הקשר הלובי-איטלקי: חברות האנרגיה והבנייה האיטלקיות מאבדות את מעמדן המועדף

איטליה בראשות סילביו ברלוסקוני נקלעה לסיטואציה לא נעימה עם תחילת המרד בלוב. ברלוסקוני וקדאפי נחשבו מיודדים אישית, והדבר בא לידי ביטוי גם במישור הכלכלי. בשנת 2008 חתמו השניים על הסכם ידידות היסטורי שכלל גם מרכיב כלכלי חשוב.

לא קל היה לברלוסקוני לצאת כנגד ידידו ולתמוך בנאט"ו, מה עוד שלוב נחשבת למשקיעה המובילה במשק האיטלקי ויש לה אחוזים במותגים החזקים במדינה: בין השאר היא מחזיקה ב־6.7% מבנק יוניקרדיט, השני בגודלו באיטליה, ב־2% מקונצרן המכוניות פיאט, ב־7.5% ממועדון הכדורגל יובנטוס, וב־2% מהחברה לייצור ביטחוני Finmeccanica.

ברלוסקוני, כמו שאר ראשי המשק האיטלקי, הבינו כי הם יפסידו מכל העניין בכל מקרה. לאחר תמיכת איטליה בנאט"ו, גם אם קדאפי היה מצליח להיאחז בכיסאו ולדכא את המרידות — הוא לא היה נותן דריסת רגל לחברות האיטלקיות, וכבר פזל לעבר רוסיה וסין. גם לראשי המורדים אין עניין מיוחד בהעדפת איטליה, שגררה רגליים בטרם הביעה תמיכתה.

כך, אם עד לאחרונה נהנו חברות איטלקיות ממעמד מועדף בשוק הלובי, נראה שהוא הגיע לקצו. ענקית הנפט ENI זכתה בפרויקטים בשווי מיליארדי דולרים בלוב, אך לפני כחודשיים הודיעה ממשלתו של קדאפי על הפסקת כל הפרויקטים שלה במדינה.

כעת מנסים בחברה האיטלקית להבין אם המועצה הזמנית תכבד את ההסכם שקדאפי חתם עמה להפקת נפט עד שנת 2042. גם ענקית הבנייה Impegilo, שקיוותה לבצע בלוב פרויקטים בשווי 5 מיליארד דולר, ספגה מכה קשה לעסקיה; ומעמדה של חברת אנסאלדו, שזכתה בפרויקט להקמת מסילת ברזל בין סירט לבנגאזי תמורת מיליארד דולר, אינו ברור.

סביר כי החברות האיטלקיות יזכו בנתח מסוים מעבודות השיקום שיתרחשו בלוב בשנים הקרובות, אולם הן בוודאי לא ייהנו מהעמדה המועדפת שקיבלו בתקופת הרומן בין ברלוסקוני לקדאפי.