רק באמריקה: הומלסים עם משכורת של שש ספרות
הבהלה לזהב השחור יצרה נהירה של מחפשי עבודה לעיירות קטנות המשרתות את תעשיית קידוחי הנפט. מקומות לינה בבתי מלון ודירות להשכרה כבר מזמן נגמרו ועובדים המרוויחים מאה אלף דולך בשנה ישנים בקרוואנים
בוויליסטון שבארצות הברית – עיירה קטנה המשרתת את תעשיית קידוחי הנפט המשגשגים באזור – ישנם למעלה מ-6,000 אנשים שנהרו לעיירה מרחבי היבשת כדי למצוא עבודה. אולם, חברות הקידוח לא מצליחות לעמוד בקצב ההגירה ולבנות מספיק יחידות דיור לכל העובדים. במהלך השנה האחרונה, נבנו בעיירה רק 2,000 יחידות דיור ושאר העובדים נותרו ללא קורת גג.
כל יום מגיעים עשרות דורשי עבודה לעיירה ובאין פתרונות דיור בהישג יד, כמה מהם נוקטים צעדים קיצוניים.
אלו שאינם מצליחים למצוא חדר פנוי בבית מלון או דירה להשכרה, נאלצים לישון בשקי שינה על חלקות דשא שליד הכביש המהיר. "בני המזל" מצליחים לתפוס מקום במעונות במחנות העובדים שנבנו על-ידי חברות הנפט עבור עובדיהם אך תנאי המחייה במעונות אלו רחוקים מלהיות אידיאליים אולם האפשרות להכפיל ואף לשלש את הכנסתם מפצה על המחיר הפיזי והנפשי שהם משלמים.
מען: חניון חנות וולמארט
ביולי הועבר מאט ממשרתו בחנות וולמארט במינסוטה לוולמארט בוויליסטון ומשכורתו הוכפלה. לאחר שהגיע לעיירה, קנה מאט קרוואן למגורים וגילה שהדבר הקרוב ביותר לבית שבאפשרותו למצוא הוא חניון החנות שבו עבד.
"יש אנשים שרואים בנו הומלסים" מספר מאט, "אבל מי שצריך למצוא אותנו יכול לעשות זאת בכל עת - יש לנו כתובת: חניון חנות וואלמרט."
הכפל את משכורתך באמצע שום מקום
מאז עברו לעיירה מוושיגנטון לפני למעלה משנה מתגוררים זוג הורים עם שני ילדיהם ושלושת כלביהם בקרוואן החונה במגרש הקמפינג. "זה ממש מטורף לעבור מבית עם חצר לקרוואן קטן", אומרת אחת מבנות המשפחה, תלמידת תיכון שנאלצת לאחסן את כל חפציה במזוודה. "היום שבו נמצא בית יהיה נפלא".
לפני שעברו לוויליסטון, התקשתה המשפחה לגמור את החודש וכעת אב המשפחה מרוויח 20$ לשעה כנהג משאית – למעלה מפי שניים מהכנסתו הקודמת. "אני שמחה שהחלטנו לעבור לכאן אבל אני לא מרוצה מאורח החיים שלנו", אומרת האם. "אנו מחפשים בית להשכרה אבל כרגע זה פחות או יותר הדבר היחיד שיכולנו למצוא".
החיים במחנות העובדים
אך גם אלו שמצאו חדר במחנות העובדים מתמודדים עם תנאי מחייה קשים. רבות מחברות הנפט המנהלות קידוחים בקרבת העיירה, הזמינו קומות שלמות של חדרים בבתי מלון, שכרו כל דירה פנויה בעיר ובנו מתחמי מעונות – הכול כדי לשכן את רבבות העובדים שלהן.
האליבורטן, אחת מחברות הקידוח הגדולות באזור הרחיקה לכת ודאגה שהמעונות ששימשו את יחידת האבטחה של הכפר האולימפי באולימפיאדת וונקובר ב-2010 יועברו לעיירה כדי לשכן בהם את עובדיה.
בנג'מין לוקאס מתגורר מזה כשנה במעונות העובדים. הוא מרוויח כ-100 אלף דולר לשנה (כולל שעות נוספות) – כמעט פי שלוש ממה שהרוויח במשרתו הקודמת במפעל פלסטיק. אבל הוא נאלץ לשהות הרחק ממשפחתו ולהתגורר ביחידת דיור שאותה הוא מדמה לתא בית סוהר.
חדרו של לוקאס משתרע על פני כ-14 מטרים רבועים וקירותיו חשופים למעט ציור שציירה בתו. לוקאס משלם 400 דולר דמי שכירות ועבור שירותים הכוללים ניקיון, תחזוקה ושלוש ארוחות ביום וזהו המבצע המשתלם ביותר בסביבה, אומר לוקאס, אך מצהיר שלעולם לא יקרא למקום בית.
"אשתי ואני שוחחנו על האפשרות של למצוא עבודה באזור שאליו אוכל להביא אותם" הוא מספר. "אחד מבתי המלון בעיר השיבו לנו שמתפנה אצלם יחידת מגורים בפברואר שעלותה 6,700 דולר לחודש". "מן הסתם זו לא הייתה אפשרות טובה במיוחד. פשוט אין לי היכן לשכן אותם".
משכורות עתק שוות זהב
סינדי מרצ'לו בת 54 מיוטה, מועסקת על-ידי חברת תובלה והינה האישה היחידה המתגוררת במעונות העובדים. היא משלמת 600 דולר לחודש ונאלצת לחלוק את חדר השירותים עם גבר זר.
"אני מתגעגעת למשפחה שלי," היא אומרת ומתבוננת בתמונות של משפחתה הנחות על גבי השידה. "כאשר אני נפרדת ממשפחתי לאחר ביקור, עלי לעזוב באמצע הלילה. אני לא מסוגלת לומר שלום ואני בוכה כל הדרך חזרה".
נעשים מאמצים להקים יחידות דיור בווילסטון ובערי קידוח אחרים. יש כאלו שאפילו רואים במצב הזדמנות כלכלית. שחקן הפוטבול המצליח לשעבר ג'ארביס גרין וחברת הבנייה שלו First Millenium Construction מקימים מעונות ל-500 עובדים בעיר ווטפורד סיטי כ-80 קילומטר מחוץ לוויליסטון. גרין צופה להחזר של 200-300% על השקעתו בת מיליוני הדולר שהשקיע במיזם ואומר שהפרויקט אמור להסתיים עד סוף השנה.
"באזור פה לא מדברים על מיתון. למעשה, אם מישהו היה משתמש במילה הזו בטח היו סוטרים לו" אמר גרין. "כאן זה המקום להיות בו".
