האם אנו מנצחים את האיידס?

זה קרה.

ריפאנו איידס. ליתר דיוק, קבוצת מחקר גרמנית אחת הצליחה לרפא נשא HIV אחד, בבית החולים הלימודי צ'ריטה בברלין. התוצאות הבלתי רגילות והכמעט מקריות של הטיפול - טימותי ריי בראון בן ה־44 נכנס אל בית החולים כנשא HIV ויצא ממנו כשדמו נקי מהנגיף - זכו לפרסום מינורי לאחר עריכת הטיפול ב־2007 ולפרסום מדעי רשמי ונרחב החודש, לאחר שבדיקות הראו ששלוש שנים אחרי הטיפול, בראון נשאר נקי מ־HIV.

לפי המאמרים בכתבי העת הנחשבים "Blood" ו"New England Journal of Medicine" בראון הגיע לבית החולים צ'ריטה כשהוא נגוע בנגיף האיידס ובמקביל סבל מסרטן הדם לוקמיה מילואידית. כדי למגר את התאים הסרטניים ד"ר גרו הטר וצוותו טיפלו בבראון בכימותרפיה במינון כה גבוה, עד שהרגו גם את התאים האחרים בגופו שמתחלקים במהירות - תאי המערכת החיסונית. בתגובה, הלוקמיה של בראון רק החריפה, והטר וצוותו ערכו סיבוב כימותרפי נוסף, אלים וקשה מקודמו. וכדי לשקם את מערכת הדם של בראון, הם ערכו בו את הניתוח המסובך של השתלת מח עצם - הלוא הוא המקום שבו תאי דם נוצרים.

ואז קרה משהו מעניין.

האם אנחנו מנצחים את האיידס? צילום: shutterstock

ה־HIV שלו חטף נוק־אאוט. מנקודת מבט אבולוציונית, מחלות מין הן נגיפים לכל דבר שמנצלים את הדחף שלנו לעשות סקס כדי להתרבות. אחרי הכל, כל יצור חי מנסה לפרות, לרבות ולמלא את הארץ. יש שנעזרים בחתונה ויש שנעזרים בהדבקה. HIV עושה יותר. הוא גם חוטף את החלקים במערכת החיסונית שלנו שנלחמים בזיהומים רגילים, ומשאיר את נשאיו ללא הגנה בפני מחלות.

אבל האבולוציה היא כוח שלא נכנע לעולם. השינויים שהיא מחוללת בנו אינם אטיים ומתפרשים על פני אלפי שנים. הם מתרחשים כל הזמן. בכל יום נולדים בעולם אנשים שהטבע ערך בהם ניסוי קטן, וכמה מהניסויים האלה משיגים תוצאות מפתיעות. אחת מהן היא המוטציה הגנטית - הנדירה נכון להיום - דלתא 32 שמה, שהופכת את בעליה לחסינים בפני איידס. המוטציה היא היעדר של תכונה במערכת החיסונית שבה ה־HIV נעזר כדי להתמקם בגוף. לאנשים עם דלתא 32 חסר חור המנעול שדרכו האיידס משתחל. עדיין לא ידוע כמה אנשי דלתא 32 יש והיכן הם, אבל אחד מהם, כך התברר, היה תורם מח העצם של טימותי ריי בראון.

הכימותרפיה שמחקה את המערכת החיסונית של בראון לקחה מנגיפי האיידס שבגופו את מקומות המסתור וההתרבות שלהם. הדם שנבע ממח העצם החדש היה חסין איידס.

33 מיליון נשאי ה־HIV בעולם עדיין לא יכולים לחגוג את הגילוי הזה. זה אינו מרפא לאיידס, אלא צירוף אירועים ייחודי. כימותרפיה והשתלות הם טיפולים שנושאים סיכונים משמעותיים, ולעתים האתגר שכרוך בלשרוד אותם קשה כמעט כמו האתגר שבלשרוד את המחלות שבהן הם מטפלים. הסיכויים של אדם למצוא תורם מח עצם אינם גבוהים, והסיכוי שתאי מח העצם שיאכלסו את גופו יגיעו דווקא מאחד מיחידי הסגולה שחסינים בפני איידס הוא כמעט אפסי. איש אינו חושב שאפשר לשחזר את התגלית של ד"ר גרו הטר ולהפוך אותה לטיפול.

החוקרים היותר אופטימיים שהתייחסו למקרה מאמינים שבגילוי הזה יש בעיקר הצבעה על כיוון מחשבה חדש בהתמודדות עם האיידס, כיוון שנוגע לשלילת מקום המסתור וההתרבות שלו - רצוי בלי להשמיד את המערכת החיסונית של המטופל. אחרי הכל, קל להרוג, ועיקרה של הרפואה היא צמצום הנזק ההיקפי שכרוך בהרג.

אז תשובה עדיין אין. אבל יש מסר אישי מאיתנו, בני האדם, לנגיף ה־HIV. המסר הזה בן מילה אחת: התחלנו.