הילד שפגש את אלוהים ותפס אותו בביצים

חודשיים לפני שמלאו לו ארבע, קולטון ברפו היה קצת מת. 15 ימים הוא קדח מחום, הקיא והתפתל מכאבים. הרופאים בדקו והסבירו שמדובר בסתם וירוס, אלא שבינתיים, בתוך בטנו של קולטון, התפתחה דלקת חמורה בתוספתן. רק בדקה התשעים, לאחר שהוריו החליטו להעביר אותו לבית חולים אחר, וחמישה ימים אחרי שהמעי התפוצץ ותכולתו הרעילה התפזרה לכל עבר, התגלתה הטעות באבחון והילדון הוחש לניתוח חירום. "אין דבר נורא יותר מלראות את הילד שלך סובל ואת הגוף שלו מתחיל להתקרב למוות", מספר ל"מוסף כלכליסט" אביו של קולטון, הכומר טוד ברפו. "זה היה הסיוט הגדול ביותר בחיי".

קולטון, למרבה המזל, יצא מזה בשלום. הוא היום ילד בריא ושמח בן 12 שאוהב לנגן בחצוצרה ובפסנתר. אבל את הרגעים ההם, בהם היה מורדם על שולחן המנתחים בבית החולים בנברסקה, הוא כנראה לא ישכח לעולם. איך הוא בכלל זוכר אותם? ובכן, קולטון מספר שמשהו מאוד מיוחד קרה לו בזמן הניתוח: הוא יצא מגופו, התעופף ברחבי בית החולים ומשם עלה לגן עדן. בגן עדן הוא פגש את ישו, את אלוהים ואת רוח הקודש, הוא התרועע עם מלאכים ששרו לו שירים, הוא דיבר עם הסבא־רבא שלו שנהרג בתאונת דרכים 34 שנים קודם לכן, והוא גם פגש שם לראשונה את אחותו הגדולה - כלומר, עובר שאמו הפילה לפני שהוא נולד.

הוריו של קולטון, שנדהמו מהסיפור שצץ לראשונה כמה חודשים אחרי הניתוח, החלו לחקור את הנושא לעומק. הם אפילו בדקו בפרוטוקול הרפואי, ואף על פי שלא מצאו אף עדות לכך שקולטון מת מוות קליני, הגיעו למסקנה נחרצת: הכל אמיתי. האב טוד ברפו - כומר אוונגליסטי צעיר, כבאי ובעל עסק קטן להתקנת שערים חשמליים לחניות ביתיות - החליט להפוך את העלילה לספר, ובסוף 2010 הוא פרסם את "Heaven is For Real" ("גן עדן הוא על אמת", בתרגום חופשי לעברית): 163 עמודים של עדות משולבת בשיעורי דת קצרים וקלילים, שהודפסה במהדורה צנועה של 15 אלף עותקים.

קולטון בן ה־12 חותם על ספרו. "הסיפור שלו נותן תקווה להרבה אנשים"

במקום אחר ובזמן אחר, ביקורתיים וציניים קצת יותר, הספר הקטן הזה היה נמכר על מדף ספרי הדת ונעלם במהרה בלי להותיר זכר. אבל האמריקאים, אומה במשבר, מחפשים את המושיע שלהם בדחיפות מעוררת יראה, ומוכנים למצוא אותו גם בתוך צנצנת של ממתיק מלאכותי. כך קרה ששבועות ספורים אחרי פרסומו כבר היה "גן עדן" למצרך הספרותי הלוהט ביותר בארצות הברית. נכון להיום הוא מוביל זה השבוע ה־64 את רשימת רבי־המכר של "הניו יורק טיימס" (בקטגורית העיון, בכריכה הרכה). הוא נמכר בלמעלה מ־6.6 מיליון עותקים בארצות הברית, תורגם ל־31 שפות נוספות וזכויות ההסרטה שלו נקנו על ידי סוני, שמתעתדת לשחרר את הגרסה הקולנועית בסתיו 2013. בנובמבר האחרון ראתה אור גרסת הילדים המקוצרת של הספר, שהתמקמה גם היא היישר בראש רשימת רבי המכר לילדים של "הטיימס" ושוהה שם מאז.

מהר מאוד אימצה גם המדיה את משפחת ברפו בהתלהבות. "אם מישהו שאתה מכירים גוסס, אם מישהו שאתם מכירים חולה, אם אתם זקוקים לתקווה לעתיד - אתם תקבלו את התקווה הזאת מפיו של זאטוט קטן", אמרה מנחת הטלוויזיה קת'י־לי גיפורד בתוכניתה ברשת הטלוויזיה NBC, כשהיא מנופפת בספרו של ברפו באקסטזה דתית. במאי האחרון, כשהפיזיקאי הידוע סטיבן הוקינג טען ש"גן עדן הוא אגדה לאנשים שמפחדים מהחושך", חיפשה הרשת המתחרה ABC מישהו שיציג את הצד שכנגד, והציבה מול הוקינג את קולטון ברפו בן ה־12.

להתפתחות המופלאה הזאת, שאוהדי הספר מייחסים לאצבע אלוהים, היתה גם השלכה נאה על חשבון הבנק של משפחת ברפו. הברפואים הפכו ממשפחה עלומה שמתקשה לשלם חשבונות לחבורת מיליונרים שמוזמנים באופן קבוע לכל ערוצי הטלוויזיה האמריקאית. "לא חלמנו שדבר כזה יקרה", אומר ברפו האב בראיון טלפוני ל"מוסף כלכליסט" מביתו בעיירה אימפריאל בנברסקה. "אתה לא יכול לתכנן דבר כזה. אנחנו מאמינים שההצלחה של הספר היא הוכחה לכך שידו של אלוהים בכל. אלוהים לוקח את הסיפור של קולטון לכל העולם".

ולמה אלוהים רוצה שכולם יכירו את הסיפור הזה?

"יש הרבה סבל בעולם, להרבה אנשים אין שלווה. וכשאנשים שומעים את העדות הישירה של שליח כל כך לא צפוי - ילד בן ארבע, הם מוכנים באמת לשבת ולהקשיב. זה מספק להם הרבה תקווה".

"אבא, הייתי מעליך"

אף על פי שהתקווה הזאת נבזקת היום על כל העולם הנוצרי (הספר שהה במקום הראשון של רשימת רבי־המכר גם בקנדה ובפורטוגל), ההצלחה של "גן עדן הוא על אמת" היא קודם כל תופעה אמריקאית. כי לאמריקה, כידוע, יש גרסה מיוחדת לאדיקות נוצרית: מעין גרסה קאובואית עולצת, ילדותית משהו - גישה שנוטה לפרשנות פשטנית ולהליכה יד ביד עם דעות ימניות קיצוניות כמו אמונה עיוורת בשוק החופשי, התעקשות על זכותו של הפרט לשאת נשק, ראיית הפלות כרצח, ודרישה שבתי ספר יפסיקו לבלבל לילדים את המוח עם תיאוריות כמו אבולוציה ("אומרים שהאדם בא מהקוף", אומר לי ברפו בשיחתנו, "אבל אם זה נכון, איך זה שהקופים עדיין פה?"). לא מפתיע, אם כן, שאת הספר כתב ברפו בעזרתה של לין וינסנט - מי ששימשה בעבר סופרת צללים באוטוביוגרפיה של שרה פיילין, ממנהיגות תנועת "מסיבת התה" הרפובליקנית האולטרה־שמרנית.

"רק באמריקה יכול ספר כזה לזכות להגדרה של ספר עיון", כתבה על "גן עדן" העיתונאית ובעלת הטור סוזן ג'קובי (בעצמה סופרת שהובילה את טבלת "הניו יורק טיימס") בבלוג שלה באתר "הוושינגטון פוסט". "האמריקאים שקונים את הספר הזה הם אותם אנשים שנלחמים נגד החינוך לתורת האבולוציה בבתי ספר ציבוריים", הוסיפה ג'קובי. "אלו אותם אנשים שסבורים שאפשר להקטין את הגירעון התקציבי בלי לשלם מסים גבוהים יותר או לקצץ בתקציבי הביטחון, הביטוח הלאומי או ביטוח הבריאות. ביקום הנונסנס הזה, שתיים ועוד שתיים יכולים להיות כמה שאתה רוצה, וגן עדן הוא לא רק אמיתי אלא כל מה שאתה רוצה שהוא יהיה. בגיל ארבע, חוסר היכולת להבחין בין פנטזיה למציאות הוא מקסים. כשמדובר באמריקאים בוגרים, ההזדהות עם מחשבות של ילד בגנון הופכת למפחידה".

קולטון בן הארבע. כבר לא מפחד למות

ברפו, שמכיר היטב את טיעוניהם של אלו שאינם משתייכים למחנה שלו, מגיע לראיון מצויד בארסנל של תשובות מתגוננות. "יש אנשים שטוענים שהמצאנו את הסיפור בשביל כסף", הוא שולף עוד לפני שאני מספיקה לשאול. "אנחנו אומרים לאנשים האלה שאנחנו חיים בעיירה קטנה (2,000 תושבים ו־11 כנסיות, על פי אתר העיירה - ט"ש). אם באמת היינו ממציאים, אנשים מהעיירה היו קמים ומספרים. כי הרי כל הסיפור קרה לפני שמונה שנים. קולטון סיפר לאנשים פה על גן העדן במשך שנים, והאנשים בעיירה הם אלו שביקשו מאיתנו לכתוב על זה. מה שחדש פה הוא הספר - לא מה שקרה לקולטון.

"יש גם כאלה שאומרים, 'אוקיי, אבל אתה מעוות את הסיפור'. אבל פה חייבים להכיר את קולטון: הוא ילד מאוד רציני של שחור ולבן, והביקורת הראשונה שקיבלתי על הספר היתה ממנו. אחרי שסיימתי לכתוב ביקשתי ממנו לקרוא. אמרתי לו, 'אנשים הרי ישאלו אותך על זה שאלות'. הוא היה אז בן 11, והתגובה שלו היתה: 'הספר לא הרדים אותי'. אמרתי, 'קולטון, יש משהו בספר שאהבת?', והוא ענה: 'מה שאהבתי בספר הוא שזו האמת. ככה בדיוק זה קרה'".

עלה על דעתך שהעובדה שהוא מאמין שזה אמיתי לא הופכת את זה לאמיתי?

"אני חושב שניסינו להטיל ספק בכל. אבל כשהוא אמר, 'אבא, הייתי מעליך, יכולתי לראות אותך', וכשהוא אמר לי איפה הייתי ומה עשיתי בזמן הניתוח - ידעתי שאתה לא יכול להמציא דבר כזה. בזמן הניתוח כעסתי על אלוהים, אני כותב על זה בספר. מצאתי מקום להתחבא בו ואפילו אשתי לא ידעה איפה אני. אבל קולטון ידע.

"אנשים גם אומרים שכימיקלים יוצרים את הזיכרונות האלה כשאתה בניתוח, אבל הוא זיהה את סבא שלי בתמונה משנות הארבעים שהוא מעולם לא ראה קודם לכן. תרופות וכימיקלים לא יכולים ליצור דבר כזה. מעולם גם לא סיפרנו לו על ההפלה שעברנו. למעשה, אני חושב שזו אחת הברכות הגדולות ביותר ש'גן עדן הוא על אמת' מביא לאנשים, כי הרבה אנשים איבדו ילדים, כמונו, וזה כאב רציני. כשהוא דיבר איתנו על זה, אף שלא פגשנו את הקטנטנה הזאת מעולם, מיד הכרזנו בפני כל החברים שלנו שיש לנו עוד ילדה".

זה שינה את האופן שבו אתה רואה את גן עדן?

"כן. לפני שהוא התחיל לדבר איתי על גן עדן דמיינתי אותו כמקום רוחני, מקום שבו אתה מקפץ בין העננים, לא ראיתי אותו כדבר פיזי. אבל כשהוא סיפר על זה שהוא היה בחדר של אלוהים והם הביאו לו כיסא קטן לשבת עליו, זה פשוט חיווט לי את המוח מחדש, במובן של כמה פיזי הוא גן עדן. מעולם לא חשבתי שבחדר של אלוהים יש כיסאות".

"גם לכם היהודים יש סיכוי"

עוד דבר שברפו גילה בזכות בנו הוא העובדה שישו נראה מעט שונה מהדימוי שאנחנו מכירים מציורים קלאסיים. לישו האמיתי יש פנים רחבות, שיער שאטני קצר וזקן קצוץ. למעשה, הוא נראה בדיוק כפי שציירה אותו ילדה בשם אקיאנה קרמאריק - עוד ילדת פלא נוצרייה שמציירת בהנחיית אלוהים מאז גיל ארבע, ובגיל עשר זכתה לתהילת עולם כשהתארחה אצל אופרה ווינפרי. "אני לא מבין למה, אבל משום מה, ילדים רואים הרבה דברים שמבוגרים לא רואים", אומר ברפו. "מאז שהספר יצא אנחנו מקבלים מכתב אחרי מכתב של הורים שמספרים שהילדים שלהם אומרים: 'כן, ככה הוא נראה'. לא היה אדם אחד שכתב לנו ואמר: 'לא, הוא לא נראה ככה'. זה מדהים".

אף שניכר שהוא מודע היטב לעובדה שיש הרבה אנשים שאינם שותפים לתפיסת עולמו, ברפו אומר: "אנשים שלא אוהבים את הספר הם מיעוט רציני. אנחנו בוחרים להתרכז באנשים שאנחנו עוזרים להם. אני זוכר שאחרי שהסכמתי לכתוב את הספר, התפללתי, ואלוהים שאל אותי...".

ציור של ישו שציירה עוד ילדת פלא נוצרייה שראתה את אלוהים. "ילדים רואים דברים שמבוגרים לא רואים"

רגע, אלוהים דיבר אליך?

"כשהתפללתי. זה קול שבטח אי אפשר לשמוע, אבל אני שומע אותו כשאני מתפלל. בכל אופן, הוא שאל אותי: 'זוכר את השלווה שהרגשת כשגילית שהבת שלך בגן עדן?'. ואני השבתי: 'הו כן, אלוהים, זה היה מדהים'. ואז הוא אמר: 'וזה בסדר שתשמור את זה רק לעצמך?'".

כיהודייה, יש לי סיכוי להגיע לגן עדן?

"אני חושב שגם בתורה יש הסכמה שלכולנו יש חטא בחיים, וחייב להיות קורבן בשביל שיסלחו לנו על החטא. אני יודע שישו הוא הקורבן שלי, ואני מאמין שהוא המשיח שאלוהים שלח ליהודים. אני מעודד אנשים להבין שהחוויה של קולטון היא רק אחת מרבות, ושהם צריכים להתחיל לשים לב לחוויות כאלה. אני אומר ליהודים מה שאני אומר לכולם: פשוט תתפללו לאלוהים ותגידו לו 'תראה לי אם אתה אמיתי, ותראה לי אם ישו הוא בנך'. מה יש לך להפסיד?".

אנסה. עוד שאלה: אם גן עדן הוא כזה מקום נפלא, לא כדאי כבר למות?

"בספר אני כותב שכאשר קולטון היה קטן אמרתי לו פעם להיזהר ממשהו שהוא עשה כי הוא יכול להיהרג, והוא הסתכל עליי ואמר, 'מעולה, זה אומר שאני יכול לחזור לגן עדן'. הוא לא מפחד למות. מצד שני, הוא יודע שלאלוהים יש תוכנית בשבילו, והוא צריך למלא אותה. גם לגבי כל תשומת הלב שאנחנו מקבלים עכשיו מהתקשורת קולטון אומר: 'אבא, אלוהים אמר לי שזה יקרה'".

ההצלחה שינתה אותו?

"אחד הדברים שאנחנו מאוד מודים עליהם הוא שהיחס של החברים שלו נשאר כפי שהיה. מאד חשוב לנו שתהיה לו ילדות נורמלית. בגלל זה גם היה לנו חשוב להישאר פה באימפריאל. כשיש לנו אירועים הוא חותם על ספרים, הוא שר הרבה פעמים, אבל הוא רק בן 12, ואנחנו לא נדחף אותו לדבר לפני קהל או לעשות משהו שהוא לא מרגיש בנוח איתו. בשנה שעברה הוא הפסיד יותר מ־20 ימי לימודים, אבל המורים עבדו איתו יפה והציונים שלו טובים. השנה קיצצנו בזה והוא הפסיד רק משהו כמו שמונה שיעורים".

חולצות, צמידים ופוסטרים

ברפו טוען שגם החיים שלו עצמו, של אשתו סוניה ושל אחיו ואחותו של קולטון נשארו צנועים למדי. "אני עדיין כבאי. אנחנו עדיין גרים באותו בית. אין לנו שום תוכניות לשנות משהו בחיים שלנו", הוא מספר. "שכרתי מישהו שיעזור לי בכנסייה, מכרתי את העסק שלי לדלתות גראז' אבל אני עדיין עובד שם יום בשבוע. אתמול, למשל, התקנתי שער". אז מה הם עושים עם כל הכסף? "יש לנו את הזכות עכשיו לעזור להרבה כנסיות, שזה מאוד נחמד", הוא אומר ומפנה אותי לאתר hifrministries.org, שבו אפשר למצוא את רשימת המוסדות שהם תורמים להם. באתר אני באמת רואה שמות של חמישה ארגוני צדקה (היקף התרומה לא מפורט), אבל גם אפשרות לקנות ספרים, חולצות וצמידים של "גן עדן הוא על אמת", לצד פוסטרים של ישו שציירה קרמאריק. דרך האתר אפשר גם להזמין את קולטון, אביו ואמו להרצות אצלכם בכנסייה במחירים משתנים של 800–1,550 דולר להרצאה, לא כולל נסיעות ואש"ל. המחירון גם מציין שהחבורה מגיעה להרצאה אך ורק בליווי Read You and Me, להקת רוק־פופ נוצרי של אמצע הדרך שמגיעה מדנבר וגובה 2,500 דולר ליום הופעה, לא כולל הוצאות.

אז כלום לא השתנה אצלכם?

"תראי, יש הרבה אנשים שמדברים עלינו. הרבה פעמים פוגשים משפחה וחברים ושואלים אותם, 'מה, אתה מכיר את טוד ברפו'? ויש גם אנשים שקצת מקנאים בהצלחה. אבל הרוב - ממש לא".

מה המסר הכי חשוב מבחינתך בכל הסיפור?

"אני מעודד את כל הספקנים פשוט להסתכל. יש פה יותר מדי ראיות. זה לא רק ילד אחד, לא רק קולטון. יש המון אנשים בכל העולם שהיו להם חוויות כאלה, ואני רוצה שהם יידעו שאלוהים אוהב אותם ושישו הוא המשיח".

אוקיי. תודה לך!

"תודה לך, טלי. אני אתפלל שאלוהים יברך אותך במילים הנכונות לכתוב את הכתבה שלך".