הזרע העליון

 כאשר ד', מורה מצפון הארץ, החליטה לפני כשלוש שנים להביא לעולם ילד מתרומת זרע, המליץ לה רופא העור שלה להשתמש בתורם ממוצא מזרחי כדי להקטין את הסיכויים שתעביר לילד את העור הבהיר והבעייתי שלה, שממנו הסיר במרוצת השנים כמה נגעים סרטניים. היא פנתה עם בקשתה לאחד מבנקי הזרע הגדולים בארץ - והופתעה משמחתם הבלתי מוסברת של עובדי הבנק. "יש לנו כאן זרע של תורם תימני צעיר, אקדמאי, מקסים, כולנו התאהבנו בו, אבל הזרע שלו שוכב במקפיא ללא דורש", הסבירו לה, "כל הנשים שמגיעות רוצות רק תורמים אשכנזים, רצוי בלונדיניים - גם אם משמעות הדבר שהן צריכות להמתין זמן רב בתור". ד', לעומתן, לא נאלצה להמתין כלל, ועובדי הבנק אף הבטיחו שלא תהיה שום בעיה לשמור מנות זרע רבות מאותו תורם לצורך היריון נוסף, אם תרצה בכך, שכן אין לו ביקוש.

גילי בנד במעבדה לפריון הגבר שיבא. "הגובה והמוצא מהווים תפקיד מרכזי" צילום: עמית שעל

הסטטיסטיקה של בנקי הזרע בישראל, שנאספה לראשונה על ידי "מוסף כלכליסט", מספרת סיפור חד־משמעי: ההעדפה הכמעט מוחלטת היא לתורם ממוצא אשכנזי, בהיר עור, גבוה ותכול עיניים. כל מנהלי בנקי הזרע שעמם דיבר "מוסף כלכליסט" בשבועות האחרונים מעידים שנשים מכל העדות והמוצאים מעדיפות תורמים כאלה. עד כדי כך מעדיפות, שהבנקים - למרות שהם סובלים דרך קבע ממחסור חמור בתורמים - נאלצים לדחות על הסף גברים נמוכים יחסית. הניסיון לימד אותם שתרומות כאלו ישכבו שנים במקפיא ללא דורש.

הנה המספרים: בבנק הזרע בבית החולים שיבא בתל השומר בחרו 10% מהנשים בפברואר השנה בתרומה של תורם אחד מסוים: בהיר עור, ממוצא מזרח־אירופי, בעל שיער שטני המתנשא לגובה 1.80 מטר ועוסק במקצוע פרה־רפואי. רק 0.5% בחרו בתרומה מסטודנט למדעים ממוצא תימני, בעל שיער שחור, עיניים חומות, עור כהה וגובה 1.75 מטר. מנות זרע של סטודנט שהוריו ילידי ישראל ומצרים, גובהו 1.75 מטר, בעל עור כהה ושיער שחור, שעובדי הבנק הגדירו "אתלטי ונאה מאוד", לא נרכשו כלל על ידי 250 הפונות לבנק בפברואר, ולא היה להן ביקוש גם בחודשים שלפני כן.

בבנק הזרע של המרכז הרפואי אסותא שבעת התורמים הפופולריים ביותר אחראים ל־50% מסך התרומות המבוקשות על ידי נשים. חמישה מביניהם ממוצא מזרח־אירופי "טהור" מצד שני ההורים. רק אחד מבין השבעה ממוצא מזרחי, והוא גם היחיד שגוון עורו כהה. כל השבעה מתנשאים לגובה 1.80 מטר לפחות.

ותמונת המצב הזו חוזרת בכל בנקי הזרע. התורם המבוקש ביותר בפברואר בבנק הזרע בבית החולים איכילוב למשל הוא עולה צעיר מרוסיה שגובהו 1.85 מטר, עיניו חומות־ירוקות ועורו בהיר. בבנק של בית החולים אלישע שלושה תורמים אחראים לכשליש מהביקוש. שלושתם מעל 1.80 מטר, מוצאם מזרח או מרכז אירופה (לאחד הורים צברים), שיער חלק, בהיר או חום. חריגות מהסטנדרט הזה נדירות.

פרופ' שלמה משיח. "בבנק הזרע אפשר להשיג מישהו שאולי דומה לליאונרדו דיקפריו" צילום: אביגיל עוזי

"מבחינת הנשים שמגיעות אלינו, התורם המושלם הוא אקדמאי, בהיר עור, בגובה 1.80 מטר, בלונדיני עם עיניים כחולות", אומר ד"ר יגאל מדג'ר, מנהל בנק הזרע בשיבא. "70% מהנשים מבקשות את זה, אף שזה לא תמיד אקטואלי. כרגע, לדוגמה, אין לנו אף מנת תרומה מתורם כזה, כי כשאחד כזה מופיע הוא בתוך שנייה נחטף".

חמוד, אז מה?

בנקי הזרע, בעצם האפשרות המוקדמת שהם מציעים ל"סלקציה גנטית" מבוקרת, מכוונים מבלי משים זרקור על האידאל הישראלי. מכיוון שמדובר בבחירה של אמהות בעבור ילדיהן, אפשר להניח שלא מדובר בסתם אידאל יופי. הבחירה, במודע או שלא, נועדה לאפשר לילד להצליח בעולם שאליו הוא יוצא. לכן ההעדפה של השטנץ המסוים הזה מעידה על מה שנחשב למפתח להצלחה בחיים. מה אומרת עלינו הבחירה הזאת?

ד"ר מדג'ר לוקח אותי לסיבוב בבנק שלו ומציג לראווה את 30 ה"טנקים" - מכלים מתכתיים כבדים, שבתוכם מוחזקות המנות היקרות מפז בהקפאה עמוקה של מינוס 196 מעלות. כשהמכלים נפתחים, עולים מהם אדים לבנים וסמיכים של חנקן נוזלי, המכסים מבנה של מגירות זעירות, בגודל קוביות תבלינים, שעל כל אחת מהן מספר סידורי, קוד ותאריך. ברוכים הבאים לעולם הזרע המוקפא. "עד היום נולדו מהבנק הזה 1,900 ילדים", הוא אומר בגאווה. לדבריו, רוב הלקוחות בבנקי הזרע בארץ, כ־70%, הן נשים רווקות שמבקשות להביא לעולם ילד לבד. כ־20% הם זוגות של נשים לסביות וכ־10% הם זוגות הטרוסקסואליים שבהם הגבר סובל מבעיות פוריות קשות.

מה הן יודעות על התורם המיועד? בשל החובה להימנע מחשיפת זהותם של התורמים, המידע שמספקים בנקי הזרע הציבוריים לנשים על התורמים הפוטנציאליים מצומצם, ומסתכם בסופו של דבר ב"מפרט טכני". מתוך מעטפת מנילה שמגישה לו המזכירה, פרופ' מדג'ר מוציא טבלה שכוללת את פרטי 27 התורמים של שיבא שמוכנים לשימוש מיידי (תורמים שמסרו עשרות מנות זרע, שעברו בדיקת עמידות להקפאה, מבחני איכות, כמות, תנועתיות ומורפולוגיה, בדיקת איידס, צהבת, סיפיליס ונשאות לטיי זקס וסיסטיק פיברוזיס). הטבלה חותכת את התורמים לפי עמודות של מוצא ההורים, גובה, צבע עור, עיניים ושיער, משקל, סוג דם ועיסוק. זה הכל. על סמך המידע המצומצם הזה נדרשת האשה לבחור את התורם. בעובדה שאין היכרות אמיתית עם התורם, המאפשרת להתרשם מאופיו ותכונות שאינן חיצוניות, אפשר כנראה לתלות חלק מההטיה בהעדפה.

פרופיל מפורט מעט יותר על תכונות האדם שמאחורי קוביית הזרע המוקפאת אפשר לקבל בשיחה עם עובדי - בעיקר עובדות - צוות הבנק. אבל גם הן מחויבות, כמובן, לשמירה על סודיות מוחלטת. "הנייר לא יכול לדבר, לכן מה שהעובדות אומרות משפיע מאוד על הנשים שבאות אלינו", מסביר מדג'ר. "מספיק שמנהלת המעבדה או המנהלת האדמיניסטרטיבית יגידו שהתורם הוא מאוד חמוד כדי שהאשה תבין שהתורם מצא חן בעינינו".

גילי בנד, מנהלת המעבדה בשיבא ודוקטורנטית בביוכימיה של תאי זרע, אומרת: "רוב הלקוחות מקשיבות להמלצות שלנו. הן מבינות שיש רצוי ויש מצוי. כאשר לא נמצא בפועל מה שהן באמת מחפשות, הן הולכות על האלטרנטיבה הקרובה ביותר, ואז יש להמלצתנו משקל רב". אבל גם היא מודה שהמראה החיצוני הוא הנתון המשמעותי ביותר בבחירה: "כאשר יש במשוואה בעל, אז הדמיון החיצוני אליו יהיה הקריטריון העיקרי. אבל בכל שאר המקרים הגובה והמוצא משחקים את התפקיד המרכזי בעיני הנשים".

מפרט טכני: עומרי כספי

לא ברור אם כל הישראליות שואפות לגדל את עומרי כספי הבא, אבל מתברר שיש להן אובססיה אמיתית לגובה. גברים נמוכים מרבים להתלונן כי נשים מתעלמות לחלוטין מפניותיהם באתרי היכרויות באינטרנט, אבל בבנקי הזרע נראה כי המצב חמור עוד יותר. כאן, במקום שבו אין לגבר כל הזדמנות להרשים את האם הפוטנציאלית באישיותו הכובשת, סעיף הגובה הופך לקריטי. על פחות מ־1.80 מטר פשוט אין מה לדבר.

"המרכיב הראשון שהנשים מסננות לפיו הוא הגובה. מניסיוננו, זהו הפרמטר היחיד שהוא קשיח לגמרי", מספר יוחאי זייד, השותף עם אביו, ד"ר יעקב רונן, בניהול בנק הזרע באסותא. "לכן קבענו לעצמנו רף תחתון של 1.78 מטר. תורמים נמוכים מכך פשוט לא נבחרים. אחרי סעיף הגובה מגיעים המוצא והתרשמות הצוות, ורק אז הנשים רוצות לדעת מה התורם הפוטנציאלי עושה, מה הוא לומד. רובן מאוד אוהבות תורמים עם פן חו"לי כלשהו, עם עדיפות לאשכנזים. שילוב של הולנדי ואנגלי ילך מצוין, יותר מאשר פולין־פולין או מרוקו־מרוקו. באופן כללי הן לא רוצות גברים נמוכים ולפלפים, אבל בסופו של דבר, אנחנו אומרים בצורה היתולית, זה כמו לרכוש מוצר ארוז בקרטון בלי לראות אותו, רק על סמך הפרוספקט".

ד"ר יגאל מדג'ר. "רוב הנשים מבינות שהן צריכות להיות מציאותיות" צילום: אוראל כהן

את ד"ר רונן, המייסד הרפואי של הבנק, התנהגות הלקוחות מטרידה. "מדובר בבנק זרע ולא בסוכנות דוגמנות", הוא אומר. "נכנסים אלינו גברים גבוהים בעשרות, אבל איכות הזרע שלהם לא טובה. ההשקעה בכל תורם חדש מגיעה לאלפי שקלים, ואנחנו מחויבים בסוף התהליך לתת מנה שמכילה עד 15 מיליון תאי זרע בתנועה. זה לא נוצר לפי מק"ט מסוים בבית חרושת. זה מאוד יפה שהוא בלונדיני עם עיניים כחולות, אבל אם הוא לא יכניס אותך להיריון זה לא יעזור. כאן זה לא הוליווד. לפעמים מגיע אלינו תורם כזה למעבדה, והעובדות מתפללות שהכל יהיה טוב, אבל בסוף הוא לא עובר את הבדיקות. מה שצריך זה תורם עם כמות זרע תקינה ומורפולוגיה (צורת תאי הזרע) טובה שיכולה להפרות. אגב, כל התורמים שלנו מגיעים מסיבות כלכליות. את אלה שתורמים מאלטרואיזם אנחנו פוסלים מראש. הם נראים לנו מוזרים".

"בסופו של דבר", אומר מדג'ר, "רוב הנשים מבינות שהן צריכות להיות מציאותיות ולא לחכות לנסיך חלומותיהן - בבנק הזרע כמו בעולם האמיתי - אז הן מתפשרות על חלק מהדברים. אבל על צבע העור הבהיר והגובה קשה להן לוותר".

זרע ספרדי? אולה!

גם בלא המגבלה של סינון על רקע עדתי, במדינה קטנה ושמרנית כמו ישראל קשה למצוא גברים רבים שמוכנים לתרום זרע. למעשה, קשה מאוד. אפילו בגיל 19–20, כשהפיתוי לעשות כסף קל ומהיר הוא גדול, והמחשבות על הקמת משפחה רחוקות מאוד, גברים רבים נרתעים מהמחשבה שעשרות מיוצאי חלציהם יתרוצצו בתוך כמה שנים ברחבי המדינה בלי שיכירו אותם.

בשנים האחרונות הוביל המחסור לשגשוגו של ענף ייחודי: יבוא מנות זרע מחו"ל. היבוא, שהחל כפתרון לנשים דתיות שנזקקות לתרומת זרע (שימוש בזרע גוי עוקף בעיות הלכתיות של חשש ניאוף או גילוי עריות), מגיע בעיקר ממערב אירופה ומארצות הברית - שם, כידוע, אין מחסור בגברים בלונדיניים, שגם ניחנים בגובה מרשים יותר מהישראלי הממוצע. פרסומים בעניין זה בשנים האחרונות, כולל בדו"ח מבקר המדינה משנת 2007, הגדילו את הביקוש למנות זרע מיובאות, שעומד כיום לפי הערכות על כ־10% מהשוק. זאת למרות מחירו הגבוה, המגיע לכ־2,500 שקל למנה, לעומת 500 עד 900 שקל למנה ישראלית. באסותא, לדוגמה, עובדים עם בנק אמריקאי ובנק דני, ובשיבא ואסף הרופא רוכשים גם כן זרע בצורה אינטנסיבית מחו"ל. לפי הנתונים, שליש מלקוחות בנק הזרע באסף הרופא ו־10% באסותא רוכשים כיום זרע מבנקים בחו"ל.

"זרע זר הוא אטרקטיבי בעיקר למי שחוששים מגילוי עריות בגלל המאגר המצומצם בארץ", מסביר פרופ' אריה רזיאל, מנהל הבנק באסף הרופא. "כיום מי שידה משגת רוכשת זרע מחו"ל, ומי שמוגבלת רוכשת בארץ. בחו"ל, גם אם כל המנות של התורם מומשו, הן מתפזרות בהרבה מקומות וזה פחות סיר לחץ".

"מכיוון שמאגר התורמים בארץ קטן כל כך, את לא יודעת עם מי הילד שלך ייצא כשיגדל ואת אף פעם לא חיה בשקט", מסבירה גם דנית (35), שרכשה באחרונה 16 מנות זרע של תורם אמריקאי בהשקעה עצומה של קרוב ל־50 אלף שקל. "כדי להקל את החיים על הילדים אחר כך, כדי שיוכלו להתחתן בלי סימני שאלה ברבנות, העדפתי לקנות בחו"ל. אני מכירה יותר מדי נשים שקונות תרומת זרע מכאן".

פרופ' שלמה משיח, מחלוצי תחום ההפריה החוץ־גופית בארץ, פתח בימים אלה בנק זרע שנשען על שיתוף פעולה עם בנק ספרדי גדול. בבנק הספרדי, לדברי משיח, כ־500 תורמים - מספר עצום לעומת הסטנדרט בישראל, שלפיו בתי חולים גדולים נשענים על עשרות מעטות של תורמים (41 באסותא, 27 בשיבא, "יותר מעשרה" בבילינסון, ובהדסה עין כרם שמונה תורמים, לא כולל תורמים מחו"ל). "הבנק הזה הוא הגדול באירופה, ויש לנו בלעדיות להבאת הזרע ממנו", אומר משיח. "קודם כל יש להם מגוון אדיר, וקבענו שלא נשתמש באותו תורם מחו"ל להשגת יותר מחמישה הריונות. הדעת אינה סובלת שימוש בחמישה־שישה תורמים בלבד בבנק, כי כשהמבחר מצומצם וכל תורם נותן 30–50 מנות זרע, כמה ילדים יכולים לצאת מזה? גם 15–20 הריונות מתורם אחד זה המון במדינה כמו ישראל. נוסף על כך, אשה בת 40 שצריכה להמתין לפעמים חמישה חודשים לתרומה זה בלתי נסבל, כי בכל חודש היא מאבדת פוריות בצורה ניכרת מאוד. בכלל, לא צריך לחכות לאביר על סוס לבן עד גיל 40. הגעת לגיל 32 ואין אביר? קחי תרומה", ממליץ משיח.

אתה מחפש תורמים לפי דרישות השוק?

"אנחנו פונים לצעירים, בריאים, גבוהים ובעלי השכלה לפחות תיכונית בסיסית כדי לדעת שהאיי.קיו סביר. בואי נאמר שלי אין שום סיכוי להיות תורם זרע, כי אני גם שמן וגם נמוך", הוא צוחק מאחורי השולחן במרפאה הפרטית שבה הוא שותף בבית הרופאים בתל אביב. "איי.קיו לא תמיד עובר בתורשה וגם יופי לא, אבל אנחנו מגייסים תורמים לפי דרישות השוק. לא נפתח מנות שאף אחת לא רוצה. זה המצב בתחום הזה. מישהי בגובה 1.50 מטר לא בהכרח תחפש בן זוג בגובה 1.80 מטר, אבל בתורם זרע כן. בחתן לא מחפשים עיניים כחולות דווקא, אבל בתורם זרע כן. לא כל אשה יכולה להשיג כל בן זוג, אבל בבנק הזרע אולי אפשר להשיג מישהו דומה לליאונרדו דיקפריו. ככה הנשים שמגיעות אלינו חושבות, אבל בסוף הן נכנעות. אין עיניים כחולות? נסתפק בירוקות, וכן הלאה. הרצון בילד הוא כזה שבסוף עושים פשרות".

כגבר נמוך, אתה לא מתוסכל אישית מהעובדה שגברים נמוכים נשללים על הסף?

"באבחון טרום־לידתי לא היו נותנים לי להיוולד. אבל כשמישהו נמוך הוא מפצה על כך באמביציה גדולה. ככה זה עבד אצלי. נפוליאון, נפוליאונצ'יקים, היו נוצרים אם לא היו נמוכים? אני תומך בהשערה שהמדענים הגדולים היו נמוכים כי זה היה הפיצוי שלהם".

"זרע זר הוא אטרקטיבי בעיקר למי שחוששים מגילוי עריות בגלל המאגר המצומצם בארץ" צילום: shutterstock

"לא מוכנה מזל עקרב"

הניסיון לקבל כמה שיותר אינפורמציה על תורם הזרע של הילדים שייוולדו הוליד בשנים האחרונות טרנד של שרטוט פרופיל מורחב של התורמים. בכפוף לשמירה קפדנית על כללי האנונימיות המוחלטת, פרופיל כזה עשוי לכלול תמונות ילדות מוקדמות, מידע על תחביבים, ספרי קריאה אהובים, סרטים מועדפים והתרשמות מפורטת של הצוות מהתורם. בבנק הזרע באסותא מוצע כבר עתה ניתוח גרפולוגי של התורם, ובעתיד מבטיחים להוסיף לכך גם מידע על המזל האסטרולוגי שלו, שם של שחקן או אישיות מוכרת שהוא דומה להם ותמונת ילדות עד גיל שנתיים.

"בסקר שערכנו בקרב לקוחותינו גילינו שהמזל האסטרולוגי מעניין אותן הרבה יותר מכתב היד, וזה יופיע בפרופיל המורחב", אומר זייד. "כתב היד לא מאוד מעניין את התורמות, ולעומת זאת שמענו לא פעם משפטים כמו 'אני לא מוכנה למזל עקרב'. חלק מהתורמים גם הסכימו לתת לנו תמונת ילדות שלהם עד גיל שנתיים, ואנחנו בתהליך של הוצאת קטלוג חדש עם אופציה לצפות בתמונות התורמים כתינוקות תמורת תוספת תשלום בסדר גודל של כמאתיים שקל. מדובר בתוספת שלא תפגע באנונימיות של התורמים, אבל תאפשר ללקוחה לקבל מושג כלשהו על מראה התורם. אפשר יהיה לראות את התמונה אך ורק במשרדינו על מסך המחשב שלי. היא לא תישלח ללקוחה כדי שלא תופץ בקרב משפחתה וחברותיה".

אשליית הבחירה

את פרופ' חיים יעבץ, מנהל בנק הזרע באיכילוב, כל הפירוטכניקה הזאת מרגיזה. שיטת העבודה שלו שונה בתכלית. בסימולציה שהוא עורך לי, יעבץ מחזיק את טבלת התורמים קרוב לחזה, שואל כמה שאלות על מה שאני מחפשת בתורם ואז מציע לי שלוש אפשרויות בלבד. כך הוא עובד גם עם הנשים שבאמת מגיעות לקנות ממנו זרע, ולכן מי שמגיעה לקבל תרומת זרע באיכילוב חייבת לעשות "סוויץ'" בראש. "מי שבאה לכאן, כדאי שתוותר מראש על השאיפה לשליטה מוחלטת", אומר יעבץ. "לא מתקשרים לנצח עם תורם זרע, נעזרים בו כדי להשיג היריון. יש מסננת שלנו וצריך לסמוך עלינו שלא נגייס לדוגמה אדם עם עיוות גופני, אבל ביסוד ההחלטה לקבל תרומת זרע צריכה להיות הסכמה לוותר על דברים מאוד יסודיים כמו היכולת לשלוט בבחירה".

ניכר ביעבץ שאשליית הבחירה מרגיזה אותו ממש. הוא מביט באבי שושן, סגן דוברת איכילוב שנלווה לפגישתנו, ומפטיר: "אם אני אומר שאתה בגובה 1.80 מטר, ממוצא מרוקאי, צבע עור מעט כהה ושלמדת תקשורת, זה אומר עליך דבר מהותי? זה אומר עליך מעט מאוד. נשים מחפשות מקצוע שמעיד על יכולת שכלית, אבל האם השכלה היא הכל? מה היא בעצם אומרת על האדם? זה נכון כמעט בנוגע לכל הפרטים שאנחנו יכולים לספק".

עידית (39), אשת הייטק לסבית ממרכז הארץ והיום אם לילדה בת ארבע, מעידה גם היא שהבחירה היא בעצם אשליה. היא התחילה בתהליך הכניסה להיריון לפני כחמש שנים, ולדבריה, בתנאים ששררו אז בארץ אפשרות לבחור תורם מסוים כמעט שלא היתה קיימת. "בעצם לא הרגשתי שבחרתי תורם. המיקום הוא לא בחירה, כי זה צריך להיות מקום מספיק קרוב שאת יכולה לרוץ אליו ברגע האחרון כשמודיעים לך שאת מבייצת ואת מוזעקת להזרעה. לפעמים זה קורה שעה לפני שסוגרים את בנק הזרע לאותו יום, בשתיים בצהריים, אז בנק רחוק מהבית הוא לא רלבנטי כמובן. ולאחר שבחרת את הבנק הקרוב לביתך, במקרה שלי איכילוב בתל אביב, מאגר התורמים כל כך מצומצם והפרטים שמספקים לך על כל תורם הם כל כך מינימליים, שאת לוקחת מה שיש. אלמנט הבחירה מתחיל להיות רלבנטי רק כשמדברים על תרומת זרע מחו"ל, שם יש הרבה פרטים על התורם, ואפילו תמונות של התורם בצעירותו. הבעיה היא שזה מאוד יקר.

"חשוב לזכור שבנק הזרע הוא מקום שפוגש אנשים במצב פגיע. את נכנסת למקום שבו את צריכה לבלוע צפרדע, ולכן מאוד נכון שינסו להמתיק לך את החוויה. סמול טוק אמפתי על התורם יכול לשפר את התחושה. אני הייתי קלה מאוד יחסית מבחינת הדרישות שלי. רציתי תורם עם שיער כהה, עיניים כהות וצבע עור בהיר, כדי שייראה פחות או יותר כמוני. כשניסיתי לברר עוד פרטים, הבנתי שרוב התורמים הם תלמידי כיתה י"ג או חיילים בצבא ואת בעצם לא יודעת מה הם עושים בחיים. תכונה נוספת שעניינה אותי היתה הגובה. ביקשתי 1.80 מטר והתשובה היתה שאין. נתנו לי תורם בגובה 1.76 מטר או 1.77 מטר. השכלה פחות הטרידה אותי, כי עם מטען גנטי שחצי ממנו שלי ועם מה שיספוג בבית הוא לא יכול להיות בלטה. בסופו של דבר, מטרתה של תרומת הזרע היא רק לייצר לי ילד".

הגנטיקה של התורם לא עניינה אותך?

"מייחסים לה משקל רב מדי בבחירת תורם. אני מאמינה יותר בהשפעה סביבתית על הילד - אף על פי שבמקרה שלי הגנטיקה כנראה שיחקה תפקיד חשוב. הבת שלי היא מאוד ילדה, הכי 'גירלי גירלי' שיש, מתה על שמלות, קוקיות, בובות, בדיוק ההפך ממני. כאילו הגיעה ממש לפי הזמנה של הסבתות. אין לי מושג מאיפה היא קיבלה את זה, אבל בטח שלא ממני, אז אולי זה מהתורם. היא הרי קיבלה את זה מאיפשהו. היא גם הרבה יותר יפה ממני. אז כנראה מישהו בבנק הזרע עשה עבודת סינון טובה".