חשבון נפש
הבנקים הגרמניים הקפידו לבצע בדק בית ולהודות באחריותם לשיתוף הפעולה עם גרמניה ההיטלראית
11:0719.04.12
כחלק מהמאמץ הגרמני להתמודד עם עברה האפל של המדינה, גם הבנקים הגרמניים מגלים נכונות להכיר בחלקם במלחמה. בניגוד למוסדות פיננסיים בארצות אחרות, הבנקים הגרמניים הקפידו לבצע בדק בית ולהודות באחריותם לשיתוף הפעולה עם גרמניה ההיטלראית - לא פעם מתוך התלהבות יתר אופיינית לתקופה.
דרזדנר בנק, אחד הבנקים הגדולים ביותר בגרמניה (שמוזג לפני שנתיים לתוך קומרצבנק, הבנק השני בגודלו במדינה), סיים בדק בית כזה ב־2006: מחקר שנמשך שבע שנים על ידי צוות של היסטוריונים בראשותו של ד"ר קלאוס־דיטמר הנקה הסתכם ב־2,400 עמודים שמאוגדים בארבעה כרכים ומתארים את מעלליו ופשעיו של הבנק. "בין הנאצים לקפיטליזם היתה סימביוזה עמוקה", אמר הנקה בראיון ל"דר שפיגל" עם פרסום המחקר. "כמה מחברי דירקטוריון הבנק היו גם חברים במפלגה הנאצית. אבל רוב מעורבות הבנק במפלגה נבעה משיקולים עסקיים".
דוגמה קלאסית היא המקרה של תשלומי הפנסיה של הבנק לעובדיו היהודים. לפני המלחמה כ־5% מעובדי הבנק היו יהודים, שיעור גבוה משמעותית משיעורם באוכלוסייה, אבל עם עליית הנאצים לשלטון היהודים הללו פוטרו. חלקם, שהגיעו לגיל פרישה והיו זכאים לפנסיה, קיבלו אותה מהבנק.
עם הקמת מחנות הריכוז וההשמדה, הפנסיה הועברה לכיסו של הרייך, שאמור היה להשתמש בה בכדי לכסות את הוצאות הטיפול ב"מגורשים" במחנות. אלא שבעיצומה של המלחמה דרש דרזדנר בנק להפסיק את תשלומי הפנסיה לגמלאיו היהודים, וביקש מהשלטון הוכחות כי הגמלאים עדיין בחיים כדי להמשיך ולשלם את הפנסיה. לכך יש רק משמעות אחת: בבנק ידעו מה עלה בגורלם של היהודים, ורצו לחסוך את תשלומי הפנסיה ששולשלו לכיסו של השלטון.
"הדו"ח הזה מתאר את הדברים לאשורם", אמר וולף מאייר, חבר בדירקטוריון הבנק, במסיבת העיתונאים שבה פורסמו תוצאות המחקר. "אנחנו מקבלים את האמיתות האלה גם אם הן מכאיבות וקשות. מאז תום המלחמה ועד שנות התשעים היתה בושה רבה והימנעות מלברר את תפקידן של חברות מובילות בשוק במלחמה ובשואה, אבל הסנטימנט השתנה, ואיתו גם הרצון שלנו לברר איזה תפקיד שיחק הבנק".
על פי הדו"ח של הנקה, דרזדנר גם מילא תפקיד מכריע במימון האס.אס ובהחרמת רכוש יהודי. "בבנק טענו במשך שנים כי הם אולצו להשתתף בהלאמה של רכוש והון יהודי", אמר הנקה, "אבל האמת היא שהבנק היה מאוד נלהב להשתתף בתהליכים האלה, והראה נכונות לעזור לשלטונות ולחסום בפני יהודים גישה לחשבונות עוד בטרם החלה המלחמה. גם העבודה מול האס.אס נעשתה משיקולי רווחיות ולא מאילוץ. על הנכונות הזאת נענש בתום המלחמה יו"ר הבנק, קרל ראשֵה, שנידון לשבע שנות מאסר במשפטי נירנברג. אבל אני בטוח שאם לחוקרים במשפט היה הידע שיש לנו היום, הוא היה נידון למאסר ממושך יותר".
