חקר ביצועים: ההפתעה של נתניהו, התרגיל של ברק

נתניהו סוציאליסט לרגע

חוק שימור האנרגיה פועל, לא להאמין, אפילו בפוליטיקה הישראלית. אל הוואקום שיצרה התפרקותה של מפלגת העבודה נכנס במהירות ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנהפך לסוציאליסט לרגע ובהחלטה מפתיעה אימץ כלשונן את המלצות ועדת ששינסקי ודחה את הלחצים להקל את המיסוי על טייקוני הגז. אחרי החותמת של נתניהו יאושרו ההמלצות בממשלה ללא שום בעיה, ואז יצחק תשובה וחבריו מרציו וישראמקו, שהשקיעו מיליונים במסע שתדלנות שלא היה כמותו, לא ירימו ידיים. צבא הלוביסטים שלהם יעבור לכנסת, שם ינסו את מה שלא הצליח להם בממשלה. בסוף אולי נרוויח לא רק מיסוי הוגן על רווחי הגז, אלא גם ניצחון מתוק על הלוביסטים ויועצי האסטרטגיה שמסתובבים בינינו כאדוני הארץ.

גבי קסלר

ברק במסר בחירות

"לכו להצביע" - זה מה שהפוליטיקאים בדרך כלל אומרים לציבור הבוחרים שלהם בכל מיני צמתים דרמטיים של החיים. את החלק השני של המשפט - "אבל בשעת השי"ן אני אירק עליכם בלי לחשוב פעמיים" - הם נוטים להשמיט. חבל. לו היו טורחים להגיד את האמת בפנים בלי להתבייש, לו היו מספרים שכאשר שיתחשק להם הם ירביצו איזו צוקהרה פוליטית פלוס בורג, ישברו את כל הכלים, ינהגו בניגוד לעקרונות, יצביעו בניגוד למצע, יעמדו דוממים מול התחזקותם של הגושים הפשיסטיים - אולי חלק מציבור הבוחרים היה חושב פעמיים. ובעצם, אפשר להתחיל לעשות זאת עכשיו. במערכת הבחירות הבאה, זו שכבר מתקרבת אלינו, אל תלכו להצביע. לפחות אחר כך לא תתאכזבו.

שאול אמסטרדמסקי

אהוד ברק. לקח לבחירות הבאות צילום: שאול גולן

שטייניץ ראוי למחמאות

גולן חזני

סטיב ג'ובס. תרבות ארגונית מנצחת צילום: בלומברג

ג'ובס הוא לא הכל

קראתי לא מזמן מאמר שעיקרו: שכחו מלהיות חדשניים כמו אפל. פורטו בו הרבה רכיבים בעבודה של אפל, אבל בסופו של דבר הכל נמדד במיקוד, במחויבות ובמשאבים שהחברה מרשה לעצמה להשקיע בחדשנות. לכן אני מסרב לקבל את הטענה שהמוח של סטיב ג'ובס הוא האורגניזם היחיד בעולם שמסוגל להבין אילו דברים אנשים רוצים לפני שהם יודעים את זה, לארוז אותם בעטיפות סקסיות ולגרום להם לחכות בשלג בשבילם. אני בהחלט מוכן לקבל את ההנחה שהתרבות הארגונית שהוביל - שמקדשת את החדשנות, הפדנטיות והמיתוג - היא זאת שבזכותה אפל נמצאת כיום בווינינג סטריק הארוך בתולדותיה. אם אפילו חלק מהחזון של ג'ובס חלחל לתוך הדנ"א הארגוני של אפל, ואין סיבה להאמין שזה לא קרה, לא הייתי ממהר להיפטר מהמניות הדמיוניות שלי.

אחי רז

לוי מזניק מניה פוליטית

לאחר שהמחירים פילסו את דרכו ללב הקונצנזוס הצרכני, השבוע הצליח רמי לוי לבצר את מעמדו גם בקרב המשקיעים. הפעם לא היה צריך עוף בשקל, אלא מהלך עסקי עם ניחוח פוליטי - ההשתלטות על דיגל ועל פרויקט הנדל"ן שלה במזרח ירושלים, שחסמה את המשקיע הפלסטיני בשאר אל־מסרי. לוי אמנם עשה את העסקה באמצעות עסקיו הפרטיים, אבל מיד אחרי המהלך גם החברה הציבורית שלו תוגמלה היטב. עד יום שלישי, ובתוך שבוע בלבד, מניית רמי לוי זינקה ב־9%. ואת החגיגה הזו לא הצליחה להרוס אפילו התגרה האלימה - כולל מכות ויריות - שהובילו עשרות מעובדי הרשת שלו שפרצו לסניף מתחרה. הרי מה זו כבר אלימות חריפה לעומת הגנה על אדמת ירושלים הקדושה.

נעמה סיקולר

לילה טראבולסי. ברחה עם הזהב צילום: אי פי אי

טראבולסי היא הדיקטטורה

מהפכת הפייסבוק שפרצה בסוף השבוע בתוניסיה זכתה גם לכינוי מהפכת היסמין, על שם הפרח הלאומי, אבל הותירה אחריה שובל לא ממש ריחני. בעיצומה של המהפכה נמלטה לילה טראבולסי, ספרית שנישאה לנשיא זאין עאבדין בן עלי, לסעודיה, ובדרך עצרה בבנק המרכזי של תוניסיה וגזלה מטילי זהב בשווי 45 מיליון יורו. מאחור היא השאירה את בני משפחתה, אחרי שבמשך שנים סייעה להם להשתלט על נכסי המדינה. באופק מחכים לה חשבונות בנק עתירי הון ברחבי העולם, שבהם הטמין בעלה כ־3 מיליארד דולר לפחות, על פי ההערכות. כך שעם כל הביקורת הנוקבת על שלטונו של בן עלי, המחטף של טראבולסי בבריחה הזוגית הזו מחזק את התחושה הקשה שהמשטר מסריח מהאשה.

תמר טוניק

אדרי הוא לא ורמוס

כבר הרבה זמן שהפנים של פרשת פסגות הם רועי ורמוס, המנכ"ל לשעבר. אלא שהשבוע קיבלנו תזכורת מרעננת מיהו האשם האמיתי, כשהפרקליטות שלפה את השפן הנכון. על פי מכתבי הזימון לשימוע, דוד אדרי ניצל את עבודתו כסוחר הנוסטרו בבית ההשקעות כדי לגרוף רווחים לחשבונו הפרטי. אם עד כה בשוק ההון נטו לפקפק במידת החוקיות של המעשים של האיש, החומר שהוצג השבוע משנה את התמונה. בנוגע לורמוס, לעומת זאת, אין שינוי: עיקרי ההאשמות שעלו עד כה הן אלו שמופיעות במכתב השימוע, ולפיהן הוא ידע לכאורה על המהלכים של עובדיו. אם זו התחמושת שאיתה יוצאת הפרקליטות למלחמה, לא בטוח שהניצחון מובטח לה. ועוד משהו: שימוע הוא תהליך חשוב מאין כמותו - אם רק היו מתייחסים אליו ברצינות ולא כמו אל אקט טכני בלבד. אם מישהו מהנאשמים חושב שהשימוע יוביל לשינוי מהותי בכתב התביעה, הוא נאיבי - או אופטימי חסר תקנה.

גולן פרידנפלד

פרס התחיל הכל

במסיבת הפירוק הגדולה של מפלגת העבודה השבוע הועלו מהאוב הרבה מאוד לשעברים - מחגי מירום, דרך שמעון שבס ועד משה שחל - שגויסו להספדים זריזים. קול אחד שלא נשמע הוא זה של יו"ר מפלגת העבודה עד 2005, שמעון פרס. אהוד ברק ופרס, אויבים בנפש, דומים הרבה יותר מכפי שהיו רוצים לחשוב. ברק לא חידש דבר בהתנהלות שלו בשנים האחרונות, פרס כבר רשם עליה פטנט: הרעיון שהאופוזיציה אינה מקום ראוי להיות בו, האופורטוניזם חסר העכבות שמאפשר להתפצל ולהתמזג כדי להישאר בעמדת שררה וההצדקות ההיסטוריות שתמיד מלוות את התרגילים המסריחים. כך שהאחריות של פרס למותה של מפלגת העבודה גדולה מזו של ברק. ושר הביטחון? אם הוא ימשיך לצעוד בדרך שהתווה פרס הוא עוד עלול להגיע למשכן נשיאי המדינה. והאמת שאחרי משה קצב - גם ברק יכול להיות נשיא.

תומר זלצר