האיש שהרחיב את הפערים במו ידיו

1. לפני כשבועיים פרסם משרד התקציב האמריקאי מסמך מרתק שהפך בן רגע לנשק הטוב ביותר עבור כובשי וול סטריט. במסמך, המשתרע על פני 47 עמודים, מתארים החוקרים כיצד המאיון העליון באמריקה הגדיל את הנתח שלו בעוגת ההכנסות הכוללת במשך שלושה עשורים, בזמן שחלקם של כל היתר הצטמצם. במילים אחרות, תחושת הבטן של ה־99% היתה נכונה - חלקו של ה־1% באמת התעצם מעבר לכל פרופורציה.

ומה קורה בישראל? כיצד נראית מערכת היחסים בין המאיון העליון לבין יתר ה־99%? במקרה - או שלא - קשה לשים את היד על נתונים רשמיים לגבי המאיון העליון בישראל. המקום היחיד, ככל הנראה, שבו מוזכר החלק של המאיון העליון בעוגת ההכנסות הוא הדו"ח השנתי של מינהל הכנסות המדינה. ברוכים הבאים לעולם המופלא של לוח ה־10, שמסתתר אי שם בעמוד 113 של הדו"ח השנתי לשנים 2009–2010. הוא עשוי לטלטל אתכם.

2. ההכנסה הממוצעת (נטו) של חבר במאיון העליון בישראל, אחרי שכל המסים נגבו ממנו, עמדה בשנת 2010 על 84,423 שקל לחודש. אבל כשבוחנים את הנתון הזה מקרוב מגלים שהוא מטעה; החיים במאיון העליון ורודים עוד יותר. כ־60% מחברי המאיון הם עצמאים, ומשלמים מס מופחת. זה אינו נתון מפתיע. רבים מהמנהלים הבכירים במשק וכן בעלי ההון הגדולים רשומים כחברות בע"מ, משיקולי מס כמובן. לכן, כשבוחנים רק את אוכלוסיית העצמאים, מגלים שההכנסה החודשית הממוצעת של עצמאי מהמאיון העליון בישראל עמדה בשנת 2010 על 271,293 שקל. זו ההכנסה נטו, אחרי מסים.

מעצם הגדרתם כמאיון, המשמעות היא שאין בישראל הרבה אנשים שמשלשלים לכיסיהם סכומים כאלה. רק 4,250 איש. ומה הנתח של האחוז הבודד הזה בעוגת ההכנסות הכוללת (נטו) של העצמאים? כחמישית - 20.4%, ליתר דיוק. נאה.

3. אחת הבעיות המרכזיות עם הנתונים לגבי המאיון העליון היא שאין בנמצא נתונים לגבי המאיונים האחרים. לכן, רק לרגע, כדאי לבדוק כיצד נחלקת עוגת ההכנסות הכוללת בין העשירונים בישראל, שביחס אליהם כמות הנתונים גדולה הרבה יותר. לוח ה־10 מגלה את התמונה בן רגע. העשירון העליון מחזיק ב־35.2% מכלל עוגת ההכנסות (נטו). חלקו של העשירון הבא בתור, העשירון התשיעי, קטן בחצי ומסתכם ב־15.9% מהעוגה. בעשירון השמיני הנתח מצטמצם ל־12%, בעשירון השביעי למעט פחות מ־10%. משם מהירה הדרך למטה. העשירון התחתון מחזיק ב־1.2% בלבד מעוגת ההכנסות הכוללת.

כך, בזמן שההכנסה החודשית הממוצעת (נטו) של בן העשירון העליון עמדה ב־2010 על 25,703 שקל, בן העשירון התחתון נאלץ להסתפק ב־889 שקל בממוצע לחודש, לפני קצבאות הביטוח הלאומי. פי 29. זהו הרובד הראשון של האי־שוויון בישראל: הפערים הבלתי נתפסים ברמת ההכנסות.

4. אגב, מצבם של כל העשירונים בישראל השתפר בעשור האחרון וההכנסה של כולם גדלה. אך כמו בחוות החיות של אורוול, גם כשכולם שווים - יש כאלה ששווים יותר. כך, בעוד שההכנסה (נטו) של העשירון התחתון גדלה ריאלית בעשור האחרון ב־15.3%, הצמיחה בהכנסה (נטו) של העשירון העליון עמדה על 62.6% - פי ארבעה. עובדה זו לבדה מספיקה כדי להפריך את אחת האקסיומות החביבות על ראש הממשלה, שהצמיחה במשק מחלחלת עד לשכבה התחתונה.

5. בנקודה זו מתגלה רובד שני, עמוק יותר, של אי־שוויון בחברה הישראלית. כשבודקים מה קרה לחלקם היחסי של העשירונים על פני העשור האחרון, התמונה עגומה ממש. מבדיקת "כלכליסט" עולה כי בשנת 2000 חלקו היחסי של העשירון העליון בעוגת ההכנסות (נטו) היה 32.4%. בתוך עשור הוא צמח ב־2.8 נקודות האחוז לרמה של 35.2%. אלא ש"נקודות אחוז" הן רק מושג מכובס של כלכלנים, שנועד להסוות את העובדה שחלקו היחסי של העשירון העליון בעוגת ההכנסות הכוללת גדל ב־8.6%.

ומה קרה בינתיים לחלק היחסי של העשירונים האחרים? ובכן, מצבם הורע ממש: חלקו של העשירון התשיעי ירד ב־2.5%, חלקו של העשירון השמיני ירד ב־4.8%, וחלקו של העשירון השביעי ירד ב־4.9%. למעשה, בכל העשירונים האחרים נרשמה ירידה בחלק היחסי בעוגת ההכנסות, למעט בעשירון התחתון. שם פשוט המצב נשאר גרוע כשהיה. ואם מתמקדים לרגע שוב במאיון העליון, מגלים שמצבו השתפר ממש והנתח היחסי שלו בעוגה זינק במהלך העשור בכ־15%. הנתונים המדהימים האלה הם תמצית התרחבות הפערים בחברה הישראלית.

6. זו אינה גזירת גורל, כמובן. זו תוצאה של יד מכוונת. כי את הרובד השלישי של האי־שוויון מגלים כשמשווים את הפערים בחלוקת עוגת ההכנסות בין העשירונים לפני ואחרי רפורמות המסים הגדולות במשק בעשור האחרון.

אז מגלים כי אף שאחת המטרות של מדיניות מס היא חלוקה מחדש באופן שוויוני יותר של עוגת ההכנסות, השינויים במדיניות המס הישראלית חוללו את ההפך הגמור. הרפורמות במס הכנסה ובמס חברות שהונהגו בישראל מתחילת העשור הקודם - שהמהנדס הראשי שלהן הוא ראש הממשלה ושר־העל לאסטרטגיה כלכלית בנימין נתניהו - הרעו את מצבם היחסי של השכבות החלשות ושל מעמד הביניים ושיפרו רק את מצבו היחסי של העשירון העליון. וביתר שאת הן שיפרו את מצבו היחסי של המאיון העליון. מדובר באבסורד כה גדול, עד שכאשר רואים את הנתונים בפעם הראשונה ממש עולה הדחף לבדוק את החישובים מחדש.

בשנים 2000–2010 החלק היחסי של העשירון התחתון בעוגת ההכנסות ברוטו, לפני מסים, עלה ב־11%. אבל אם מסתכלים על עוגת ההכנסות נטו, כלומר אחרי מסים, מגלים שהחלק היחסי של העשירון התחתון בעוגת ההכנסות לא השתנה כלל לאורך העשור. קרי, מדיניות המיסוי, שאמורה לשפר את מצבם של החלשים בחברה, הרעה אותו.

החלשים אולי הרוויחו יותר ברוטו, אבל אחרי שנכנסו למערכת המיסוי כל השיפור בחלקם היחסי בהכנסות נעלם.

ראש הממשלה בנימין נתניהו. הרפורמה במס כוונה לשפר את מצבם של העשירים צילום: בלומברג

מדיניות המס הישראלית בשנים הללו הרעה את מצבם היחסי של החלשים - אף שהשכבות החלשות, עד העשירון החמישי לערך, כלל אינן משלמות מס. היא עשתה זאת משום שהיא כוונה כדי לשפר את מצבם של העשירים, ובעיקר את מצבם של העשירים ביותר.

ללא הרפורמה במס, נתח ההכנסות של המאיון העליון היה גדל בעשור החולף ב־11% בלבד מתוך העוגה הכללית. בזכות נתניהו הנתח שלו גדל ל־14.9%. חלקו של העשירון העליון בעוגת ההכנסות ברוטו היה גדל ב־3.8%. אבל הודות לרפורמות במס מגלים שהחלק היחסי מההכנסה נטו של העשירון העליון גדל כאמור ב־8.6% מההכנסה.

וכשהנתח של העליונים גדל, הנתחים של כל העשירונים האחרים קטנים. כולל, כמובן, הנתח היחסי של מעמד הביניים בעשירונים 6–9 - וזאת חרף הטענה המרכזית של נתניהו, שהפחתת המס משפרת את מצבו היחסי של מעמד הביניים.

7. הנתונים הללו לא יפתיעו את סמנכ"ל הביטוח הלאומי דניאל גוטליב. בדו"ח העוני האחרון שפרסם הביטוח הלאומי, שמתייחס לשנת 2009, ניתן לראות במפורש כיצד היחס בין המאיון ה־90 לבין המאיון ה־10 - כלומר, הפער בין העשירים מאוד לעניים מאוד - גדל במהירות מאז שנת 2002, ובעיקר בשנים שבהן נתניהו שימש כשר אוצר והנהיג את הפחתת המסים לעשירים ביתר שאת.

בעוד כשנה, לערך, צפוי מינהל הכנסות המדינה לפרסם עבודה מקיפה שנעשית בימים אלה על המאיון העליון בישראל בשני העשורים האחרונים. הדו"ח צפוי לגלות לא רק מה קרה להכנסותיו של המאיון, אלא גם מי האנשים שמרכיבים אותו ומה עיסוקיהם, למשל.

הנתונים שיוצגו בדו"ח המיוחד הזה לא יותירו מקום לספק: הפערים בחברה הישראלית גדלו בעשור האחרון בצורה ניכרת. חלק גדול מהגידול בפערים אלה אפשר לזקוף לחובת נתניהו, שלא השכיל להפנים מסר אחד: כשאתה לוקח פחות מהמאיון העליון, כל ה־99% האחרים סובלים.

ממשרד ראש הממשלה נמסר בתגובה: "מדיניות המיסוי של ממשלת ישראל, שאותה מוביל רה"מ נתניהו, מוכיחה את עצמה במבחן המציאות. הפחתות המסים נועדו לעודד את התעסוקה ואת היזמות בישראל, בפרט לאחר המשבר הכלכלי שהמשק חווה בשנים הראשונות של העשור הקודם.

"בשנים שלאחר מכן המשק עבר לשיעורי צמיחה של 5% ויותר, ואת המשבר העולמי האחרון המשק צלח טוב יותר מכל משק מערבי אחר. אלמלא מדיניות המיסוי המושכלת, המשק היה מתכווץ ולא מתרחב, ורווחת כל התושבים היתה נפגעת".