מה לא משתנה לעולם?
אם יש משהו אחד שאפשר לומר על החיים בכדור הארץ שלנו, הוא שהקבוע היחיד הוא השינוי
מחקר שפורסם באחרונה גילה שרסבראטרול, כימיקל שנמצא בקליפות ענבים ושיש לו תכונות אנטי־דלקתיות, מופיע בכמויות גדולות יותר בענבים שנפגעו מבצורת. ענבים שגדלו בתנאים קיצוניים בריאים יותר עבורנו. החומר, שמצוי בקליפות ענבים אדומים, מגיע גם למיצי ענבים ויין, ובשנים האחרונות טוענים שהוא יעיל גם בדיכוי גידולים סרטניים.
גם אם כן וגם אם לא, עצם קיום החומר אינו בשורה כה גדולה – כדי לזכות בכמות מספקת של רסבראטרול צריך לשתות כל כך הרבה יין אדום, עד שנקבל הרעלת אלכוהול. אבל יש פה בשורה אחרת: עוד עדות לכישרונם של החיים – גפנים, במקרה הזה – להגיב לשינויים.
במערכת הרבייה של כל צורת חיים ביולוגית, בין אם היא עשויה מחלבונים ושומן, כמונו, או מתאית וסוכר, כמו הצמחים, ישנם מנגנונים שמזהים בעיות, ומולידים צאצאים עם פתרונות. וההתאמה לסביבה אינה רק בלידה אלא גם ממשיכה לאורך החיים: כפי שהענבים הגיבו לבצורת בייצור של יותר רסבראטרול, שכנראה שומר גם עליהם, כך גם מי ששותה הרבה מאוד יין, לדוגמה, מגביר כל העת את עמידותו לרעלים באלכוהול.
יש לנו נטייה טבעית לפחד משינויים, אבל אנחנו גם מצוידים ביכולת להסתגל אליהם. מי שלא מצליח להגיב לשינוי מהר מספיק נותר מוטל לצד הדרך. המהפכות בעולם הערבי הן דוגמה עכשווית קטנה לכל זה, וכל מנהיג שלא ישכיל לקרוא את מפת השינויים יצטרף, כנראה, לרשימת נפגעי האבולוציה.
אם יש משהו אחד שאפשר לומר על החיים בכדור הארץ שלנו, הוא שהקבוע היחיד הוא השינוי. שינוי של מעלה אחת למעלה או למטה בטמפרטורה הממוצעת של כדור הארץ ישנה את החיים בו באופן בלתי הפיך – והחיים עצמם מצוידים במנגנונים שיעזרו להם להשתנות בהתאם, מדור לדור וגם בזמן אמת, במה שמכונה "אפיגנטיקה" – שינויים בפעילות הפתיל הגנטי שלנו במהלך החיים, כדי להתאים לסביבה. ההבדלים הגזעיים והעדתיים בין בני אדם הם למעשה "צלקות אבולוציוניות", שאריות מעסקאות שאבותינו כרתו עם השטן כדי לשרוד שינויים שונים, ומאז הוטבעו בהיסטוריה הגנטית שלהם ושל צאצאיהם.
גם אנחנו עושים פוטוסינתזה צילום: shutterstock
השינויים אינם רק בתכונותינו. הרי כל מה שקיים סביבנו אינו אלא שינויים שעברו על הדבר שכולנו חבים לו את הקיום – אנרגיית השמש. פוטוסינתזה היא למעשה קליטת אור השמש בתאים סולאריים קטנטנים, והפיכתו, בעזרת הפחמן שהצמח נושם מהאוויר סביבו, לתאית שממנה הצמח עשוי. כאשר אנחנו מעכלים את הצמח הזה, אנחנו מקבלים את אותה האנרגיה שהשמש השקיעה בו. עגל שאוכל צמחים וגדל יכול להיתפס כמעין "מכונה חיה" שהופכת את אותה האנרגיה לבשר עסיסי – אנרגיה שלעתים מסיימת את דרכה בתוך גופנו, כשרירים ושומן חדשים.
גם אנחנו עושים פוטוסינתזה, דרך אגב – קרינת השמש שחודרת דרך עורנו עוזרת לנו לייצר ויטמין D, שחשוב לקיומנו ולרוב חסר בתזונה שלנו. אנחנו ניזונים מהשמש.
זה אופיים של החיים כאן. המילים "יציבות" ו"קיבעון" הן אשליות מסוכנות, שאינן שייכות לעולם החיים, שהדבר הכי יציב בו הוא השינויים הבלתי פוסקים.
ולמעשה, גם לעולם הדומם. באחרונה נתקלתי בכניסה למנהטן במודעת פרסומת ענקית שדיברה היטב אל החששות הקולקטיביים והקיומיים שלנו. הכתוב היה משהו בסגנון: "אין דרך טובה יותר להפגין אהבה, כי יהלומים הם לנצח". הפרסומת הזאת מוליכה שולל: אפילו היהלומים אינם לנצח, כי יום אחד גם השמש תסיים את חייה כענק אדום שיכתר את העולם. דרך נכונה הרבה יותר להפגין אהבה, לאדם ולחיים בכלל, היא בכוס יין אדום, או מיץ ענבים.
