תדהמה ושעשוע

בתדהמה אבל גם בשעשוע קראתי את רשימתו של פרופ' דוד גליקסברג שהתפרסמה ב"מוסף כלכליסט" האחרון, ושבה ניסה הכותב ללמוד על השנאה הישראלית למס הכנסה על פי הרומן האחרון שלי "חסד ספרדי". ביסודיות לוקטו כמה וכמה אזכורים ברומן בעניין החלטתו של הגיבור, הבמאי יאיר מוזס, להשתמט מתשלום

האומנם נכון הדבר? האם האינפורמציה של פרופ' גליקסברג היא מהימנה? שהרי לא רק גיבור הרומן אלא גם הסופר שברא אותו וגם רואה החשבון שלו סבורים שכל פרס, גדול או קטן, בין אם התקבל בארץ ובין אם התקבל בחוץ לארץ, אכן חייב בניכוי מס. ואמנם כך גם נוכה מס מכל הפרסים שקיבלתי בימי חיי, למעט פרס ישראל שהמדינה פטרה אותו ממס. האם פרופ' גליקסברג רוצה לומר שהמס ששילם מחבר הרומן היה לשווא, ולפיכך גם גיבור ספרו האחרון מתייסר לחינם כשהוא חומק ממס שאינו חייב בו?

נדמה לי שהצדק הוא דווקא אצל רואה החשבון שלי. אין כל סיבה מוסרית לפטור פרסים ממס הכנסה, כי אחרת אנשים לא ישלמו זה לזה בתמלוגים או במשכורות אלא רק בפרסים. ומה יהיה על מדינתנו הנאנקת בעול צרכיה המרובים.

ואכן, בעוד הגיבור של "חסד ספרדי" מחליט להשתמט מתשלום מס על הפרס הקטן של 3,000 יורו שקיבל בסאנט יאגו, הסופר, שומר החוק, שהשגיח על כל מעשיו, לא הניח לו לחמוק בחטאו, ובסוף הרומן אילץ את הבמאי הקשיש להוציא את כל סכום הפרס חזרה בספרד כדי להיענות לדרישה המטורפת והכואבת שהציב לו התסריטאי לשעבר שלו כתנאי להתפייסות ביניהם.

לא, פרופ' גליקסברג, לא רק שאינני שונא את מס הכנסה אלא להפך, מכבד אותו מאוד, וכאזרח נאמן ושומר חוק אני רוצה שיפעל ביתר מרץ ויעלה בתקיפות על טייקונים קטנים וגדולים למיניהם. ואפילו להעלות את שיעור המס על סופרים כמוני ועל פרופסורים כמוהו הנושקים את מרום מעמד הביניים, וכל זאת כדי לעזור למדינה לפתור למשל את בעיית חסרי הדיור שהלב יוצא אל שוועתם.

ובסיכומו של דבר הרי אפילו גיבור "חסד ספרדי", למרות החטא הקטן ש"תפרתי" לו, איננו אויב פקיד השומה. כי הנה פרופ' גליקסברג, בהברקה מקורית באמת, קשר את הנשיקה הקלה שהוא מטביע בשומה שחמחמה בעורפה של אשתו לשעבר אל השומה שבה אנו כולנו חייבים אצל פקיד מס ההכנסה. ועכשיו נשארת חידה קטנה לבלשנים. מה בכל זאת הקשר בין "שומת מס ההכנסה" לשומות שאנו מגלים בגופנו?