שתי הערות על שני אנשים

1. יובל שטייניץ, המנצח הגדול

זהו, עוד רגע זה נגמר באמת. אחרי האישור של ועדת הכספים לחוק ששינסקי, המשוכה היחידה שנותרה בפניו היא הקריאות השנייה והשלישית במליאת הכנסת, שלא מהוות משוכות של ממש. כעת, אחרי כברת דרך ארוכה ומפותלת, מותר להגיד ביושר: שר האוצר יובל שטייניץ גזר כאן הישג לא מבוטל. הוא המנצח הגדול של הסאגה הארוכה הזו. כעת הוא יוכל להתגאות, ובצדק, לא רק בתקציב הדו־שנתי, אלא גם בהפיכת חזון ששינסקי למציאות מוגמרת.

שטייניץ. המנצח הגדול צילום: אלכס קולומויסקי

החזון של שטייניץ היה פשוט. אם למדינה יש אוצרות טבע, אזי אזרחי המדינה צריכים ליהנות מהם. ציבור האזרחים הזה, לפי שטייניץ, צריך להיחלק לשניים: היזמים שמוצאים, מפתחים ומפיקים את הגז, ואלה שלא. הדגש המרענן של שטייניץ, אחרי שנים של הזנחה, הוא דווקא על הקבוצה השנייה: האזרחים שאינם נמנים עם יזמי הגז. מישהו פתאום נזכר בהם, ועל כך יש לומר מילה טובה לשר האוצר.

נכון, החוק שעבר אתמול בוועדת הכספים אינו מושלם מבחינתו של הציבור הרחב. הוא מעניק ליזמי הגז שורה של הקלות. ההקלות הללו יגרמו לציבור הרחב אובדן הכנסות של עשרות מיליארדי שקלים. ובכל זאת, מוטב כך מאשר המצב הקיים, שבו הציבור הרחב לא נהנה כלל מפירות הגז, בשל מבנה המס המעוות ששורר כאן עשרות בשנים.

"לפני תשע שנים הבית הזה, במקרה דומה, נכנע למסכת של לחצים מאוד קשה, ביטל הצעת חוק דומה להעלאה משמעותית של התמלוגים על גז ונפט, וזו לא היתה שעתה היפה של הדמוקרטיה הישראלית. היום, חברי ועדת הכספים הולכים לתקן את המצב הזה ולעשות את הדבר הנכון מבחינה כלכלית, חברתית ודמוקרטית. היום נתקן את השגיאה ששגו כאן לפני תשע שנים, את התקלה החמורה שקרתה כאן, ונחזיר את האמון של אזרחי ישראל", אמר אתמול שטייניץ בוועדת הכספים. במקרה הזה, לא כדאי להקל במילותיו.

2. ההפסד הציבורי של יצחק תשובה

אם שטייניץ הוא המנצח הגדול של סאגת ששינסקי, אין ספק שיצחק תשובה הוא המפסיד הגדול. כלומר, הוא לא ממש מפסיד. אנשיו החרוצים, שהתרוצצו בשנה האחרונה והצליחו להגיע לכל לשכה, פרוזדור וקיטון אפשרי, רשמו הישגים עבור יזמי הגז. ההקלות כבר בפנים, אפשר להתחיל להשיג מימון.

ההפסד של תשובה הוא בעיקר ציבורי. הוא, משום מה, לא מבין איך הפך בבת אחת מגואל העם, זה שמצא גז כחול־לבן בים התיכון, לאויב העם. ודווקא העובדה שהוא לא מבין היא זו שפגעה בתדמית שלו. האמונה שלו בניקיון כפיו, בעיקרון שמה שמצאת הוא שלך ולאיש אין יכולת לתבוע חלק ממנו, גם לא למדינה, לא תואמת את הלך המחשבה הציבורי בישראל של 2011, לפחות לא כשמדובר באוצרות טבע לאומיים. תשובה לא השכיל לזהות את המיאוס הציבורי הגובר נוכח אנשי הון שמנסים למנוע מהציבור ליהנות ממה ששלו. לפני ששם לב, פתאום הפך לאויב העם.

את היפוך התדמית הזה הרוויח ביושר. אי אפשר לטעון שצריך להשאיר את המס בשיעור נמוך כדי לאפשר לאזרחים ליהנות מתעריפי חשמל זולים, ורגע אחר כך לרוץ לחברת החשמל ולנסות לסחוט ממנה מחיר גבוה יותר על הגז תוך שימוש לרעה בכוח מונופוליסטי מתגבש והולך. זו יותר מצביעות. זו יריקה בפנים.

עכשיו, משהעסק מוגמר, תשובה יכול בכל זאת לחייך. הוא ירוויח יפה ממאגרי הגז שבבעלותו. הוא ירוויח, והציבור ירוויח, ושלטון החוק ירוויח. לקו הסיום החיובי הזה אפשר היה להגיע בדרך אחרת, נעימה יותר. תשובה בחר לא לעשות זאת. ההפסד כולו שלו.