שאול אמסטרדמסקי

חינוך פיננסי עכשיו

בחירת קרן פנסיה או קופת גמל מהותית לא פחות ממלחמה על מחיר הדירה או הקוטג'. אזרחי ישראל צריכים להזכיר לשר האוצר שחובת המדינה ללמד אותם איך לקבל החלטות כלכליות מהותיות כבר מגיל הגן

שאול אמסטרדמסקי 07:3809.10.11

ההתפכחות הצרכנית שהציבור הישראלי חווה בקיץ האחרון, שלוותה בקריאה לצדק חברתי ולשינוי סדרי העדיפויות הכלכליים־חברתיים, נתנה את אותותיה עד כה בעיקר בספקטרום הצרכים המיידיים שלנו: הצלחנו להוריד את מחירי הקוטג'; ביטלנו העלאה של המס על הדלק; גרמנו ליצרניות המזון לחזור בהן מהעלאות מחירים.

 

לקריאת כתבות באותו נושא

 

אין לזלזל בהישגים הללו. הם מרשימים מאוד בעיקר נוכח היהירות העסקית חסינת הסדקים שאפיינה את התאגידים הישראליים הגדולים עד הקיץ הזה. מאז היהירות התחלפה ביראת כבוד או סתם ביראה. היום, מרביתנו כבר שמים לב היטב למחירי המוצרים שאנחנו קונים, ולפערים בין הרשתות השונות. מבחינה צרכנית, התבגרנו. עלינו כיתה. אבל מלבד תחומי הצריכה הריאליים, בתחומי הצריכה הפיננסיים נותרנו בורים גמורים.

 

סקר "כלכליסט" מראה זאת היטב. שני שלישים מהציבור לא יודעים מה גובה דמי הניהול שהם משלמים בקרן הפנסיה שלהם או בקופת הגמל, אף שהסכומים הללו גדולים לאין ערוך ממחיר דירה שלמה מלאה בגביעי קוטג'. ההחלטות הפיננסיות החשובות ביותר בחיינו - ההחלטה על אפיק הפנסיה, למשל - מנוהלות על ידינו בצורה רשלנית. אנחנו אפילו לא מתייעצים עם מישהו בעניין. למעשה, אנחנו מקבלים את ההחלטות הללו בחשכה מוחלטת, כמו היינו עיוורים גמורים.

 

אין זה מקרה. הנושאים הפיננסיים הם מורכבים מאוד. מאמר של ד"ר מומי דהן, תהילה קוגוט ומשה שלם, שהתפרסם לפני שבועות אחדים ומבוסס על עבודת מחקר מלפני שנתיים, מראה כיצד אפילו כלכלני משרד האוצר אינם יודעים לקבל החלטות בתחום הפנסיה שלהם. "אפילו מקבלי החלטות בעלי חינוך פיננסי גבוה במיוחד אינם פועלים בהחלטות הפנסיה האישיות שלהם על פי הנחות הרציונליות שבבסיס מדיניות הפנסיה שאותה הם מקדמים", כתבו החוקרים במאמר. "בעוד שהחלטות כלכלני האוצר בתחומי חיים כמו רכישת דירה, מכונית או מוצר חשמלי גדול עולות בקנה אחד עם המודל הרציונלי, ההחלטה הפנסיונית סוטה ממנו באופן מובהק. שיעור גדול מכלכלני האוצר בקושי חיפש מידע רלבנטי, לא ידע את המידע הבסיסי ביותר ושקל חלופה אחת בלבד לפני שבחר בפועל את קרן הפנסיה האישית שלו", הוסיפו. אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו הצרכנים הפשוטים?

 

ב־OECD לא מחכים לשטייניץ

 

יוסל שטייניץ. החינוך הפיננסי באחריותו יוסל שטייניץ. החינוך הפיננסי באחריותו צילום: גיא אסיאג

באופן אירוני, אלה אנשי האוצר שהיו אמורים לדאוג להגברת החינוך הפיננסי של כולנו. במסגרת חוקי רפורמת בכר משנת 2005, נכתב במפורש כי באחריות שר האוצר להקים קרן מיוחדת לקידום החינוך הפיננסי ולתקצב אותה בהתאם. שש שנים חלפו מאז אושר החוק במליאת הכנסת, והקרן לא קמה. בחודש מאי 2010, לאחר שמבקר המדינה תקף את משרד האוצר בחריפות בעניין, פנינו למשרד האוצר לברר אם הנושא נמצא בתנופה. שם בחרו להצביע על האחראי המיניסטריאלי: "שר האוצר הוא האחראי על הקמת הקרן על פי החוק", השיבו. בלשכת השר טענו בתגובה כי "שר האוצר קידם את הנושא במהלך החודשים האחרונים ודן בו בשיתוף יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה. בכוונת השר ליצור תוכנית לימודים פיננסית עמוקה בהמשך להמלצות ועדת בכר וועדת אריאב".

 

שנה וחצי חלפו מאז. השר אמנם קידם את הנושא, אבל במילימטרים ספורים. רגע לפני שפרצה המחאה החברתית החליט שטייניץ על הקמת הקרן המיוחדת, אבל עד היום הקרן עצמה לא קמה בפועל. הסיבה פשוטה: השר לא מזדרז לתקצב אותה. יתרה מכך, כשפנינו שוב לברר כיצד הנושא מתקדם, נמסר לנו בתגובה כי "העניינים נשקלים, אין שום דבר קונקרטי".

 

בינתיים, בארגון ה־OECD, שמבצע את מבחני פיז"ה המודדים את הישגי התלמידים במדינות הארגון, לא מחכים לשטייניץ. הארגון הודיע זה מכבר כי בשנה הבאה ישולב החינוך הפיננסי בין המקצועות הנבדקים במבחנים. במשרד החינוך הזדרזו להוציא לדרך פיילוט מצומצם - בהיקף של 30 שעות לימוד בשנה ב־25 תיכונים — בשיתוף המועצה הלאומית לכלכלה. אין סיכוי שזה מה שיציל את תלמידי ישראל מחרפה במבחני פיז"ה, אבל זו גם התחלה.

 

ההתפכחות צריכה להימשך

 

המחאה החברתית הוכיחה עד כמה נחוץ לציבור הישראלי חינוך פיננסי. בכל השכבות של הציבור. בעיית הבערות הפיננסית חוצה מגזרים וגילים. הדילמה באיזו קרן פנסיה לבחור, או באיזה מסלול השקעה, מאתגרת את העובד בשנות העשרים לחייו כשם שהיא סבוכה עבור העובד בן הארבעים פלוס. ההבדלים בין מק"מ לפק"מ או בין קרן נאמנות לתעודת סל אינם מובנים למרבית העצמאים והשכירים כאחד. הקושי להבין את הדיווח התקופתי של קופת הגמל משותף לעובד הזוטר ולמנהל הבכיר. ושניהם גם לא יודעים שניתן להוזיל את דמי הניהול בקופה די בקלות.

 

ההתפכחות שעבר הצרכן הישראלי בקיץ האחרון צריכה להתרחב לתחום הפיננסי. הדרך היחידה לעשות זאת היא על ידי מתן כלים מתאימים לציבור להבין את ההחלטות שהוא מקבל. לדעת מה ההבדל בין קרן פנסיה לביטוח מנהלים. מהם דמי ניהול, כיצד הם נקבעים וכיצד אפשר לשנותם. להבין שגובה העמלה שהם משלמים לבנק ניתן למיקוח ולשינוי. זהו תפקיד המדינה לעשות כן, זהו תפקידנו לדרוש ממנה למלא את חובתה.

 

כשהבערות הפיננסית הישראלית תמוגר ותתחלף בהבנה, רק אז תוכל התחרות בענפים השונים להיות אפקטיבית. אחרת, קופות הגמל, קרנות הפנסיה, הבנקים, חברות הביטוח ויתר ספקי שירותים פיננסיים, מסובכים יותר או פחות, ימשיכו לנצל את חולשת הצרכן. הם יעלו מחירים מבלי שנבין, הם יגבו מחיר מופקע מבלי שנדע שאנחנו יכולים לדרוש הוזלה, הם יזלזלו בנו בכל פעם שנאיים לעזוב. אחרי שנסיים את המערכה בעולם הריאלי, כדאי שנפנה לעולם הפיננסי. הכסף שנחסוך שם יהיה גדול יותר, והכלכלה שנעצב עבורנו ועבור ילדינו תהיה מוצלחת יותר.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x