$
23.6.11

ריקוד ההיעלמות של ג'ו אלמליח

יוסף אלמליח, בעליהן של י.ו.א.ל וישראמקו, היה מלך חיפושי הנפט בישראל של שנות התשעים. ואז יום אחד מכר הכל ליובל רן, השאיר מאחוריו משקיעים שחלומם התנפץ, והתפוגג. שנים אחר כך הוא נולד מחדש כג'ו פיש, ומכל הדברים שבעולם הפך לפטרון הטנגו הארגנטינאי בארצות הברית. אחוזתו בוורמוט היא היום המֶכּה של חובבי הריקוד, ופיש עצמו מארגן מסיבות לוהטות ומנצח על פסטיבלי ענק. צעד אחר צעד, "מוסף כלכליסט" מנסה לפצח את פשר הריקוד הפישי

בסוף השבוע האחרון התאספו כמה עשרות מכורים לטנגו ארגנטינאי בבית מידות מרהיב על שפת אגם בעיירה הקטנה סטוֹ במדינת ורמונט בארצות הברית. הם באו כדי ללמוד ולרקוד בסדנה שהנחו שניים מרקדני הטנגו המפורסמים בעולם, ג'יזל אן וגוסטבו נביירה. כמו כל האירועים שנוהג לארגן בעל הבית, גם זה היה איכותי ויוקרתי, עם מוזיקה חיה שמנגנים אמנים מפורסמים, ששיאו במילונגה - מסיבת טנגו סוערת.

 

המארח, שבנה במיוחד את אולם הטנגו רחב הידיים ליד ביתו, הוא יהודי בן 73, שבזכות פעילותו הפכה בשנים האחרונות סטו בת 4,500 התושבים למֶכּה האמריקאית של הטנגו. בסיבוב החיים הנוכחי קוראים לו ג'ו פיש. בארץ הוא מוכר יותר בשם יוסף (ג'ו) אלמליח, מלך חיפושי הנפט הישראלי של שנות השמונים והתשעים. אלמליח היה בעליהן של חברות החיפושים י.ו.א.ל, ישראמקו ופספורט, והוא שיגע את חובבי הספקולציות של אותם ימים עם קידוחי נפט שהעלו ברובם חרס והותירו משקיעים מופסדים רבים בזמן שהוא עצמו שלשל לכיסו סכומים שנאמדו בעשרות מיליוני שקלים. בסופו של דבר, על רקע ביקורת קשה כלפיו, מכר את עסקיו ליובל רן, היגר לארצות הברית, ונעלם מאז לחלוטין מעין הציבור. בשבועות האחרונים התחקה "מוסף כלכליסט" אחר עקבותיו, וגילה כיצד הפך פטרון הנפט הישראלי לפטרון הלוהט של הטנגו הארגנטינאי בארצות הברית.

 

"טנגו זה ויאגרה ופרוזאק יחד"

 

נחזור לוורמונט. פעילות הטנגו של אלמליח־פיש מתרכזת בבית המידות שרכש, השוכן על שטח של כ־52 דונם וכולל אגם, מגרש טניס, סטודיו ענק ומבנה ששימש במשך שנים למטרות בידור ובילוי. הוא התקין בו אולם נשפים מקצועי רחב ידיים ששמו Palais de Glace, "ארמון הקרח", ובו הוא עורך מסיבות, הופעות וסדנאות טנגו. באירועים קודמים התחכך אלמליח־פיש באליטה של חובבי הטנגו, אנשי בידור ואנשי עסקים עשירים, ובהם השחקנים רוברט דובאל ובן גזארה, האדריכל סיזר פלי והזמר ניל סדקה.

 

מבחינה תדמיתית, מדובר בשינוי מקצה לקצה. כוכב שוק ההון, איש עסקים כוחני ומרושת, שהעניק בין היתר הלוואות נדיבות לאהוד אולמרט והתחכך בשרי אנרגיה לדורותיהם, הפך יום אחד לפריק בינלאומי של טנגו. בן למשפחה ירושלמית שורשית שבחר לפתע לעצמו, באמצע החיים, את השם הכל־אמריקאי ג'ו פיש, ונולד מחדש כמי שינק מלידה את הריקוד הארגנטינאי. האיש שמבקריו טענו כלפיו ש"אלמליח עושה בעיקר מה שטוב לאלמליח" הוא לפתע "אדם שיש לו את השילוב הנדיר בין התשוקה לריקוד לבין היכולת לעשות איתה משהו", כפי שאומר עליו קדן טנגו אמריקאי מהמפורסמים בעולם. אלמליח־פיש עצמו, בפעמים הנדירות שהוא מתבטא בפומבי, נשמע קצת כמי שגילה את האור: "טנגו הוא קומבינציה של פרוזאק וויאגרה. כשאתה רוקד טנגו אתה כלי מוזיקלי, חופשי לפרש את המוזיקה", אמר ב־2004 ל"ניו יורק פוסט".

 

אלמליח ואולמרט בפתיחת מסעדת נרגילה בירושלים, 1985. מי שלימים יהפוך לראש ממשלה היה דירקטור בי.ו.א.ל אלמליח ואולמרט בפתיחת מסעדת נרגילה בירושלים, 1985. מי שלימים יהפוך לראש ממשלה היה דירקטור בי.ו.א.ל צילם: סיון פרג'

 

לא היה פשוט לאסוף חומרים לכתבה הזו. פיש נוהג לשמור על פרופיל נמוך ומתרחק מהתקשורת. חרף הונו הגדול, יש סביבו הילה מסתורית, הוא מקפיד על פרטיותו וקשה לפרוץ למעגל הקרוב אליו. המעגל הזה ממילא צר מאוד וכמעט אינו כולל בני משפחה. בצעירותו היה נשוי במשך תקופה קצרה ומאז לא נישא שוב ואין לו ילדים. עם רבים ממכריו הוותיקים בארץ הוא ניתק קשר כאשר עזב, לפני 15 שנה, ורבים מאלה שמכירים אותו בגלגולו הנוכחי לא ששים לפגוע באנונימיות שלו. אחרים אינם בטוחים כמה הם באמת מכירים את האיש, והאם ביכולתם לפענח את חידת המטמורפוזה שעבר.

 

אפילו מהו מקום מגוריו העיקרי קשה לקבוע: הבית בוורמונט או דירתו בשדרה החמישית במנהטן הצופה אל הסנטרל פארק, בקרבת מלון פלאזה של יצחק תשובה. במספרי הטלפון הקשורים אליו בוורמונט הכריזו באוזנינו ש"המספר שגוי" וניתקו, ריטואל שחזר על עצמו כמה פעמים. גם הקרובים אליו טוענים שאין להם מספר טלפון או כתובת אימייל שלו, ושהם משוחחים איתו רק כשהוא מתקשר. הוא עצמו סירב להתראיין לכתבה הזו. "אני מודה על ההתעניינות אבל אין לי עניין בכתבה עיתונאית", מסר דרך אחותו שגרה בארץ.

 

אלה שפגשו אותו בשנים האחרונות מדברים על אדם עדין, מרשים, כריזמטי ובעל אישיות כובשת, שאינו מחצין את עושרו. "הוא אדם מאוד נחמד", מספרת רקדנית שהופיעה באירועים שלו. "הוא פריק של טנגו ומאוד נרגש לגבי זה, ומארח נדיב". רקדנית אחרת מספרת שהשתתפה בכמה אירועים "יפהפיים" שערך בביתו בוורמונט, "אירועים ברמה מאוד גבוהה, עם אמנים מאוד מקצועיים. הוא גם תומך באמני טנגו", סיפרה, וסירבה לחשוף עליו פרטים נוספים. "מה שהוא עושה לא כל כך נפוץ. יש כמובן הרבה נשות ואנשי עסקים בעולם הטנגו, אבל השילוב בין הרצון להשקיע למשאבים מתאימים לא נפוץ כל כך".

 

רקדן טנגו נוסף, שהופיע גם הוא באירועים של אלמליח־פיש, סבור גם הוא שהשילוב הזה בין תשוקה לריקוד למשאבים הוא שמייחד את פיש. "יש הרבה אנשים שמתרגשים מהטנגו ולא עושים עם זה כלום", הוא אומר, "ג'ו פיש עושה דברים טובים לטנגו ופועל כדי שיותר אנשים יצטרפו למשפחה הזאת. הוא חלק מהשגשוג של הטנגו. יש לו את הקשרים והיכולת לעשות את זה".

 

"הוא אדם מאוד עדין וצנוע, אבל עם נוכחות. הוא לא צריך להגיד הרבה כדי שאפשר יהיה לחוש בה", אומר רונן חייט, רקדן טנגו, מורה ובעלי הסטודיו לריקודים Dance Tel Aviv. עד לפני שנתיים עבד בניו יורק והשתתף כרקדן בכמה מהאירועים של אלמליח־פיש, גם בביתו בוורמונט. "אנשים יודעים מי זה ג'ו פיש, יודעים שהוא איש בעל אמצעים, אבל הוא לא זקוק לאגרסיביות כדי להראות שיש לו משהו", הוא מספר.

 

איך אתה מסביר שפיננסייר שכיכב בשוק ההון המקומי הופך לפריק של טנגו מעבר לים?

"קרה לו משהו שקורה להרבה אנשים עם הטנגו: הם מתאהבים בו והופכים לאובססיביים לגביו. במיוחד הוא, שיש לו כסף ויכולת. טנגו זה ריקוד שמעורר רמה גבוהה של רצינות ואובססיביות, והוא משנה לאנשים את החיים. זה ריקוד מורכב ועמוק שיש בו קשר בין אנשים. סגנון המוזיקה הזה מאוד עמוק ומהפנט, וכשאתה רוקד אתה במערכת יחסים עם בת הזוג לריקוד ועם המוזיקה. בעולם של היום, כשהכול פייסבוקי ואינטרנטי, מגע וחיבור בין אנשים הם מצרך מאוד יקר. אנשים רציניים כמוהו יכולים לנסות להשפיע ולקדם את הריקוד. והוא באמת אוהב אותו ומנסה לעזור לאנשי מקצוע לקדם את המודעות לטנגו. הוא עצמו רוקד טוב".

 

אף שהוא עטוף באנשי מקצוע ויש לו מספיק כסף לקנות את העזרה המקצועית הנחוצה, מעניין לגלות שאלמליח־פיש עוסק באופן אישי בהפקת אירועי הטנגו שלו. את העבודה על המופע "I Tango" למשל - מופע עכשווי של טנגו ארגנטינאי, שהוכתר כחגיגת הטנגו הגדולה ביותר בניו יורק - הוא ריכז בידיו, מעורב בפרטי הארגון והלוגיסטיקה, ואנשי המקצוע עבדו ישירות מולו, מספר בשיחה מבואנוס איירס מפיק שעבד עם אלמליח־פיש.

 

יש הרבה אנשים כמוהו, שמקדישים כל כך הרבה זמן, מאמצים וכסף לטנגו?

"יש דמויות כאלה, אבל האנשים האלה לא עושים מה שהוא עושה. הוא רוקד הרבה, מסור, ובעיקר אוהב את הטנגו, יש לו תשוקה לטנגו. טנגו זה דבר מאוד עוצמתי, וכשנלכדים בו הוא לוקח את כל התשוקה שלך, ואתה רוצה להפיץ את זה, שזה יקרה לעוד אנשים. הוא התחיל כפנאט של טנגו, ובכל שנה הוא עושה לעצמו מסיבה אקסקלוסיבית במנהטן קלאב, מקום מאוד אלגנטי, ומזמין אנשים למוזיקה חיה וריקודים. זה דבר שהוא עושה גם עבור עצמו וגם עבור הטנגו, כדי שיותר אנשים יכירו אותו".

 

אלמליח הרוויח, המשקיעים לא

 

דבר בקורות החיים של אלמליח לא מרמז על התפנית העלילתית מעוררת ההשראה הזאת. הוא נולד ב־1938, בן למשפחה ספרדית ותיקה בירושלים ששורשיה בגירוש ספרד. אביו אליהו היה איש אליאנס בישראל, וסבו אברהם היה חבר באסיפות הנבחרים של היישוב העברי בארץ ישראל לפני קום המדינה, חבר הנהלת עיריית ירושלים וחבר הכנסת הראשונה מטעם רשימת "ספרדים ועדות מזרח". במקביל עבד כעיתונאי בעיתון "דואר היום", שייסדו איתמר בן אב"י ואביו אליעזר בן יהודה, ואף ערך את העיתון לצד בן אב"י. ביום העצמאות 1955 נמנה עם מדליקי המשואות.

 

יוסף אלמליח למד במגמה הריאלית בגימנסיה רחביה בירושלים, ובהמשך למד לתואר ראשון בהנדסת כימיה בטכניון. ב־1962 נסע ללונדון כנציג משרד הפיתוח, ובשנים ששהה בה השלים דוקטורט בחקר ביצועים ב־Imperial college of Science and Technology, ולאחר מכן לימד בתחום.

 

פיש וסגנית נשיאת האגודה שלו אליסיה קרוזאדו. "מומחה למדעי המוח הראה שטנגו מועיל למוח יותר מדיאטה ובריאות" פיש וסגנית נשיאת האגודה שלו אליסיה קרוזאדו. "מומחה למדעי המוח הראה שטנגו מועיל למוח יותר מדיאטה ובריאות" צילום: Courtesy of Roberta Zlokower

התקופה הזו חיברה את אלמליח ללונדון ולעשיריה. בעבר פורסם כי היה חבר במועדון אנשי עסקים יוקרתי, נישא לתקופה קצרה לבת עשירים יהודים מלונדון, ואף היה שותף לפיתוח הכרטיס המגנטי המשמש כמפתח לבתי מלון. בברנז'ת הטנגו מכירים אותו בדרך כלל כאיש עסקים בריטי, ורקדנית שעמה שוחחנו סיפרה שתמיד הופתעה מכך שאיש עסקים בריטי משקיע כל כך הרבה בטנגו ארגנטינאי, בהתחשב ביריבות ההיסטורית בין המדינות.

 

את ההיכרות עם עולם הנפט הוא חייב לעו"ד ג'וזף פלום מניו יורק, שנפטר לאחרונה. פלום, כך פורסם, הכיר לו את קהילת מחפשי הנפט, ואלמליח־פיש נשבה והחליט לחפש נפט בישראל. בראשית שנות השמונים חיבר לעסקיו את ארמנד האמר, מיליונר יהודי־אמריקאי שהקים את חברת אוקסידנטל פטרוליום, כיום אחת השחקניות הגדולות בשוק, שנסחרת לפי שווי שוק של 84 מיליארד דולר.

 

ב־1982 הקימו השניים את חברת ההחזקות י.ו.א.ל, ראשי תיבות של Jerusalem Oil Exploration Ltd, שתחתיה עסקו בקידוחי נפט החברות־הבנות ישראמקו, שנסחרה בארצות הברית, ופספורט, שנסחרה בתל אביב. בנוסף י.ו.א.ל השקיעה בנדל"ן בישראל (לב הפארק ברעננה, קריית שדה התעופה ופרויקט מלונאות ונופש בזכרון יעקב) ובארצות הברית. הקבוצה קיבלה רישיונות קידוח בשטחים עצומים ברחבי מדינת ישראל. כשהאמר נפטר מסרטן ב־1990, בגיל 92, נותר אלמליח הקברניט היחיד של חלום הנפט הישראלי.

 

אז כמו היום, המשקיעים אהבו את החלום שבו ישראל מתגלה כמעצמת נפט והופכת אותם לעשירים. הם השתתפו בשמחה בגיוסי ההון של החברות מקבוצת י.ו.א.ל, שהסתכמו במאות מיליוני שקלים לאורך השנים. חלקם הצטיידו במשקפות ונסעו לחופי הים של אשדוד והרצליה כדי להתבונן בקידוחים ולחלום. בשני הקידוחים הימיים הללו נמצא נפט, אולם הכמות ב"ים 2" מול חופי אשדוד לא הצדיקה את ההשקעה הכספית בקידוח, והציוד הטכני לא עמד בדרישות הקידוח ב"ים יפו" מול חופי הרצליה. בקידוח ימי נוסף שביצעה החברה לא נמצא נפט, כמו בקידוחים היבשתיים בנגב ובקידוח "בשור 1" בהרי יהודה, שננטש בראשית 1994.

 

המשקיעים המאוכזבים והעיתונות האשימו את אלמליח־פיש בליבוי הציפיות. ב־1993, למשל, פורסם בארץ מכתבו האופטימי של אלמליח לבעלי מניותיה האמריקאים של ישראמקו. "הגיאולוגים שלנו הסיקו שייתכנו רזרבות נפט גדולות מאוד במדף היבשתי של ישראל", נכתב שם. "אפשר להעלות את אזור המדף היבשתי של ישראל למעמד החזית הקדמית בעולם לחיפושי נפט או גז". הברוקר הראשי של ישראמקו פרסם שבוע קודם תחזית אופטימית עוד יותר: "אני מאמין שעד סוף המאה הנוכחית אפשרי גילוי של רזרבות נפט גדולות מאוד", כתב, והעריך ששוויו של הנפט שישראמקו עשויה להפיק מול חופי ישראל עשוי להסתכם ב־10–15 מיליארד דולר.

 

אבל נפט בכמויות מסחריות לא זרם בקידוחי הקבוצה, ובעיתונות הכלכלית טענו שאלמליח הוא המרוויח היחיד מהחיפושים, עם שכר ובונוסים במיליונים. "בשלוש השנים האחרונות לא זרם נפט ב'ים 2', אבל הרבה כסף החליף ידיים באופציות ומניות", נכתב ב־1993 ב"ידיעות אחרונות". "עזות המצח שלו (אלמליח) הדהימה כמה ממקורביו כשדרש מארמנד האמר תמלוג־על לעצמו, אם יתגלה נפט בישראל... כל הגופים הללו השקיעו הון בחיפושי הנפט שעה שהוא עצמו לא השקיע מכספו ובכל זאת ידע לדרוש את השמנת וקיבל אותה", נכתב בכתבה אחרת מאותה שנה.

 

אצבע מאשימה הופנתה גם לדירקטוריון י.ו.א.ל, שחבריו "שימשו חותמות גומי ללא מעט החלטות שערורייתיות, שעיקרן מתן הטבות של מיליוני שקלים לבעלי השליטה בי.ו.א.ל דאז", נכתב אז. בדירקטוריון ישבו אורי לובראני, גליה אלבין, חברו האישי של אלמליח אהוד אולמרט, וכן חבריו לספסל הלימודים מהתיכון, עמוס מר־חיים וחיים בן דור.

 

והיו עוד תסכולים קטנים: ב־1994 קנתה פספורט את חברת שואבי האבק האמריקאית רג'ינה, ובתוך פחות משנה נאלצה למחוק את מלוא ההשקעה בה, כ־30 מיליון שקל. "הכישלון העסקי הראשון שלי", הגדיר אותה אלמליח בראיון נדיר. התדמית המרוחקת של האיש שסבר ש"אין חובה שבעלי המניות יראו איך נראה היזם שלהם" לא סייעה. הוא תואר בתקשורת כאדם של קטבים. צפוי אך מפתיע. קר רוח אך גם קפריזי וכעסן. צנוע אך סנוב.

 

משהו מתדמיתו הציבורית אפשר ללמוד מהתיאור שלו טס מעל הקידוח הימי בהרצליה בראשית 1994: "ברגע שבו נתגלתה האסדה מתוך הערפילים אמר מישהו במסוק 'הללויה'. פניו של אלמליח נותרו חתומות. זה מרגש אותך? שאל אותו אורח במסוק. אלמליח חיכה רגע ארוך ואמר ביובש, 'אני מסיר את הכובע בפני הטכנולוגיה'... לאחר ביקור הנימוסין אצל האסדה המשיך אלמליח לקידוח הבשור, שם ירד מהמסוק ולחץ את ידי מנהלי האתר. הרוח פרעה את שערו, הוא הסתרק וחזר למסוק".

 

טקס חתימה על הענקת זכויות לחיפושי נפט במשרדו של שר האנרגיה משה שחל, אוגוסט 1988. מימין: נתן ארד, המיליונר היהודי־אמריקאי ארמנד האמר שהקים עם אלמליח את י.ו.א.ל., אלמליח ושחל טקס חתימה על הענקת זכויות לחיפושי נפט במשרדו של שר האנרגיה משה שחל, אוגוסט 1988. מימין: נתן ארד, המיליונר היהודי־אמריקאי ארמנד האמר שהקים עם אלמליח את י.ו.א.ל., אלמליח ושחל

 

ריקוד טנגו עם יובל רן

 

ב־1995 החליט אלמליח למכור את החזקותיו בקבוצת י.ו.א.ל. גם העסקה הזו עוררה ביקורת. בתחילה היה אמור למכור לחברת קווי אשראי של נער הפלא של הבורסה באותם ימים, יובל רן, את החזקותיו האישיות בי.ו.א.ל תמורת 17.5 מיליון דולר - סכום שהיה גבוה לפחות פי שלושה משווייה בבורסה וכפול מהונה העצמי. לנוכח הביקורת הציבורית גובשה עסקה חלופית: בשלב הראשון קווי אשראי רכשה את מניות י.ו.א.ל בחברה־הבת פספורט תמורת 9 מיליון דולר, סכום שמשקף את הונה העצמי והתקבל בחיוב. בשלב השני פספורט, שכבר היתה בבעלות קווי אשראי, קנתה את מניותיו של אלמליח בי.ו.א.ל - הפעם תמורת 17.9 מיליון דולר. "עסקה פיצוץ", הגדיר אותה יובל רן, שתמורת כ־50 מיליון שקל השתלט על קופת מזומנים של כ־300 מיליון שקל. בעסקה הזו טמונים שורשיה של אחת הפרשיות העלומות והמרתקות בהיסטוריית עולם העסקים המקומי.

 

קובי מימון, אז אנונימי למדי ובעל מניות בי.ו.א.ל, תבע את קבוצת קווי אשראי בטענה שמדובר בעסקה סיבובית ומתוכננת, שבה נמכרו החזקות י.ו.א.ל בפספורט במחיר מציאה כדי להשתמש בהמשך בקופתה כדי לקנות את החזקותיו של אלמליח בי.ו.א.ל במחיר מופקע. לאחר כמה חודשים הגיעו הצדדים לפשרה. שנתיים אחרי ה"עסקה פיצוץ", ביולי 1997, עזב יובל רן את הארץ, מותיר אחריו חובות כבדים, ומימון וחיים צוף השתלטו על קבוצת י.ו.א.ל (76%) עם משפחת לבנת (24%). לפי טענות ועדויות שהגישו השנה מפרקי קווי אשראי לבית המשפט, ערב קריסתה של קווי אשראי סיכמו לכאורה רן, מימון ומשפחת לבנת על מהלכים שיאפשרו לקבוצה לעבור לידי מימון ולבנת בקלות, תמורת כספים ששולמו לכאורה לרן ולמנהלים בקווי אשראי "מתחת לשולחן". מימון ולבנת הכחישו בתוקף, וההליכים המשפטיים בעניין, שנמשכים שנים רבות, עדיין רחוקים מלהסתיים.

 

אבל כשהדברים האלה קרו אלמליח כבר לא היה פה. הוא העתיק את מרכז חייו לארצות הברית, הוסיף לעצמו את השם "פיש" והחל להשקיע בעולם הטנגו, שם מכירים אותו בפשטות כג'ו פיש. בעבר התרכזו חייו על הציר שבין ירושלים שבה התגורר לניו יורק וללונדון. לפני שנים אחדות מכר את דירת הפנטהאוז שלו ברחביה וכעת חייו מתרכזים בניו יורק, ורמונט ולונדון.

 

172 אלף דולר לאולמרט

 

לאחר שחיסל את עסקיו בארץ הודיע אלמליח־פיש שמעתה יפעל רק באמצעות חברות פרטיות. זו אחת הסיבות לכך שקשה מאוד לאתר מידע מוצק על עסקיו היום. גם מכריו מעולם הטנגו לא יודעים במה הוא עוסק. "הוא מאוד דיסקרטי בנוגע למה שהוא עושה, ואנחנו תמיד מדברים על טנגו, לא על עסקים", אומר אחד מהם. בברנז'ת הטנגו מספרים שהוא עוסק ב"משהו עם נפט", בנדל"ן בארצות הברית ובארגנטינה, ובעיתון ארגנטינאי הוזכר שמו כקשור לחברת חשמל מקומית.

 

מה שכן ידוע הוא שכמה שנים אחרי שעזב את הארץ השתתף אלמליח־פיש בגיוס ההון של אלכסנדריה, קרן להשקעות בנדל"ן מקליפורניה, שמחזיקה אך ורק בנכסים המיועדים לתעשיות הפרמצבטיקה והביוטכנולוגיה. גם י.ו.א.ל היתה מושקעת בקרן הזאת. לפי דיווחיה לרשות ניירות ערך האמריקאית, ערב הנפקתה החזיק אלמליח־פיש בכ־9% ממניות אלכסנדריה ושימש כדירקטור וחבר בוועדות שכר וביקורת, עד שהתפטר מדירקטוריון הקרן ב־2000. כיום כבר אינו בעל עניין בקרן, שנסחרת לפי שווי של 4.8 מיליארד דולר.

 

משקיע נוסף בחייה המוקדמים של אלכסנדריה היה ג'ו פלום, זה שהכיר לאלמליח־פיש את עולם קידוחי הנפט. לפי פרסומים שונים, השניים היו מושקעים בקרן הנדל"ן של UrbanAmerica Principals, שמנהלת פורטפוליו נכסים עירוניים ששוויו מוערך ביותר מ־2 מיליארד דולר. בבריטניה ביצע אלמליח־פיש את השקעותיו, בין השאר, באמצעות חברת Southern Shipping & Energy, שדרכה החזיק גם בישראמקו. החברה, שנוסדה ב־1986, עדיין פעילה, ולפי מאגרי מידע בריטיים, הוא היה מושקע לאורך השנים בחברות נוספות, ובהן חברת מחקרי שוק וסקרי דעת קהל וחברת אופרציה לחברות תעשייתיות.

 

ביתו של אלמליח-פיש בוורמונט ביתו של אלמליח-פיש בוורמונט צילום:gustavoy giselle

 

אבל בשנתיים האחרונות השתרבב שמו של אלמליח־פיש לעמודי החדשות בגלל קשרי החברות האמיצים שלו עם אהוד אולמרט. בשנות התשעים, כשאולמרט היה עורך דין ירושלמי, הוא כיהן כדירקטור בחברת י.ו.א.ל. את קירות משרדה, כך פורסם, עיטרו כבר אז ציוריה של אשתו, עליזה אולמרט. גם לאחר שאלמליח־פיש עזב את הארץ השניים שמרו על קשר, וכאשר אולמרט כיהן כראש עיריית ירושלים והקים את הקרן החדשה לירושלים, אלמליח־פיש שימש כדירקטור של פעילותה בארצות הברית לצד מוריס טלנסקי. בעבר פורסם כי אולמרט התארח בביתו של אלמליח־פיש בוורמונט, ושהאחרון הוזמן לאירועים בהשתתפות בני הזוג אולמרט בניו יורק, כולל פתיחת תערוכת ציורים של עליזה אולמרט.

 

החברות האמיצה כללה גם הלוואה נדיבה שהעניק אלמליח־פיש לאולמרט. ההלוואה מתוארת בפרק השלישי לכתב האישום שהוגש נגד ראש הממשלה לשעבר, שכותרתו "עבירות מרמה כלפי מבקר המדינה". לפי כתב האישום, אלמליח־פיש העביר לחשבונו הפרטי של אולמרט שתי הלוואות, של 72 אלף דולר ב־1993 ושל 100 אלף דולר נוספים ב־1998. אף שבעת הביקורת של מבקר המדינה חלפו כבר 15 שנים ממועד מתן ההלוואה הראשונה, היא לא נפרעה, ולהלוואות אף לא נקבע מועד פירעון. מבקר המדינה דרש מאולמרט פרטים נוספים על מהות הקשר עם אלמליח־פיש ועיסוקיו, והודיע שבהיעדר תנאים להחזר ההלוואה היא נחשבת לטובת הנאה שאסור לאולמרט לקבל. עוד טען שאולמרט לא דיווח על ההלוואה השנייה, בסכום של 100 אלף דולר, "בכוונה להונות את המבקר ולהסתיר ממנו את טיבם האמיתי של קשריו עם אלמליח", נכתב בכתב האישום.

 

עם זאת, ההלוואות עצמן לא הפכו לסעיף אישום בכתב האישום נגד אולמרט. החלטה זאת כונתה על ידי פרקליט המדינה משה לדור בראיון שהתפרסם באחרונה בעיתון "הארץ" "סיפור שערורייתי בצורה בלתי רגילה" - אמירה שהולידה תביעת לשון הרע של אולמרט נגד לדור, תוך שהוא טוען כי ההלוואה הוחזרה במלואה ביולי 2010. אגב, מכתב האישום ומהתביעה נגד אולמרט עולה שגם משטרת ישראל לא איתרה את אלמליח־פיש כדי לחקור אותו בנושא. אהוד אולמרט סירב להתראיין לכתבה הזו שעה שמשפטו מתנהל.

 

אלמליח ושארין מאן במטרופוליטן קלאב בניו יורק אלמליח ושארין מאן במטרופוליטן קלאב בניו יורק צילום: © PATRICK MCMULLAN.COM

ריקוד לוהט בעיירה קרה

 

קיץ 2006, עשר שנים אחרי שגילה את הטנגו, היה עמוס מאוד עבור אלמליח־פיש. הוא גייס 12 טנגרוס (רקדני טנגו מקצועיים) מהנערצים בעולם, צירף אליהם הופעה חיה של התזמורת האגדית בת שבעת הנגנים של רוברטו אלוורז, Color Tango, ומופע ה־I Tango יצא לסיבוב הופעות ברחבי ארצות הברית. כל מופע כזה הסתיים אז במסיבת טנגו סוערת. זו שנערכה באודיטוריום ליסנר בוושינגטון היתה עמוסה סלבריטאים מקומיים. המארח היה חוזה אוקטביו בורדון, אז שגריר ארגנטינה בארצות הברית, והשתתפו בה בין היתר גם השגריר המרוקאי והאיטלקי. "איש לא היה נלהב יותר מג'ו אלמליח־פיש, איש עסקים יליד אנגליה, שאומרים שעוסק בנפט", נכתב על המופע ב"וושינגטון טיימס". "היתה סקפטיות, איך נגרום לאנשים לצאת ב־29 ביולי בוושינגטון, אני נדהמתי", אמר אלמליח־פיש לעיתון, וסיפר על ה"המרה" שעבר כשגילה את הטנגו. "מומחה למדעי המוח באוניברסיטת מק'גיל ערך מחקר שהראה שריקוד טנגו מועיל למוח יותר מדיאטה ובריאות", אמר.

 

בסטוֹ, עיירת הבית שלו, הפיק אלמליח־פיש פסטיבל שלם סביב מופע I Tango. הוא הועלה בשטח הקונצרטים הפתוח הצמוד לבית האירוח רחב הידיים של משפחת טראפ, נצר למשפחת פון־טראפ שסיפורה מוצג בסרט הקלאסי "צלילי המוזיקה". במועדון "ראסטי נייל" התקיימה תחרות ריקודי טנגו בכמה סגנונות. הגמר נמשך עד שתיים לפנות בוקר, והזוכים בכל קטגוריה נשלחו לאליפות הטנגו העולמית בבואנוס איירס. סטוֹ הוצפה בסדנאות ריקוד ובשיעורים על ההיסטוריה של הטנגו, חלקם הועברו ב"ארמון הקרח" של אלמליח־פיש.

 

צעד אחר צעד, תרתי משמע, הפכה העיירה סטו בעקבות פעילותו של אלמליח־פיש למוקד משיכה של חובבי הריקוד. העיירה, שבעבר היתה בעיקר יעד לחופשות סקי חורפיות, מושכת אליה בשנים האחרונות יותר חובבי טנגו, והפעילויות גולשות אף לערים אחרות בוורמונט. אחת לחודש מתקיימת ב"ארמון הקרח" מילונגה שכוללת שיעורים, אימון וארוחה. לעתים מופיעים שם הנגנים הנחשבים ביותר בניו יורק, כמו פאבלו נבארו. אחת לשנה נערך במקום פסטיבל טנגו מקומי, ה־Tangofest, שגולש לעוד מוקדים במחוז, ומושך מאות רבות של חובבי טנגו. אחד האירועים הזכורים היטב לחובבי הטנגו הוא המסיבה שאלמליח־פיש אירח בספטמבר 2008 לכבוד יום הולדתו ה־90 של השחקן אלכס טורניי, שנחשב למילנגרו המבוגר ביותר בארצות הברית ולידיד של אלמליח־פיש.

 

"בכל ורמונטאי יש רקדן טנגו חם ומלא תשוקה שמחכה לפרוץ החוצה", התפייט פיש בעיתון המקומי "Stowe Today", שהביע פליאה על שפסטיבל שמוקדש לאחד הריקודים התוססים והחושניים בעולם הצליח להתמקם דווקא בוורמונט, בלב ניו אינגלנד, אזור הידוע בתושביו הקרים והמאופקים. "מיקומה של סטוֹ, במרחק נסיעה מניו יורק וממונטריאול, ויופייה הטבעי, הופכים אותה לאידאלית לפסטיבל טנגו. זה המקום שבו אנחנו יכולים להשפיע על כל הקהילה. נאמר לי שיש באז גדול", אמר פיש בראיון לעיתון. לקראת אחד הפסטיבלים הוא אף שלח מתכונים של אוכל ארגנטינאי לשפים מקומיים, בתקווה שיחדירו מעט טעם דרום־אמריקאי למנות שיגישו באותו סוף שבוע. "כשתיכנסו למילונגה תרגישו כאילו הגעתם לבואנוס איירס", אמר אז בגאווה. בשלב זה גם אלה שהכירו אותו היטב בעבר כבר היו מתקשים למצוא אצל ג'ו פיש שרידים של יוסף אלמליח הישן.

 

דיפלומטים, שחקנים וזמרים

 

על כל הפעילות הזו מנצח אלמליח־פיש באמצעות שלוש חברות שלא למטרות רווח - The Argentine Tango Society, שהוקמה ב־2001, רשומה בניו יורק וכתובתה בקונסוליה הארגנטינאית. השנייה, Argentine Tango Society of Vermont, הוקמה בוורמונט ב־2008, כתובתה בביתו בסטוֹ והוא משמש כנשיאה. סגן הנשיא הוא דאגלס קורייר, והוא מפיק עם אשתו נואמי אירועי טנגו בבורלינגטון, העיר הגדולה בוורמונט. החברה השלישית נקראת גם כן The Argentine Tango Society. היא נרשמה בוורמונט ב־2006, כתובתה באחוזה בסטוֹ ואלמליח־פיש הוא נשיאה.

 

החשאיות של אלמליח פיש מלווה אותו גם כאן: אף אחת מהאגודות אינה מפעילה אתר אינטרנט, קו טלפון נגיש או כתובת אימייל פעילה. את מעט המידע הפורמלי אפשר לדלות מרשם החברות של מדינות ורמונט וניו יורק ומאתר I Tango, שהתעדכן לאחרונה, ומנדב אינפורמציה בעיקר על האגודה הראשונה מהשלוש. לפי האתר, להקמת האגודה הארגנטינאית לטנגו שותף חואן קרלוס ויגנאוד, לשעבר הקונסול הכללי של ארגנטינה בניו יורק. בברנז'ת הטנגו אומרים כי העובדה שאלמליח־פיש השיג את שיתוף הפעולה של הקונסוליה מרשימה כשלעצמה, מפני שבמשך שנים היא היתה אדישה לנושא.

 

סגנית הנשיא של האגודה היא אליסיה קרוזאדו, אחת הרקדניות והכוריאוגרפיות הידועות בעולם, וכנראה אשת המקצוע הקרובה ביותר לאלמליח־פיש שמסייעת לו להוציא לפועל את חלומותיו. היא ילידת ארגנטינה, שם היתה פרימה בלרינה, לימדה באוניברסיטה הלאומית המקומית ועבדה עם כוריאוגרפים בעלי שם. כבר שנים ארוכות שהיא מתגוררת בניו יורק, שם היא ממשיכה ללמד ולהפיק אירועי טנגו - כרקדנית וכוריאוגרפית. חלקם, ואולי היוקרתיים שבהם, עבור אגודת הטנגו של אלמליח־פיש.

 

קשה לשים את האצבע על הנקודה שבה הפך אלמליח לאחד הפטרונים הבולטים של הטנגו הארגנטינאי בארצות הברית. גם הקשר התרבותי שלו לריקוד הזה אינו מפוענח לחלוטין, אבל האגודה שלו מצהירה על עצמה ככזו שהוקמה כדי לקדם ולהפיץ את התרבות הארגנטינאית, ובמיוחד טנגו, ריקוד, שירה ואמנות חזותית. בין היתר הפעילה האגודה שלו שיעורי טנגו חינמיים בקונסוליה הארגנטינאית בניו יורק. את השיעורים הללו הנחתה בין היתר גם קרוזאדו, שסיפרה למגזין האינטרנטי Explore Dance שאלמליח־פיש הוא "תומך מצוין שנתן לנו הזדמנות ליצור".

 

מי שרוצה סמליות במהפך שעבר פיש, ימצא אותה באירוע הטנגו שהוא ארגן ב־2004 במטרופוליטן קלאב הניו־יורקי. 11 שנים קודם לכן, ב־1993, אירח אלמליח במועדון הג'נטלמנים הסמוך לשדרה החמישית את בעלי המניות של ישראמקו, לרגל הצגת המאזן לשנת 1992. ב־2004 נכחו באירוע "העניבות השחורות" האקסטרווגנטי של פיש במטרופוליטן קלאב השחקן האמריקאי ואחד ממעריצים הטנגו הנלהבים רוברט דובאל; השחקן בן גזארה; האדריכל יליד ארגנטינה סיזר פלי; הזמר ניל סדקה; בני הזוג שרין וסטפן מאן, בעלי בניין הקו־אופ בשדרה החמישית מספר 998; פלורנס פבריקנט, כתבת האוכל המוערכת של "הניו יורק טיימס"; סר אמיר ג'ונס פארי, לשעבר שגריר בריטניה באו"ם; ועוד שפע של אנשי תרבות ופוליטיקה. נשיא ארגנטינה דאז, נסטור קירשנר, ורעייתו כריסטינה, הנשיאה הנוכחית, היו אמורים לכבד את האירוע בנוכחותם אולם לא הגיעו לבסוף.

 

קתרין סקסטון, כתבת החברה של המגזין "15 דקות", כתבה שאת הערב יזם אלמליח־פיש, "מעריץ מושבע של טנגו, שהביא 300 איש מאליטת רקדני וחובבי הטנגו למועדון, שכוסה בכחול ולבן, הצבעים של דגל ארגנטינה... בערב הזה ראיתי כמה מהריקודים החושניים, הפרובוקטיביים והזוהרים שאי פעם ראיתי כאן או בכל מקום אחר בעולם", כתבה.

 

אלמליח־פיש משקיע בטנגו מאהבה. אבל האהבה הזו מביאה גם כבוד וקשרים חשובים. ב־2003 הוא קיבל מממשלת ארגנטינה את "אות מסדר מאי", הפרס היוקרתי ביותר שארגנטינה מעניקה לזרים שאינם ראשי מדינות כדי להכיר בתרומתם לרווחה ולתרבות הארגנטינאיות. באותה שנה חלקו עמו את האות נשיא הבנק הפדרלי של ניו יורק וויליאם מק'דונו וסגנית נשיא אוניברסיטת ייל לינדה קוץ' לורימר. כמו כל חתני הפרס, גם להם "מגיעה תודת האומה הארגנטינאית", נאמר בדברי ההסבר של הפרס.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x