הקרובה על פרישה מכובדת ולא על הדחה כואבת.

עומרי כהן

יעקב ליצמן צילום: גיא אסיאג

ליצמן:

מצפן עקום

ראש הממשלה בנימין נתניהו נתן השבוע דחיפה לרפורמה שקוראת להעלות לכולם את מס הבריאות ב־0.5% בשביל לממן לכולם ביטוח סיעודי. אחלה רעיון. יפה. אלא שהניסוח של הדברים מעט מטעה. כי לא כולם ישלמו יותר, רק מי שעובד, ואילו כולם יקבלו יותר, גם מי שלא עובד. עבור מי שאינם מסוגלים לעבוד זו מהותה של סולידריות חברתית. עבור מי שיכולים לעבוד אבל בוחרים שלא - זו מהותה של טפילות חברתית. מאחורי הרפורמה עומד סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, שבעבר יזם גם את הכנסת טיפולי השיניים לילדים לסל הבריאות - עוד יוזמה מתעתעת שזכתה לאהדה ציבורית. כואב לראות שכאשר המדינה כבר מגדירה מחדש סדרי עדיפויות כדי להרחיב את השירותים לאזרחים, המצפן היחיד שמנחה אותה הוא השאלה אם החרדים ייהנו מהשירותים האלה. אם לא, שום רפורמה לא יוצאת לדרך. אם כן, גם ראש הממשלה נותן גז.

שאול אמסטרדמסקי

שלמה מור יוסףצילום: עמית מגל

מור יוסף:

פתוח, סגור

הכותרות שהכריזו על מהפכה היו נלהבות. העובדות כבר היו מבלבלות. ועדה בראשות פרופ' שלמה מור יוסף פרסמה המלצות להסדרת החקיקה בנושא פריון והולדה בישראל, ובין השאר המליצה להסדיר פונדקאות גם לזוגות הומואים. אבל לבשורה הליברלית נוסף תנאי שלפיו פונדקאית תוכל להרות עבור זוג הומואים רק ממניעים אלטרואיסטיים, כלומר בחינם. פתיחת האפשרות לזוגות גברים להיות הורים היא מסיכה שמושכת כותרות חיוביות ובעצם מסתירה אפליה - אצל זוגות סטרייטים התנאי האלטרואיסטי אינו קיים. מור יוסף וחבריו לוועדה הצליחו להצטייר כנאורים, וגם לתקוע בעצמם את המקל בגלגלים. זאת כבר לא מהפכה, זאת בדיחה.

עמי ברנד

חגי בדש

בדש:

פעמון אזהרה

רגע אחרי האישור של מינויו למנכ"ל החדש של פסגות, יתפנה הדירקטוריון של בית ההשקעות הגדול בישראל לתפור לחגי בדש חבילת אופציות נאה. ככה זה בשוק ההון של מעלה. אם חס וחלילה שכר של 3-2 מיליון שקל בשנה לא מספיק, אפשר ליהנות מהטבות נוספות בשווי עוד כמה וכמה מיליוני שקלים. בשביל להיות ראוי להן, בדש יצטרך להשיא את שווייה של פסגות כך שיהיה גבוה מהמחיר שבו נרכשה בידי אייפקס. לכן ההודעה על האופציות שלו צריכה להיות פעמון מצלצל שמסמן לציבור להיכנס לערנות מוגברת. כי כדי שבדש יהיה איש עשיר מאוד הוא ינסה להגדיל את הרווחים וההכנסות. זה רק עניין של זמן עד שהוא יגיש את החשבון ללקוחות, ויצעד עם זהבית כהן שלובי ארנקים אל עבר השקיעה.

גולן פרידנפלד

גרים:

בלי הכרעה

עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית. כל דתי יסביר לכם שההבחנה המגדרית הזאת של אויבי עם ישראל, מי אסור לגיור ומי מותרת, היא הצידוק שבו הכשירו חז"ל את גיורה של רות. אלא שלפי המדרש, לחכמים לקח זמן רב להגיע לצידוק הזה, וזמן רב עוד יותר להנחיל אותו כהלכה פסוקה ומקובלת. הגמגום הפסיקתי הזה הוביל לכך שאפילו יהדותו של דוד המלך, מצאצאיה של רות, הוטלה בספק עד משיחתו. אפשר בקלות לקשר את סיפורה של רות פליטת הרעב המואבית למצבם של פליטי אפריקה, אבל אולי השיעור העיקרי שצריך ללמוד מהחיבור הזה הוא דווקא הצורך הדחוף בעמדה ברורה ונטולת זגזוגים. אי אפשר להיות שבוע אחד בעד הפליטים ונגד אלי ישי ובשבוע שלאחריו להיסחף בפאניקה ציבורית ולקרוא להעלות אותם על המטוס הראשון לאפריקה. הכרעה ציבורית ומנהיגותית נדרשת. בדחיפות.

אורי רוזביץ

צילום: עמית שעל

הבעיה של אפריקה:

גדולה עלינו

בכל פעם שאני שומע את עלמה זהר שרה "תמיד יש מלחמה באפריקה / מזל שהיא רחוקה" תוקפת אותי התרגשות. המילים שלה פוגעות בעוצמה בעצב היהודי, כי "בכל דור ודור / חייב אדם לראות עצמו / כאילו הוא יצא ממצרים / שלא ישכח איך ברח, / הוכה, הושפל, נרצח / איך צעק לשמים". בזכות השיר שלה ניסיתי להתבונן באפריקאים כבני אדם, ולא כצלליות שקופות. פה ושם אפילו דחפתי שטרות של רגשי אשמה. ובכל זאת, יש הבדל בין עלמה זהר לבנימין נתניהו. זהר כותבת בדם לבה. ראש הממשלה נבחר כדי לנהל את המדינה. תפקידו היה למנוע את הצפת ישראל בעשרות אלפי זרים אומללים. עם כל הצער על גורלם, ועם כל הזעם על המחדל הנורא של נתניהו, אין מנוס מההכרה שאנחנו לא יכולים להכיל ולהאכיל אותם. הבעיה של אפריקה גדולה עלינו.

יואל אסתרון