חקר ביצועים: גיליון הערכה שבועי

דיווידסון עובד חכם

בתקופה שבה הופעלו כל מנופי הלחץ האפשריים על ועדת ששינסקי בחר צ'רלס דיווידסון, מנכ"ל נובל אנרג'י, לנקוט דרך אחרת. כשכל השותפות הישראליות בתגליות הגז ניסו לעכב, לנתב, להניע ולהשפיע על המסקנות, בנובל תמכו באישורן המהיר. כשהישראליות התלוננו כמה קשה להן לממן את מיזמי הענק לנוכח המלצות הוועדה, בנובל לא הבינו על מה הן מדברות. וכשיצחק תשובה וקובי מימון איימו לנקוט הליכים משפטיים בעקבות הכללת קידוח תמר במסקנות, בנובל הביטו במהומה מהצד. השבוע, כשהתברר שאספקת הגז המצרי מקרטעת, אמרו השותפים הזרים לנתניהו את מה שהוא כל כך רצה לשמוע: אנחנו איתך, ואנחנו מחויבים לפיתוח המאגרים בישראל. להתנהגות הרגועה יחסית של נובל יכולות להיות שתי סיבות: או שהחברה מונתה לשוטר הטוב בקלחת הלחץ, או שהניתוח שלה את הלך הרוח בישראל היה המדויק ביותר.

גולן פרידנפלד

האפינגטון מרוויחה מהבועה

אריאנה האפינגטון צילום: בלומברג

מי היה מאמין שב־2011 עוד אפשר להתעשר כל כך מעיתונות. אריאנה האפינגטון, שהקימה את האתר האפינגטון פוסט רק ב־2005, מכרה אותו השבוע ל־AOL ב־315 מיליון דולר. זה סכום מעורר שאלה: AOL התמחתה ברכישות גרועות, ובראשן ההשתלטות על טיים וורנר ב־2000, במה שנחשב למיזוג הגרוע בהיסטוריה. אשתקד היא מכרה בפחות מ־10 מיליון דולר את הרשת החברתית Bebo, שקנתה רק שנתיים קודם לכן ב־850 מיליון דולר. עכשיו היא קונה את האפינגטון במחיר הגבוה פי עשרה מהכנסותיו השנתיות של האתר. כשמחברים לזה את תג המחיר של 50 מיליארד דולר שהודבק לפייסבוק, הגבוה פי 30 מהכנסותיה, אפשר ממש לראות את בועת האינטרנט מתנפחת מחדש, בדיוק עשור לאחר שהתפוצצה.

גבי קסלר

חישוב עליית הנדל"ן מתבסס על נתון מופרך

לפי הנתונים שפרסם השבוע השמאי הממשלתי אייל יצחקי, מחירי הדירות בישראל עלו בשנה שעברה ב־13.7%. זה מעט? זה הרבה? זה בעיקר נתון לא רלבנטי. השמאי הממשלתי - כמו מינהל הכנסות המדינה באוצר והלמ"ס, שבודקים גם הם את עליות מחירי הנדל"ן - מתבסס על ממוצע מחירים של דירות לפי מספר החדרים. אבל כל מי שקנה דירה בישראל יודע שמספר החדרים הוא פיקציה, והעיקר הוא המטראז', ולצדו המיקום בבניין והתוספות (מעלית, חניה וכו'). החלוקה הפנימית נדחקת לסוף. ההתעקשות להמשיך לדבר על חדרים מבלבלת את כל מי שעוסק בנדל"ן, אבל זו לא סיבה שהיא תבלבל את הרגולטורים. כדי להבין באמת לאן פני השוק, צריך כבר לקבוע מדד ברור שמתבסס על נתון קשיח שמאחד את מחירי כל הדירות מכל הסוגים. ובאמת לא מסובך לחשב מחיר למ"ר.

שי פאוזנר

ליפסקי מציג מוסר כלכלי חדש

ג'ון ליפסקי צילום: בלומברג

"השווקים המתעוררים צריכים לרסן את הצמיחה כדי למנוע התחממות יתר של הכלכלה ולבלום את עליית מחירי המזון והאנרגיה, שמאיימות על התאוששות הכלכלה העולמית". הציטוט המבריק הזה שייך לסגן נשיא קרן המטבע העולמית ג'ון ליפסקי. קטונתי מלשפוט את ההיגיון הכלכלי של ליפסקי, כלכלן גדול ממני. אבל ההיגיון המוסרי עקום לגמרי, אם לא מחוצף לחלוטין. את הדברים האלה היה אפשר לומר גם אחרת, באופן מפורש יותר: "אתם, אנשי השווקים המתעוררים, אוכלים יותר מדי. אתם מעלים את הביקוש למזון, כי אתם המון המון אנשים, וזה עושה לנו את החיים נורא יקרים. אז תפסיקו לאכול כל כך הרבה בבקשה, ותמשיכו לייצר את מוצרי הצריכה שלנו בזיל הזול. ככה אנחנו אוהבים אתכם".

שאול אמסטרדמסקי

ממירי DTT ונפלאות ההפרטה

160 אלף ישראלים רואים טלוויזיה דרך ממיר DTT. רובם לא ראו השבוע טלוויזיה, בגלל תקלה טכנית שנמשכה כמה ימים. ולא היה להם למי לפנות. גם לקוחות yes, סלקום או בזק התמודדו עם תקלות טכניות מציקות, אבל אלו לפחות זכו למענה מצד מוקדי השירות של החברות שלהן הם משלמים. במקרה של הממיר הדיגיטלי הכתובת היחידה מבחינת המנויים היא הרשות השנייה. אבל לרשות יש עיסוקים רבים, טיפול בלקוחות כועסים הרי אינו סוגה עילית, ולא מרחף מעליה חשש מאובדן הכנסות או מנטישת מנויים. לכן מי שפנה לרשות בעניין התקלה נענה ש"עובדים על זה", וכשהיא כבר תוקנה איש לא חשב על התנצלות או פיצוי. ישראלים לא סתם אוהבים לכעוס על ספקיות שירותים; בסוף זה מאפשר להם לשלם פחות. אבל בשביל זה צריך ספק מסחרי. לפעמים ההפרטה בכל זאת משתלמת.

סופי שולמן

חברת התקליטים הרגה את המוזיקה

בשבועות האחרונים יוטיוב מתרוקן. NMC דרשה להסיר שירים שזכויות היוצרים שלהם שייכות לה, מה שעל פי חוקי האתר גרר סגירה של ערוצים שלמים. התוצאה טרגית: אלפי שירים - מקלאסיקות כמו הקליפ המקורי של "עטור מצחך" ועד פנינים נדירות - נעלמו באחת. איתם קרס מפעל השימור החשוב והמהנה ביותר של התרבות הישראלית בשנים האחרונות. כי כשהאספנים העלו לרשת עוד ועוד קטעים נדירים, הם הפכו אותם מגרגרי אבק בארכיון רשות השידור ליצירות שמתגלגלות הלאה, משאירות את הקלאסיקה חיה ופועמת. אז נכון, חלק מהגולשים העלו דיסקים שלמים. אבל אחרים העלו קליפים ישנים מערוץ 1, וקשה להבין איך אלה ימנעו מאנשים לקנות דיסקים. לכן הקרבות של בעלי הזכויות נראים כמו "תמות נפשי עם פלשתים". חבל שמי שמת בסוף הוא המוזיקה.

אדוה קיזלשטיין

שטייניץ הוא בובת וודו

יובל שטייניץ צילום: גיא אסיאג

מתישהו בין ההכרזה של בנימין נתניהו על עצמו כעל שר־על כלכלי לבין הזגזוג שלו מעל ראשו של שר האוצר בעניין המע"מ על פירות וירקות, יובל שטייניץ החליט כנראה שהוא חייב להיות אסרטיבי. בניסיון להוכיח שהוא שר דומיננטי, לא סתם כלי בידיו של ראש הממשלה, נהפכה האסרטיביות לעקשנות, אפילו אטימות. שטייניץ איבד את הקשר עם הציבור, עם המפלגה, עם מרכז הליכוד, אולי גם עם המציאות. הוא לא שמע את הביקורת על מחירי הדלק, ולא הביא בחשבון את המחאה בעקבות גל ההתייקרויות. והיתה לשטייניץ עוד טעות - הוא לא הבין שנתניהו יגלגל את האחריות בחזרה אל האוצר, ויהפוך את השר למי שמזוהה עם חוסר רגישות ועם החלטות שפוגעות ביציבות השלטון. בניסיון לא להיות הבובה הכלכלית של נתניהו, הוא נהפך לבובת הוודו שלו.

נעמה סיקולר

ברק - סכנה ברורה ומיידית

האם אהוד ברק עלול להחליט על תקיפת איראן ממניעים אישיים פסולים? האם ישראל תיגרר למלחמה שתגבה אלפי קורבנות בגלל שר ביטחון מסובך ומתוסבך? השאלות הנוראות האלה עולות כבר זמן רב, עוד לפני סחרחורת גלנט, בלשכות של אלופים ובאוהלי חיילים, במגדלי הטייקונים ובשוקי הערים. העובדה שהשאלות הללו נהגות ונידונות כמעט בשוויון נפש היא כשלעצמה מצמררת. העובדה שהשאלות הללו לא פלטו עד כה את ברק מהממשלה היא סימן לרקב בדמוקרטיה הישראלית. כל יום שהאיש החשוד כפירומן ציני עדיין מכהן בתפקידו - הוא סכנה ברורה ומיידית לביטחון ישראל. אבל ראש הממשלה מעדיף לשרוד עוד יום ועוד יום. אם בנימין נתניהו לא ידיח את ברק ללא דיחוי, תהיה זו עוד עדות לכך שהממשלה כולה נהפכה לסכנה ברורה ומיידית.

יואל אסתרון