• תפריט
משה גורלי

משפט שדה: הכישלון המשפטי של מינוי גלנט

לוואקום שהותירה המערכת הפוליטית בסאגת מינוי יואב גלנט לתפקיד הרמטכ"ל נכנסו ועדת טירקל, היועץ המשפטי לממשלה, מבקר המדינה והעתירות לבג"ץ. ועדיין, ההכרעה לגבי כשרות המינוי מתעכבת

משה גורלי 08:3726.01.11

1. החיפוש אחר חותמת כשרות

 

הכישלון הגדול בתהליך מינוי יואב גלנט לתפקיד הרמטכ"ל הוא משפטי. לא פחות מארבע זירות משפטיות מעורבות בבדיקת כשרות המינוי: ועדת טירקל, היועץ המשפטי לממשלה, מבקר המדינה ובג"ץ. ועדיין, שלושה שבועות לפני כניסתו ללשכה עדיין נבדקים הפרטים בציפייה לעשן הלבן או השחור.

 

בארה"ב, מינוי בכירים בשירות הציבורי כפוף לשימוע בקונגרס. המועמד נצלב פומבית בפני ועדה פוליטית, ובסופו של דבר מצביעים על המינוי. ההיסטוריה בישראל מלמדת על שלושה גלגולים. בתחילה, המינוי היה לחלוטין בסמכות הפוליטיקאים ובית המשפט לא התערב. בהמשך, בעקבות כמה מינויים - ספק כשרים ספק מסריחים - החלו בסוף שנות התשעים עתירות לבג"ץ, שבלם בתורו מינויים בעייתיים בשירות הציבורי כדוגמת המינוי של יוסי גינוסר ז"ל למנכ"ל משרד השיכון.

 

גם עתירות נגד מינויים בצבא הפכו פופולריות, ולראיה העתירות נגד המינויים של ניר גלילי, אפי איתם, מוני חורב, ארז צוקרמן ודן חלוץ. העתירה נגד מינוי חלוץ לסגן הרמטכ"ל היתה כל כך מופרכת, שלא ניתן היה לזהות בה עילה משפטית אפילו בטלסקופ האקטיביסטי הגדול ביותר. בראיון ל"הארץ" נשאל איך מרגיש טייס שמשחרר פצצה. "רעד קל בכנף", השיב, ומשטרת הלשון מיהרה לבג"ץ. השופטים בחרו שלא לדחות את העתירה על הסף, אלא רק לאחר דין ודברים באולם ורעש תקשורתי מיותר, אף שמלכתחילה היה ברור שאין כאן עניין משפטי.

 

יואב גלנט. כולם בוחנים יואב גלנט. כולם בוחנים צילום: אביגיל עוזי

 

בגלגול השלישי, הנוכחי, החליטו הפוליטיקאים שלא להתבזות בפסילת בג"ץ, והכפיפו את המינוי מראש לביקורת משפטנים, באמצעות ועדת איתור או מינוי בכירים שעוברים קלירנס בוועדת טירקל. בשני המקרים מספק את חותמת הכשרות - או חותמת הגומי - שופט בית משפט עליון בדימוס. הפוליטיקאים הבינו את הקסם ששופטים עליונים בדימוס מהלכים על הבריות, וגייסו אותם כדי לטהר ולהכשיר מינויים.

 

ועדת טירקל הכשירה את מינוי גלנט. התוצאה לא מצאה חן בעיני השר מיכאל איתן שהלך למבקר המדינה. התנועה הירוקה, ואחריה יש גבול, עתרו לבג"ץ. "מעריב" סיפק את הרוח הגבית בתקשורת, ומחול השדים נפתח מחדש.

 

2. כולם בודקים את כולם

 

כעת מצפים כולם למבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, שיגבש מסקנות ויעביר אותן ליועץ המשפטי יהודה וינשטיין, כדי שיחליט אם הוא מגן בבג"ץ על המינוי. כל הסיפור הזה התפזר לכל רחבי הגלקסיה המשפטית. שופטי בג"ץ, אסתר חיות, עוזי פוגלמן ויצחק עמית, יבחנו איך פעל השופט העליון בדימוס טירקל, והיועץ וינשטיין יחליט לגבי ממצאי המבקר. כולם בודקים את כולם, וכולם על הגב של גלנט - המינוי הראשון בתולדות מדינת ישראל שהצליח למקד אליו את כל הצמרת המשפטית. במקום פוליטיקאים שבוחשים במינוי, קיבלנו פוליטיקה משפטית.

 

מיכה לינדנשטראוס. לא יחמיץ כותרת מיכה לינדנשטראוס. לא יחמיץ כותרת צילום: עטא עוויסאת

 

חזית לינדנשטראוס־וינשטיין היא כרגע המכרעת. המבקר, ואחריו היועץ, יצטרכו להחליט אם התנהלותו של גלנט נגועה בשקרים, בחוסר יושר שעולה לכדי פסילתו לתפקיד. תפיסת עולמו, ניסיונו האישי ופרשנותו של וינשטיין אינם זהים בהכרח לאלה של לינדנשטראוס. לינדנשטראוס, שופט לשעבר, קרוב ברוחו לשלטון החוק הטהרני. וינשטיין הגיע מהשוק הפרטי, ולאחר שהגן כל חייו על חשודים ונאשמים, הוא מבין שאין הרבה אנשים מושלמים בעולמנו. התוצאה היא שגלנט רשאי לצפות מווינשטיין להתייחסות סלחנית יותר. במילים אחרות: אם הוא שורד את המבקר, הוא שורד את שניהם. אם הוא לא עובר את המבקר, יש לו עדיין סיכוי אצל היועץ.

 

ד"ר מיכל טמיר ממכללת שערי משפט, מחברת הספר "מבט ביקורתי על מבקר המדינה", לא מבינה איך לינדנשטראוס השתרבב בכלל לסיפור. "היועץ המשפטי הוא המשיב מטעם המדינה לבג"ץ. המבקר התפרץ לעניין באמצעות החומרים שקיבל מהשר מיקי איתן. היה עליו להפנות אותו ליועץ. עכשיו הוא עוזר ליועץ לגבש דעה? זה הזוי לחלוטין בעיניי". ועם זאת, טמיר יודעת היטב שהמבקר לא יחמיץ סיפור שמבטיח כותרת ראשית.

 

3. להרוג טורקי קטן ולנוח

 

האם ניתן לצפות מבג"ץ שיעביר ביקורת על בשר מבשרו, שופט עליון בדימוס? בהחלט ייתכן שטירקל, אדם עסוק, חיפף קצת בעניין גלנט. בנוסף להיותו ראש הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים, הוא גם יו"ר הוועדה לעיצוב שטרות כסף ומטבעות זיכרון של בנק ישראל, וכמובן ראש הוועדה שבחנה את אירועי המשט הטורקי. טירקל בגרמנית זה "טורקי קטן", אבל סביר להניח שלא זו הסיבה שבגללה נבחר לתפקיד. כמו במקרה של גלנט, הוא בהחלט הוכיח שיש לממשלה על מי לסמוך.

 

יעקב טירקל. חיפף בעניין גלנט? יעקב טירקל. חיפף בעניין גלנט? צילום: עטא עוויסאת

בג"ץ הוכיח בעבר שהוא יודע לנזוף גם בשופטים עליונים בתפקידיהם האחרים. למשל, ב־1994 נזף בג"ץ במבקרת המדינה מרים בן פורת, שמנעה מהמפכ"ל יעקב טרנר להתגונן כראוי לפני שייחסה לו דבר שקר. אם בג"ץ ימצא שטירקל ניפק לגלנט תעודת כשרות מבלי שבדק כראוי בציציות המינוי, ימצא את הדרך להעיר לו.

 

מי שלא מבין מדוע בכלל בוחשים המשפטנים במינויים הבכירים הוא שר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן, שאומר: "המשפטיזציה שעוברת על תהליך המינויים בישראל, אין לה אח ורע בעולם כולו". מפחד הבג"ץ, נפסלים מועמדים עוד הרבה לפני העתירה. כך פסל היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז כ"בלתי סביר" את יואל לביא מלכהן כמנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל, בגלל התבטאויות נגד ערבים. כך נפסל יעקב גנות מלהתמנות למפכ"ל, לאחר ששניים מחברי ועדת טירקל התנגדו למינוי. גנות זוכה לפני יותר מעשור מעבירת שוחד, אך דעת המיעוט בעליון הטילה בו כתם שעורר התנגדות פופוליסטית למדי למינוי. גנות, לוחם מוערך ומעוטר שניחן בכישורי ניהול ומנהיגות יוצאי דופן, נמצא ראוי לפקד על שב"ס ולכהן כמנכ"ל המשרד לביטחון פנים, רק המפכ"לות נמנעה ממנו.

 

פרידמן: "אם אין מדובר בעניין פלילי, וככל הידוע אין טענה כזו בעניין גלנט, אין ליועץ המשפטי או לבג"ץ כלים טובים יותר להחליט מאשר לממשלה. אלא שאצלנו, כל שאלה שאינה משפטית הופכת בצורה מלאכותית לשאלה משפטית".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x