סין: הזינוק האמיתי עוד לא החל
פרשנים מסכימים: סין לא רוצה להחליף את ארצות הברית בניהול העולם, אבל בקרוב היא תהיה חזקה מספיק כדי לנסות. תכירו - סין, מעצמת העל הבאה
הכלכלנים מנסים לפצח את סין, המדינה שבסוף השנה שעברה עקפה את יפן ונהפכה לכלכלה השנייה בעולם אחרי ארצות הברית – וממשיכה בימים אלה לצמוח ולצמצם את הפער בקצב שעשוי בתוך כמה עשורים להציבה במקום הראשון. כותבים השוו את כלכלת סין לזו של גרמניה של שנות השלושים, שם השערים, המחירים ונתוני הייצור הוכתבו מלמעלה על ידי השלטון הנאצי, ושומרו באופן מלאכותי ובאמצעות כוח; כותבים אחרים השוו אותה לכלכלת יפן של שנות השמונים. בבנקים של יפן החסכנית והיצרנית שכבו באותן שנים מזומנים כה רבים, עד שהיפנים יצאו למסעי רכישות מבהילים של נכסים ומניות, והקפיצו את מחיריהם כה גבוה עד שבסוף העשור איש כבר לא יכול היה לקנות אותם, והבורסה היפנית קרסה למשך יותר מעשור.
- הכלכלה הסינית - לצפייה בטבלאות נתונים לחץ כאן
אבל אחת ההשוואות המעניינות ביותר, ואולי גם הנכונות ביותר, מגיעה משני היסטוריונים אמריקאים שטוענים שכלכלת סין של ימינו מזכירה במובנים רבים את זו של ארצות הברית באמצע המאה ה־19 – ושבעתידה צפויה צמיחה כבירה, בדומה לזו שהיתה באמריקה במאה ה־20. ד"ר סטיבן מיהם, מומחה להיסטוריה אמריקאית מאוניברסיטת ג'ורג'יה ושותפו של נוריאל רוביני לכתיבת רב־המכר "כלכלת משבר" מ־2006, ופרופ' ג'פרי ווסרסטרום, מומחה להיסטוריה של סין המודרנית באוניברסיטת אירווין בקליפורניה, הציגו את ההשוואה המפתיעה שלהם במאמר שפרסמו באחרונה במגזין "טיים", וכתבו: "כמו ארצות הברית במאה ה־19, סין תחווה קשיים אבל תמשיך לטפס מעלה".
ארצות הברית של 1850, הם כותבים, היתה מדינה חקלאית ברובה שנהפכה, בשינוי כלכלי כביר, לסדנת הייצור הזולה בעולם. ויותר מכך, הרבה מהטענות הנפוצות כיום על "זיופים סיניים" ו"ייצור סיני זול" נשמעו לפני 150 שנה כלפי האמריקאים, ואפילו ההאשמות של יצרנים אמריקאים שלפיהן מפעלים סיניים גונבים מהם טכנולוגיות יצאו, כמעט באותן מילים, מפי יצרנים בריטים, החל במפעלי בדים בלנקשייר שהאשימו את מפעלי החוף המזרחי בחיקוי גזרות והעתקת שיטות, וכלה בסופר האנגלי צ'רלס דיקנס שהתלונן על כך שחנויות הספרים באמריקה מלאות עותקים פיראטיים של ספריו, שמהם לא ראה כל רווח. ולמדברים על "התפוצצות הבועה הסינית" משיבים השניים שגם כלכלת ארצות הברית חוותה קריסות גדולות במאה ה־19, ומכולן יצאה מחוזקת.
"אני לא רואה את סין נהפכת בזמן הקרוב למעצמת־על כפי שארצות הברית היתה בעשורים האחרונים", אומר ווסרסטרום בשיחת טלפון עם "מוסף כלכליסט". "כרגע היא גם עסוקה בלהיהפך לכוח המשפיע באזורה. היא לא מעוניינת להפוך לשוטר עולמי ולא להתערב בעניינים פנימיים של מדינות אחרות, לפחות כל עוד הן עושות איתה עסקים. אבל מה שבטוח הוא ששלטונה של ארצות הברית כמעצמת־על יחידה הוא זמני, וייתכן מאוד שנחזור לראות עולם שבו סין מהווה אתגר לכוחה של ארצות הברית, ובולטת לצדה".
ווסרסטרום ומיהם גם מזכירים שבמאה ה־19 כלכלתה של ארצות הברית היתה נצלנית וחלק עצום ממנה התבסס על עבדות. שם זה נגמר בקונפליקטים פנימיים ובמלחמת אזרחים שאחריה חל זינוק כלכלי. סין עשויה לעמוד בשנים הבאות בפני אתגרים דומים, ולדעת השניים, האופן שבו תתמודד איתם הוא שיכתיב את המשך התפתחותה. "החירות אישית שהולכת וגוברת בסין היא חלק מהניסיון של המדינה לפתור את הבעיות הפנימיות בה, והחירות הזאת היא דבר ממכר. יהיה למשטר יהיה קשה לסגת ממנה", אומר ווסרסטרום.
בסין יש לאזרחים יותר חירויות אישיות מבעבר, אך עדיין אין מעורבות בתהליך הפוליטי. עד כמה הסידור הזה עתיד לשרוד?
"אני חושב שבטווח הארוך הוא לא ישרוד. אבל אם יש דבר אחד שסין הוכיחה לנו זה שהטווח הארוך יכול להיות אצלה מאוד מאוד ארוך. משקיפים חושבים כבר שנים שהשינוי הפוליטי בסין נמצא ממש מעבר לפינה, אבל בינתיים זה לא קורה".
בין קהיר לשנגחאי
המומחים ש"מוסף כלכליסט" שוחח איתם, גם בסין וגם מחוצה לה, מסכימים שכרגע סין אינה שואפת להיהפך למעצמה שתנהג כמו ברית המועצות לשעבר: היא אינה מעוניינת להפיץ בעולם אידאולוגיה או לשכנע מדינות לבקש את חסותה. "לסין יש יותר מדי בעיות פנימיות שעליה לפתור, ואני לא רואה אותה מנסה לנהל את העולם ולהתערב בנושאי חוץ כפי שאמריקה עושה", אומרת ל"מוסף כלכליסט" ג'אנג שיאואן, דיפלומטית בכירה שייצגה את סין באו"ם, שימשה בעבר סגנית השגריר הסיני בישראל וכיום משמשת סגנית נשיא ההתאחדות של האו"ם בסין. לדברי ג'אנג, אי־ההתערבות של סין נובעת לא רק מלחץ בעיותיה הפנימיות, אלא ממדיניות שנמשכת זה יותר משלושה עשורים של אי נטילת צד ברור בשום שאלה בינלאומית משמעותית. "ובינתיים זה משתלם", היא אומרת. "סין מסוגלת לשתף פעולה עם כל סוג של מדינה ומשטר. וגם קשה למצוא במדינות מתפתחות הפגנות עם רגשות אנטי־סיניים עזים, בעוד שברחבי העולם יש הרבה הפגנות אנטי־אמריקאיות".
גם חואנג יה־שנג, כלכלן סיני מוביל שמרצה על כלכלת סין באוניברסיטת MIT האמריקאית ובאוניברסיטת פודאן בשנגחאי, מסכים שהשוטר של העולם ימשיך להיות אמריקה, ושגם כאשר סין תתחזק, היא לא תתחיל להפעיל לחצים מדיניים על מדינות כגון ישראל. "הדיפלומטים הסינים לא ינסו להשפיע על תוצאות של איזשהו סכסוך", כתב במאמר שפרסם לפני כמה שבועות. "לסין יש מסורת ארוכה של אי־התערבות, ולא ראיתי שום סימן לכך שיש כוונה לשנות את המגמה הזאת".
ג'אנג וחואנג גם סבורים שמהומות דומות לאלה ששוטפות את העולם הערבי לא יתחוללו בסין. "לא חסרות בסין בעיות, אבל בעולם הערבי הממשלות אינן משרתות את האזרחים, בעוד שבסין תנאי המחיה משתפרים כל הזמן", אומרת ג'אנג, וגם מאמרו של חואנג קובע שהחשש העיקרי שהמהפכה במצרים עוררה בסין הוא לגבי מחירי הנפט: המשק הסיני הצומח צורך עוד ועוד אנרגיה, והתנודות הפוליטיות במזרח התיכון יערערו בסין בעיקר את קצב הצמיחה הכלכלית.
מה האתגרים שכן יעסיקו את סין בעשור הקרוב?
ג'אנג: "האתגרים הגדולים ביותר של סין יהיו פנימיים, והגדול שבהם יהיה להפוך את הצמיחה הכלכלית מכמותית לאיכותית, כלומר יותר יעילה, מדעית וחדשנית, וכתוצאה מכך פחות מבוססת על עבודת כפיים קשה ופחות מזהמת. איכות הסביבה והפחתת ההסתמכות על אנרגיה מזהמת הם נושאים מרכזיים בסין כיום. בתחום הבינלאומי סין בעיקר תתאמץ להציג נכון את הצמיחה שלה, ולשמור עם מדינות אחרות על קשר של שלום ולא של עימות".
מחיר הגלובליזציה
יש המאמינים שסין יכולה היתה לצמוח עוד יותר מהר מכפי שהיא צומחת כיום וכבר לעבור את ארצות הברית. בן סימפנדורפר, הכלכלן הראשי במטה הבנק הבריטי RBS בסין ומחבר הספר "The New Silk Road" מ־2009, שמתאר את התחממות היחסים בין סין לעולם הערבי, מאמין שמה שמעכב את סין מלזנק מהר יותר הוא מכשול שארוג בתרבותה: סלידה משינויים, ומהעובדה שהעולם משתנה רק יותר ויותר מהר.
"מנהיגי סין שונאים שינויים, ומתקשים להתמודד אפילו עם שינויים בממשל האמריקאי אחרי בחירות", הוא אומר. במידה מסוימת המהפכות במזרח התיכון הן הזדמנות עבור סין לתרגל את כישוריה בהתמודדות עם מציאות גיאופוליטית משתנה. הם תלויים בנפט הערבי – ואם יקומו במזרח התיכון משטרים חדשים הסינים יהיו מוכרחים ללמוד לעבוד איתם, ואולי בתנאים פחות יציבים מבעבר.
"אבל ההזדמנויות הכלכליות שלהם במזרח התיכון רבות", הוא מוסיף, "משטר חדש במצרים יצטרך להתרכז ברפורמות כלכליות, וחברות בנייה וייצור סיניות נמצאות בעמדה טובה להרוויח מכך. גם מודל הצמיחה הסיני שמתרכז היום יותר ויותר בשיפור תנאי המחיה למרבית האוכלוסייה ובצמצום פערים כלכליים רלבנטי במיוחד למצרים, וממשיך להיות רלבנטי למדינות מתפתחות אחרות".
"פריחת סין בעתיד תלויה ביכולתה לערוך רפורמות פוליטיות, ואני לא אופטימי בקשר לכך", אומר ל"מוסף כלכליסט" אקטיביסט סיני ותיק שחי בבייג'ינג, ושביקש להישאר בעילום שם עקב הגברת לחץ המשטר עליו.
האקטיביסט, פעיל מרכזי בארגון לא־ממשלתי סיני שעוסק בקידום החברה האזרחית והדמוקרטיה שוחח עם "מוסף כלכליסט" בטלפון מביתו, כשמחוץ לדלת שני שוטרים שמונעים ממנו לעזוב את הדירה. זה כשלושה עשורים שהחירויות האזרחיות בסין הולכות ומתרבות, ומבקרי משטר שבתקופת מאו היו נשלחים לבתי כלא ומחנות כפייה סובלים כיום בעיקר ממעצרי בית והגבלות תנועה, שנהפכים לחלק מחיי היומיום שלהם.
האקטיביסט שראיינו מאמין, בניגוד לדוברים אחרים, שהמהומות במצרים עשויות לערער את המשטר הסיני, אחרי שהמשבר הפיננסי במערב הכניס אותו לשאננות.
"המהפכה במצרים עוררה מבוכה עצומה בבייג'ינג", הוא אומר. "אותי משעשע לראות עד כמה המפלגה הקומוניסטית
עצבנית ומודאגת מהאפשרות שהסינים יחקו את המצרים. במשך שנים מכונת התעמולה הסינית היללה את מובראק כשליט שדאג ליציבות בארצו 'בדרכו שלו', ולא 'הלך בעיוורון' אחרי רעיונות של דמוקרטיה מערבית. כעת הממשל צריך להתמודד עם כך שהסבריו נחשפו במערומיהם, ובינתיים שיטת ההתמודדות שלו היא החמרה בצנזורה ועוד מעצרים".
בתחילת השנה הכריזה ממשלת סין על המלחמה באינפלציה כיעד מרכזי לחודשים הקרובים. ב־2010 האינפלציה היתה 4.4% - יותר מפי 1.5 מאשר בישראל, ותחזית האינפלציה ל־2011 היא של 4.8%. כדי לעצור את האינפלציה הריבית בסין הועלתה שלוש פעמים בחצי השנה האחרונה, ועומדת כרגע על 6.06%. האקטיביסט מבייג'ינג סבור שאם האינפלציה תימשך אז ההתייקרויות המהירות, במיוחד של מוצרי המזון, עלולות להיות הדחיפה הראשונה שתגרום לשלטון להתנדנד. "אבל אני פסימי. אני לא חושב שגל הדמוקרטיה שהתחיל בתוניסיה יתפשט עד סין. עדיין לא. וחבל. מבחינה כלכלית, סין הרוויחה הרבה מהגלובליזציה, אולי יותר מכל מדינה אחרת, עכשיו היא צריכה להבין שעם הגלובליזציה מגיעים ערכים וסטנדרט התנהגות אוניברסלי שהיא צריכה לאמץ".
