חקר ביצועים: המחאה החברתית הגיעה לניו יורק

מחאת וול סטריט

מזכירה מה חשוב באמת

כבר דובר על תפקיד הטכנולוגיה, האינטרנט והרשתות החברתיות במאבקים העממיים ששוטפים את העולם. הטכנולוגיה משחקת תפקיד חשוב גם במחאה הכלכלית שתופסת תאוצה בוול סטריט, אבל היא עוברת שם גם תהליך הפוך - ולרגע יוצאת מהתמונה לטובת המגע האישי.

המחאה במתחם וול סטריטצילום: בלומברג

על המפגינים כאן נאסר, חוקית, להשתמש במגאפונים או בהגברה. בלית ברירה הם יצרו בימים האחרונים "מיקרופון אנשים": מי שניתנת לו זכות הדיבור אומר משפט קצר, כל מי שקרוב אליו חוזר מיד על דבריו, וכך זה נמשך עם כל משפט שנאמר. בלי חשמל או אינטרנט, קולו של אדם מגיע לאוזניהם של מאות, ודעתו נשמעת היטב. המקהלה המופלאה הזאת נוצרה אמנם מכורח הנסיבות, אבל היא מעוררת תקווה, אמון מחודש בקול האנושי, בכך שהטכנולוגיה היא אולי באמת רק כלי, ושאולי לא המדיום הוא המסר. המסר הוא המסר.

טלי שמיר, ניו יורק

מעצבן את המערכת

האם שני מקרים מגבשים קונספירציה או שמדובר רק בצירוף מקרים? פרישתו, או הפרשתו, של שופט השלום דן מור מהמערכת מצטרפת ליציאתו הכפויה לחופשה של השופט העליון יורם דנציגר. המשותף לשניהם: שופטים עצמאיים, סניגוריאלים, שפסקו לא פעם למורת רוחן של הרשויות והמערכת. שניהם נלכדו בכף החקירות הפליליות.

השופט דן מורצילום: יריב כץ

בשתי הפרשות, העובדות המלאות אינן ידועות. האם מור התכוון להעלים הכנסות או רק כשל בליקוי טכני, האם דנציגר היה שותף לעבירות עם שלומי לחיאני? העובדות במחלוקת, הלקח פחות: שופטים מסוגם של מור ודנציגר חשופים יותר לחקירות, כפי שהתנסו רבים שעצבנו את המערכת המשפטית. פוליטיקאים, עורכי דין ועכשיו גם שופטים.

משה גורלי

מספק אכזבה ראשונה

אפל מגמגמת, כתבנו כאן בחודש יוני, כשהחברה אכזבה לראשונה ואיחרה את העדכון השנתי המסורתי של האייפון. השבוע הגיע חלק ב' – המעריצים ציפו לאייפון 5, וקיבלו 4S. זה לא השם, אלא מה שעומד מאחוריו – בזמן שיצרניות אנדרואיד משיקות סמארטפונים מהירים, דקים במיוחד ועם מסך גדול, העיצוב של האייפון לא משתנה והחידושים במכשיר רק סוגרים פערים מול המתחרות.

השקת האייפון 5צילום: בלומברג

אפל ניסתה עוד לשכנע עם תוכנה חכמה שמאפשרת להפעיל את הטלפון באמצעות דיבור, אבל גם גוגל ומיקרוסופט יציגו יכולות כאלה בעתיד, הקרוב או הרחוק. כל זה לא יפגע במכירות האייפון, אבל מסמן כנראה את הנקודה שבה הפסיקה אפל להוביל את שוק הסלולר.

איתי שמושקוביץ

מרוויח בעזרת אחרים

מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים, ודאי חשב לעצמו מאיר שמיר עם עזיבתה של יו"ר תנובה זהבית כהן. שמיר עשה בתנובה מה שהוא עושה תמיד: ישב בשקט בצד עד הרגע הנכון לגזור את הקופון. הוא עשה את זה באקזיטים המשותפים ובהסתבכויות המשותפות עם ישי דוידי, עוד אחד שלא אוהב להיחשף אבל מצא את עצמו בפרונט; ואפילו באקזיט הגדול בליפמן, שם נתן למנכ"ל איציק אנג'ל להיות באור הזרקורים.

מאיר שמיר צילום: צביקה טישלר

הפעם העונג של שמיר היה גדול במיוחד: כל חצי השנאה הציבורית לתנובה הופנו לשותפתו־יריבתו כהן, ואף אחד לא זכר שהוא מחזיק כחמישית מהחברה והיה שותף מלא לאסטרטגיית מקסום הרווחים שהובילה אייפקס. השבוע הוא ראה את כהן הולכת הביתה, מושפלת, זכה סוף סוף לראות את החברה מפרסמת דו"חות, ואפילו קיבל במקום כהן, בתפקיד היו"ר, את חברו הטוב שלמה רודב. שלושער.

סופי שולמן 

עיני

רוצה סדר ישן

עופר עיני צריך שהעולם הישן, הסדר הישן, יישאר על כנו. הוא שואב את כוחו מההפרדה המלאכותית בין הצרכנים לעובדים. כאילו שהטבה לצרכנים תוביל לפיטורי עובדים.

עופר עיני, יו"ר ההסתדרותצילום: עמית שעל

אבל ההפרדה הזאת נכונה רק כשמדובר בחלק מהעובדים: עובדי המונופולים הממשלתיים הגדולים. אבל גם הם, וגם עיני, צריכים להבין שהציבור לא מוכן יותר לשלם את מחיר כוחם המופרז. כי אם כבר סולידריות, אז גם מהכיוון השני. של הצרכנים.

שאול אמסטרדמסקי

נתניהו

בטיימינג הידוע שלו

בבוקר יום שני הלב נחמץ. מאהל רוטשילד - שמתחילת הדרך לא היה סתם אוגדת אוהלים אלא סמל - הושלך לפח. "זהו, ככה זה נגמר?", שאל את עצמו ודאי כל אחד מ־400 אלף האנשים שיצאו לרחובות לפני פחות מחודש, "זה סוף הקיץ המלהיב ביותר שהיה פה כבר שנים?".

ראש הממשלה בנימין נתניהוצילום: שאול גולן

דווקא באותו יום קם בנימין נתניהו, עם חוש הטיימינג המטריד שלו, ועשה מעשה. בתחילת המחאה הוא העביר את חוק הווד"לים, שנתפס כיריקה בפרצופו של הציבור ושלח עוד המונים לרחובות. השבוע הוא ניסה להעביר בממשלה את מסקנות ועדת טרכטנברג רק כמה שעות אחרי קיפול האוהלים, ועל רקע התנגדויות מימין ומשמאל. הוא אמנם נכשל, אבל התחושה היתה של יריקה נוספת בפרצוף. יכול להיות שגם היא תחזור לביבי כבומרנג, ושוב תעיר את הציבור, שכבר התכונן לתנומת החורף.

מיכל פלד פליישר

עוד תפילה למחזור

בכל שנה בין כל נדרי לתפילת נעילה אני חושב על הנערים והמורים מהתיכון שלי שנהרגו במלחמת יום כיפור ואני מתמלא שוב בכעס. בחורף 73' למדתי שיעור נורא באזרחות: מנהיגים עיוורים ויהירים עלולים להיות קטלניים. המלחמה לא היתה אסון טבע ולא גזירה משמים. גולדה מאיר וסריסיה בממשלה אחראים למחדל ואשמים במותם של אלפי ישראלים. אבל לא למדנו דבר ושכחנו מהר.

מלחמת יום כיפורצילום: רובינג דוד לע"מ

בקיץ 82' גרר אריק שרון את מנחם בגין ועלובי הנפש של ממשלתו להרפתקה מגלומנית שגבתה את מחירה בדם. בגין לא סלח לעצמו, אנחנו סלחנו לשרון. אנחנו אזרחים סלחניים להפליא. סלחנו גם לנתניהו ולברק על כישלונותיהם הסדרתיים, ונצטרך לסלוח להם עוד. לכן, ביום כיפור הזה לא נותר אלא להוסיף תפילה למחזור: עשה עמנו צדקה וחסד - עשה שהעיוורים והיהירים לא יוליכו אותנו לאסון הבא.

יואל אסתרון