"המנכ"ל אמר לי במפורש: 'תשמעי, את לא מתאימה. כולם פה ילדים'"

מי את: מרסל סבאג (46), אם לשלושה וסבתא לבת ארבעה חודשים. חיה עם בעלה לשעבר באשדוד.

היסטוריה תעסוקתית: "בהכשרתי אני מחנכת לגיל הרך, אבל במשך 17 שנים עבדתי כמנהלת חשבונות בחברה־בת של צים. מהרגע שהחברה נסגרה, לפני כשלוש שנים, התחלתי לחפש עבודה בתחום שלי אבל גיליתי שזה בכלל לא פשוט בגילי. כששלחתי קורות חיים שקריים עם גיל צעיר חזרו אליי יותר".

הגיל שמגביל: "אי אפשר להגיד שאין לי ניסיון. החזקתי כמה משרדים במשך הרבה מאוד שנים. אני גם ממש לא נראית בגילי, וזה לפחות עוזר קצת. בשנתיים וחצי האחרונות חיפשתי משרות בהנהלת חשבונות או כמנהלת משרד ונעניתי בסירוב. גם נרשמתי לעמותת 'חמישים פלוס מינוס', שעוזרת לחזור לשוק העבודה".

מרסל סבאג. "זו תחושה של להיות לא רצוי" צילום: עמית שעל

ילדים צריכים אמא: "כל הזמן שומעים אותן תשובות, אותה התקפלות בכיסא. לא היה מישהו אחד שאמר שמבחינה מקצועית אני לא מתאימה. לפני כחודשיים הייתי בראיון עבודה שהיו בו 20 מועמדות ונותרנו אני ובחורה בת 24. בסופו של דבר בחרו בה. המנכ"ל ומנהל כוח האדם מאוד התרשמו ממני לטובה, אבל המנכ"ל אמר לי במפורש: 'תשמעי, את לא מתאימה לאוכלוסייה שלי. כולם פה ילדים'. אמרתי לו שילדים צריכים אמא".

ההרגשה שלי: "אף אחד לא יכול להבין את זה. זו תחושה של להיות לא רצוי. אני מרגישה כל כך בשלה, סוף סוף הילדים גדלו ואני לא צריכה לרוץ לאסוף אותם מהגן, ודווקא עכשיו אני בבית עם תחושה נוראית. דווקא בגיל שבו את מרגישה טוב עם עצמך מבחינה פיזית ונפשית - לא רוצים אותך".

איך מסתדרים: "יש לי דירה ללא משכנתה. גם תמיד חסכתי, כך שהתקופה הזו של החיפושים היתה תקופת צנע שבה אכלתי את כל החסכונות. במקביל ניסיתי לעבוד כמלצרית, כקופאית, סידרתי בורקסים על מדפים, כל מיני עבודות שחורות שלא מתאימות לנשים בגילי ובמעמדי. הגב זה לא אותו גב. בשישי ושבת ישבתי תפוסה כי גררתי עגלה של יותר מ־100 קילו".

אחרי שנתיים וחצי של חיפושים: "בסוף מצאתי עבודה במקרה, דרך חברים. חגגנו יום הולדת ואחד החברים שאל 'למה את לא עובדת?'. אמרתי לו שלא רוצים אותי. הוא אמר 'אני אמצא לך עבודה', ובאמת לפני כמה ימים התחלתי לעבוד כמנהלת חשבונות ומנהלת משרד בחברה גדולה לעבודות עפר".