$
24.11.11

תהיה גאון ותשתוק

המירוץ חסר הפשרות להישגים של דור ההמשך, יחד עם שלל ההטבות שמעניק משרד החינוך לילדים מחוננים, דוחף הורים לשלוח בני שבע לקורסי הכנה למבדקי המחוננים הארציים. כך מתגבשת תעשיית לימודים חדשה מתחת לרדאר

"זה נחום, קבצן שהגיע מכוכב מאדים לגלות פה את מספרי הלוטו כדי לשלוח אותם", מסביר ילד בכיתה ג'. על המסך מוקרן גוש שחור, כחלק ממשימה שבה מוקרנות תמונות שהילדים צילמו, והם נדרשים לרקום מהן סיפור. "נחום הוא חלק מוצק שנפרד מחללית והפך לקבצן", ממשיך הילד.

 

"וזה קיוסק", ממשיך ג'ינג'י חמוד את המשימה. "הוא בא לעזור לנחום להסוות את עצמו ולמצוא את הדרך למקום שבו מחביאים את המספרים של הלוטו, עם ה־GPS האלחוטי שלו".

 

"וזה אני", משתלב במשימה ילד שלישי, מצביע על תמונה על המסך. "אני מחכה לנחום כבר 2,000 שנה בתור הר געש, כדי למסור לו את המספרים".

 

"איך 2,000 שנה?", מקשה המנחה, שמנסה לשמור על לוגיקה בסיסית. "בלי אוכל ובלי שתייה?".

 

"זה בסדר", מרגיע הילד. "אני אוכל ושותה לבה".

 

* * *

זה לא שיעור במדע בדיוני אלא מפגש בקורס "ביבליותרפיה בצילום", שנועד לעודד יצירתיות ונערך במרכז המחונננים "רון ורדי". 700 מחוננים מראשון לציון ובסביבתה מגיעים לכאן פעם בשבוע במסגרת מה שמכונה "יום שליפה" מבתי הספר הרגילים שהם לומדים בהם. הם ימשיכו לבקר בשיעורי ההעשרה עד כיתה ט'. ה־700 הללו הם חלק מקבוצה של כ־10,500 שמגיעים למרכזי מחוננים בכל רחבי הארץ. עוד קבוצה, קטנה בהרבה, לומדת ב־97 כיתות ייעודיות למחוננים.

 

ענת מנשה בשיעור הכנה לבחינות ענת מנשה בשיעור הכנה לבחינות צילום: עמית שעל

 

מחוננות מוגדרת בישראל באופן גיאוגרפי־סטטיסטי. במקומות אחרים בעולם הקביעה מיהו מחונן קשורה, בדרך כלל, במנת המשכל שלו. בארץ אין קשר ישיר: המחוננים מוגדרים כשיעור סטטיסטי מבעלי הציונים הכי גבוהים בכל אזור גיאוגרפי, שיעור שנע בין 1% ל־3%, ומשתנה בהתאם לשנה ולמכסת הסבסוד של משרד החינוך. איתור המחוננים מתבצע בשני סיבובים (בכיתות ב' ו־ד'), שבהם הילדים ניגשים למבחן דו־שלבי שעורך מכון סאלד. המבחן הזה מזכיר מאוד את המבחן הפסיכומטרי, וכולל כמוהו שאלון אמריקאי בתחומים חשבון, שפה וצורות. השלב הראשון מסנן החוצה 85% מהילדים. השלב השני מסנן החוצה 85% מהנותרים.

 

התיוג "מחונן" נושא עמו שק כבד של סטיגמות, אבל בצדן הוא מציע לא מעט יתרונות: מדובר במועדון יוקרתי, שבמסגרתו מושקעים בכל תלמיד תקציבי העשרה של אלפי שקלים בשנה. ההורים, מצדם, משלמים 1,500 שקל לשנה ונהנים מהשקעה חלומית בילד: הילדים נהנים מיום לימודים מעשיר ומרתק מחוץ לבית הספר הכולל בין היתר שיעורי רובוטיקה, קולנוע, לוגיקה, מדעים, פילוסופיה, מחשבה ביקורתית, אמנות, אנטומיה ומה לא. חלק ניכר מההורים, המודעים מאוד למה שטיפוח יכול לעשות, מתייחסים למסגרת הזאת כאל יעד אסטרטגי חיוני. מבחינתם, כישלון של הילד בבחינת הקבלה הוא לא אופציה.

 

הגישה הזאת היא נקודת הפתיחה למירוץ חימוש שהולך ומתפתח בימים אלה, וכולל קורסים ושיעורי הכנה למבחני האיתור. כמו קורסי ההכנה לפסיכומטרי בתחילת דרכם, היוזמה הזאת עדיין פועלת בעיקר מתחת לרדאר - אבל היא כבר בוערת מרוב פוטנציאל, ומעלה לא מעט שאלות אתיות.

 

ד"ר אריקה לנדאו. "אין סיכוי שאעשה דבר כזה" ד"ר אריקה לנדאו. "אין סיכוי שאעשה דבר כזה" צילום: אוראל כהן

 

כל הכיתות מלאות

 

מרכז "הפרופסור הלא מפוזר" שפתחה ענת מנשה שוכן בקומה מינוס 1 בבניין מגורים ברחוב טרומפלדור בחולון. כרגע מתנהל במקום שיעור פרטי (המרכז מציע גם מסלול של חוג), ומנשה מטילה על התלמיד, בן 7, תרגיל בעל ארבעה סעיפים שעליו לפתור בזמן מוגבל. "כרגע עברו שתי דקות", היא אומרת. "בוא נראה אם הזמן שהקרבת על השאלה הראשונה היה שווה את זה". כשמתברר שהתשובה לשאלה זוללת הזמן מוטעית, היא מסבירה: "אם לוקח לך יותר מדי זמן לחשוב, נחש ותחזור אליה אחר כך. אין טעם לבזבז עליה זמן על חשבון שאלה שאתה מסוגל לפתור". "למה לא קוראים לזה פסיכומטרי וזהו?", שואל התלמיד בדרך החוצה. "זה פסיכומטרי לילדים", עונה מנשה.

 

הניחוש, שנראה טבעי למבוגרים, הוא אסטרטגיה נרכשת, היא מסבירה מאוחר יותר. "מרבית הילדים, בעיקר בנות, לא מנחשים. בשאלה כמו 'מי היה הרצל', כשיש ארבע תשובות, ילדים שלא יודעים עוברים הלאה. אצלנו הילדים למדו על אישים חשובים, ובהם מדינאים, סופרים ומשוררים, כך שגם אם הילד לא זוכר מי היה הרצל, קל לו יותר לנפות תשובות אחרות".

 

מנשה, שמגדירה את תחום התמחותה כ"הקניית אסטרטגיות למידה", עוסקת בחמש השנים האחרונות בהכנת תלמידים לבחינות לאיתור מחוננים. הביקוש רק גובר מדי שנה, ומגיע לשיא לקראת החודשים ינואר־אפריל, שבהם נערכות הבחינות. במשרד החינוך יכולים להזדעזע מהפגיעה בשוויון ההזדמנויות, ולהזהיר את ההורים שההכנה לבחינות אינה נחוצה ואינה מומלצת, אבל עם הביקוש קשה להתווכח. בביקור ספונטני במרכז בחנתי את לוח השעם שתלוי בחדר ההמתנה: ליד כל אחד מספרי ההכנה לבחינה צוין בעיפרון "אזל"; ליד כל אחת מקבוצות המיקוד בנושא פתרון בעיות מילוליות דו־שלביות צוין "מלא".

 

"אף אחד לא יודע שהבת שלי היתה בהכנה. מה לעשות, מסתכלים על זה בצורה לא טובה", אומרת אורית, אם לילדה שעברה את הבחינה לאחר שנעזרה בשיעורי הכנה. "אני לא יפת נפש ולא אשחק אותה; רציתי שתעבור. אנחנו הורים עם מוטיבציה, ושנינו עוסקים במקצועות חופשיים. ראינו שהילדה מוכשרת ורצינו שתקבל את כל מה שאפשר. זאת מסגרת מעשירה, שפותחת לה את העולם. שווה לתת את הפוש הזה ולא לפספס מסגרת כל כך איכותית".

 

יש טענה שהכנות כאלה מכניסות למועדון המחוננים גם ילדים פחות מבריקים, שפוגעים ברמה.

"אני יודעת שמדובר בנושא שנוי במחלוקת, אבל לא אצלי, משום שלי זה הצליח. ברור לי שלא כל הילדים בתוכנית הם טופ אוף דה ליין, אבל ברור לי גם שהיא ילדה חזקה וטובה מספיק כדי להיות שם".

 

ואם היא לא היתה עוברת, למרות ההכנה?

"לכל היותר, מה ייצא לי רע מזה? היא לומדת הרגלי למידה טובים. נכון שהילד יכול להתאכזב, אבל השאלה היא איך מציגים לו את זה".

 

אילוסטרציה אילוסטרציה צילום: עמית שעל

 

"ילדים מוכשרים חייבים מסגרת טובה יותר", אומרת קטיה, שגם בנה עבר את המבחן בסיוע קורסי הכנה. "אני רואה בזה הזדמנות ללמוד בלי שתלמידים חלשים יעכבו אותך. במערכת החינוך הרגילה כל שעות ההוראה הולכות לחלשים. החזקים לא מקבלים כלום. ממש אפס".

 

קטיה מספרת שבנה לא עבר את מבחן מכון סאלד בכיתה ב'; את הסיבוב השני, בכיתה ד', הוא עבר בזכות כמה חודשי הכנה אינטנסיביים. לדבריה, העובדה ששני הוריו הם עולים מרוסיה הקשתה עליו להתמודד עם רמת השפה הנדרשת ועם שאלות בנוסח "מי היתה נעמי שמר". ההכנה, לשיטתה, סייעה לתקן את העוול: "יש הרבה כאלה שנפגעו מהשיטה: ילדים למשפחות עולים, שסובלים מנחיתות בפרק של ידע על העולם, או הורים שלא ידעו על האפשרות להשתתף בתוכנית הכנה, או פשוט הורים שאין להם את האמצעים.

 

"אי אפשר למנוע הכנה, כי כשיש רצון תמיד אפשר למצוא משהו שיעזור. יש לי תחושה לא נוחה כלפי ילדים שלא התקבלו, כי ברור שיש ילדים טובים שראויים ומגיע להם להתקבל לתוכנית הזאת, והם לא נמצאים בה. יש כאלה בחוץ שיותר טובים מאלה שבפנים. אני יודעת שהבן שלי ראוי, אבל עדיין זה לא נעים".

 

"מחוננות היא סוציו־אקונומית"

 

שאלת הרקע היא חלק מהותי מהקושי כאן. הגדרת המחוננות של משרד החינוך, שמתבססת על סטטיסטיקה, נותנת המון מקום לרקע החברתי והכלכלי - לא פעם על חשבון היבטים של כישרון נטו. קורסי ההכנה רק מחדדים את הפערים האלה: לא במקרה, רובם המוחלט של הילדים מגיעים לשיעורי ההכנה מצפון תל אביב, מגבעתיים או מערי השרון.

 

פרופ' גבי סלומון מאוניברסיטת חיפה, חתן פרס ישראל לחינוך, מסביר שזו תופעה טבעית. "מחוננות היא סוציו־אקונומית, משום שמעמדות גבוהים משקיעים יותר בחינוך, בספרים, בעיתונים", הוא אומר. "סימור סרסון, פסיכולוג חינוכי קהילתי, טען באחד המאמרים שלו שהפערים נפתחים בגלל שוני תרבותי. הוא סיפר שכשהוא היה ילד בברונקס ושיחק בייסבול בשכונה, אמא שלו צעקה מהחלון: 'בוא הביתה לקרוא ספר'. כך שהפערים האינטלקטואליים הם גם תוצאה של הדגשת החינוך ושל ההשקעה בו באזורים שונים".

 

פרופ' גבי סלומון. "בשכבות שונות יש השקעה שונה בחינוך" פרופ' גבי סלומון. "בשכבות שונות יש השקעה שונה בחינוך" צילום: אלעד גרשגורן

 

וזה בדיוק הטיעון של מנשה. "ברור שהורה ששולח את בנו להכנה נותן לו יתרון, אבל זה בדיוק כפי שהורה שבא מבית אורייני נותן לילד שלו יתרון", היא טוענת. "אין לזה סוף, ולעולם לא נצליח למגר את זה. יש לי תלמיד חרדי, שעולם התרבות שלו רחוק מעולם התרבות והספרות של רוב הילדים החילונים, והפרק של ידע על העולם הוא לרעתו. חבל שילד כזה יתפספס בגלל סיבות שאינן קשורות ליכולות שלו. עבור ילד שסובל ומשתעמם במערכת הרגילה זה הכרחי להתכונן, משום שיש פער חברתי בינו לבין אחרים. אם קיימת מערכת חלופית שיכולה לתת לו מענה, צריך לעשות כל מה שנדרש כדי לסייע לו להתקבל אליה".

 

אבל בדיוק בשביל זה קיים המבחן. ההכנה רק פוגעת בדיוק שלו.

"כשנוצרה דרישה של הורים להתכונן גם לי זה נראה מוזר בהתחלה. חשבתי שילד הוא או מחונן, או לא מחונן. אבל כשנכנסתי לעניין גיליתי שזה הפוך: מבחן האיתור בודק לא רק יכולות, אלא גם מיומנויות. זה מבחן אמריקאי, רב־ברירה ומוגבל בזמן, ולכן היכולת לחשב זמן, לנחש, לשלול תשובות מהווה יתרון. בגלל מבנה המבחן, זה די הכרחי להכין ילד שהוריו מרגישים שבמערכת החינוך הרגילה הוא מתפספס.

 

"חשוב להבין שאני לא קוסמת. ילד שאינו בעל יכולות גבוהות, שום הכנה בעולם לא תעזור לו. יש הורים שזה מעורר אצלם התנגדות, אבל כעבור שבוע הם שולחים אימייל ומבקשים המלצות לספרי הכנה".

 

מחיר הכניסה למועדון המוחות

 

כמו בתעשיית ההכנה לפסיכומטרי, למשרד החינוך אין הרבה מה לעשות נגד "כוחות השוק". אבל יש לו לא מעט טיעוני נגד, גם מעבר לפגיעה בעקרון השוויון. שלומית רחמל, מנהלת אגף מחוננים ומצטיינים במשרד החינוך, טוענת שהכנה מוקדמת יכולה להזיק יותר מאשר להועיל. "ילד שעובר את הבחינות בלי להיות מחונן מתויג כמחונן, אבל לא מסוגל לספק את הסחורה", היא מסבירה. "אם הורה הכניס את הילד שלו בכוח למסגרת שבה הוא מתויג כמחונן, אז בעיני הסביבה הוא מחונן, יש ממנו ציפייה גבוהה, והוא עובר תהליכים נפשיים מורכבים. איזה הורה נבון יעשה את זה לילד שלו? אני לא מבינה את זה, אבל יכול להיות שהיוקרה מדברת חזק יותר".

 

גם ההכנה לפסיכומטרי מאפשרת למועמדים פחות מבריקים להיכנס פנימה.

"נכון שפסיכומטרי נותן כרטיס כניסה לאוניברסיטה, אבל כשאת סטודנטית את לא מתויגת כשונה. זה לא כמו בבית הספר, שעצם הכניסה לקבוצה מתויגת גורמת לתלמידים לעבור תהליך מאוד מורכב".

 

לדברים מסכימה גם ד"ר חנה דויד, דוקטור לפסיכולוגיה חינוכית ומומחית למחוננות. "80%–90% מהילדים שניגשים לשלב השני של הבחינה, וברוב המקרים פיתחו ציפיות להתקבל - ייווכחו לדעת שאינם מחוננים. הדבר יוצר מצב כאילו ילדים בני 8 כבר נכשלו - על פי תפיסת ההורים, ובמקרים רבים על פי תפיסת צוות בית הספר והחברה. הילדים האלה עלולים להפנים את תחושת הכישלון, אף על פי שאין למעשה כל כישלון. רבים מהילדים הללו היו עונים על הגדרות המחוננות ביישובים אחרים בארץ, או אפילו באותו יישוב אבל בשנתון אחר. רבים אחרים מחוננים בקריטריונים אחרים, כמו ספורט, אמנות או מוזיקה.

 

"תחושת הכישלון חריפה יותר כשמדובר בילדים שהתכוננו בקורס מיוחד למבדקים, ואז 'נכשלו'. לשאת את הטייטל 'אני לא מחונן' יכול להיות גרוע יותר מלהיות ילד ללא כותרת. התחושה שלא עמדתי בציפיות יכולה להיות איומה".

 

אז למה הורים שולחים את ילדיהם למירוץ הזה?

"יש הורים שבגלל התחרותיות שלהם עצמם רוצים שהילדים יצליחו במה שנתפס אצלם כתחרות. זאת התחושה כשיש מעט מקומות והורים רבים רוצים שילדיהם יהיו 'בפנים'. התחושה הזאת מתחדדת עוד יותר, כיוון שזו הפעם הראשונה שהילד אמור להיבחר מתוך קבוצה גדולה: הרי אין בחינות כניסה לגן או לבית הספר. ילדים לא 'נבחרים' לכיתה א'".

 

את ההתנגדות הנחרצת ביותר לתוכניות ההכנה לבחינה משמיעה חלוצת טיפוח המחוננים בארץ, ד"ר אריקה לנדאו. "לא צריך להכין את הילדים לבחינות המחוננות. זה לא פייר כלפי ילדים אחרים שלא מקבלים את ההדרכה. את צריכה לסמוך על הילד שגידלת".

 

הרבה הורים אומרים "לא יועיל, לא יזיק", ומזרימים לחוגים האלה כסף. אף אחד לא הציע לך למנף את השם שבנית ולפתוח חוגי הכנה?

"אף לא פנה אליי, אולי כי יודעים שאין סיכוי שאעשה כזה דבר. זה רק מבלבל את הילד".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x