"אני כמו משה רבנו, רואה את הארץ המובטחת ולא נכנס"

משונה לראות גנרל קם פתאום ועוזב שדה קרב סוער, בעיצומה של המערכה, רגע לפני כיבוש ההר. נזעם, זורק את הנשק, מכריז "מיציתי" ומתחיל בנסיגה אטית לאחור. משונה עוד יותר לראות אותו עושה זאת כשמכירים את הדרך הארוכה שעשה עד ההר הזה, בעקשנות, דרך אין ספור קרבות אבודים.

ליוסי לוי הדרך הזו לקחה יותר מ־20 שנה. ב־1988 הוא מונה למנכ"ל חברת הנפט נפטא, ב־1996 גם למנכ"ל ישראמקו. וכל השנים הוא מחפש. מחכה לרגע אחד, של הבשורה הגדולה. לפני שנתיים, ב־16 בינואר 2009, הרגע הזה הגיע.

"זה היה היום הכי משמח בקריירה שלי", אומר היום לוי, ונזכר בצהרי אותו יום שישי במשרדים של חברת נובל אנרג'י בהרצליה. לוי והנציגים האחרים של השותפות בקידוח תמר - נובל, קבוצת דלק ודור אנרגיה - התכנסו כדי לשמוע מה באמת מסתתר במאגר הגז שהתגלה שבוע קודם לכן בעומק הים התיכון, 90 ק"מ מחיפה.

קידוח תמר

 הגילוי הראשוני היה אפוף סימנים חיוביים לפוטנציאל גז גדול, "זה היה מרגש ונתן ביטחון שיש לנו משהו ביד, אבל זה עדיין לא היה סוף פסוק, עדיין היה מתח. חיכינו לפענוח הנתונים המלאים. וביום שישי ההוא, ב־3-2 בצהריים, ממש זמן קצר לפני כניסת השבת - אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול - נסעתי למשרדים של נובל עם הפיזיקאי והגיאולוג שלנו, לשיחת ועידה עם ההנהלה הבכירה של נובל בטקסס. הם אמרו שהפענוח של הנתונים מראה שהמאגר הרבה יותר גדול ממה שחשבנו, שמצאנו שם כ־109 BCM (מיליארד מ"ק) גז טבעי. זה היה רגע מרומם נפש, מכונן, אין יום כזה משמח בחיים. חזרתי הביתה ולקחתי את אשתי למסעדה לחגוג".

קידוח תמר

מה דעתך על מניית ישראמקו יהש:

•  
•  
•  
•  
•  

קנייה חזקה

קנייה

המתן

מכירה

מכירה חזקה

ביום ראשון בבוקר, עם הדיווח לבורסה על הממצאים, החגיגות גלשו אל מחוץ למשרדי השותפים. המניות נסקו בעשרות אחוזים ביום (ישראמקו זינקה ב־124%), השותף יצחק תשובה הכריז כי "התגלית הזו אמורה לפתור את כל בעיות האנרגיה של ישראל בדורות הבאים", ושר התשתיות דאז בנימין בן אליעזר אמר: "אנחנו עדים לרגע היסטורי במשק האנרגיה הישראלי".

מהר מאוד החגיגות המשותפות לרשויות וליזמים נהפכו למלחמה על שיעורי התמלוגים שיועברו למדינה מרווחי הגז. היום הכי משמח של לוי נדחק מפני כעס הולך וגובר. פגשנו אותו השבוע, רגע לפני הופעה נוספת בוועדת ששינסקי, כולו נזעם, שוב ושוב דופק על השולחן, שוב ושוב חוזר לנרטיב הקוזאק הנגזל, שמאפיין בחודשים האחרונים את כל השותפים בתמר. "הכאב הזה מגיע ממקום של מי שעבר 20 שנה של קידוחים יבשים, וכל קידוח חוטף עוד מכה ועוד מכה ועוד מכה, אבל לא מתייאש, ובסוף מצליח להגיע לזה", הוא אומר. "ועכשיו תראו מה עושים לנו. זה כמו להיות משה שעלה להר וראה את הארץ המובטחת, ואמרו לו 'אתה לא תיכנס לשם, אתה לא תגיע'".

אני לא באמת יכול להתנתק

לוי לא יגיע, אבל לא בגלל יובל שטייניץ, האיש הרע בסיפור מבחינתו. לוי לא יגיע, כי דווקא עכשיו הוא פורש מישראמקו, החלטה מפתיעה שעליה הודיע לפני שבועיים. "מיציתי את התפקיד", הכריז אז, וטלטל את הענף ואת המניה. השמועות החלו לבעור: על סכסוך עם הבעלים קובי מימון, על פיטורים, על הצעה שאי אפשר לסרב לה מחברת אנרגיה אחרת.

חלק מהשמועות הללו מסתובבות בשוק כבר זמן מה. לפני חודש, למשל, התכנסו מימון ותשובה לפגישה עם שר האוצר שטייניץ ומנכ"ל משרדו חיים שני. זו היתה פגישה חשובה, ניסיון לתת עוד מכת מחץ במלחמה על תמלוגי הגז. תשובה הביא איתו לחזית את מנכ"ל דלק אנרגיה גדעון תדמור; מימון לא הביא את הגנרל לוי. כשהוא נשאל על כך עכשיו, לוי אומר: "לא בכל פגישה אני צריך להיות. מה, תשובה לא יודע לצעוק? מימון לא יודע לדבר?".

יוסי לוי: "אין לי מושג מי מוביל את מסע ההשמצות נגד ששינסקי. אנחנו לא קשורים לזה. צריך להיערך דיון ענייני על סיכון, תשואה, עתיד חיפושי הנפט. התשואה ששינסקי מציע זו תשואת אג"ח. עובדים עלינו ועל הציבור בעיניים" צילום: אוראל כהן

אבל הוא אומר את זה בחיוך, שלרגעים מחזק את התחושה שהסיפור הוא אחר, שמשהו קורה מאחורי הקלעים בישראמקו. הדברים של לוי הודפים את הטענות, הטון שלו והאווירה שהוא משדר משאירים פתח לאפשרות שאינן מופרכות.

אז למה אתה באמת עוזב? קלישאת "מיציתי את התפקיד" לא ממש משכנעת.

"22 שנה אני מנכ"ל במערכת, אני חושב שאני המנכ"ל הכי ותיק בעולם הנפט. 14 שנה אני עם בעלי השליטה הנוכחיים. אני מרגיש שהגיע הזמן לצאת לדרך אחרת. אני בן 58, אני רוצה לדעת שעשיתי עוד דברים. להיות בחברת נפט שיש לה פרויקטים גם בעולם".

אבל עכשיו? אחרי 20 שנה של חיפושים וגילוי אחד מרעיש? באמצע המאבק על מימוש הפרויקט? אתה אפילו לא נשאר לראות את הפקת הגז?

"קודם כל, אני עוזב רק ב־15 במרץ, עד אז אני מקווה שיקרה משהו בתמר. שנית, אמרתי גם להנהלה וגם לנובל, שהתקשרו אליי לברר מה קרה, שלא משנה איפה אני אעבוד - אני רוצה להיות מעורב בפרויקט תמר עד שהגז הזה יזרום. אני רוצה לראות את זה. אני לא באמת יכול להתנתק, אני בישראמקו 14 שנה, הפרויקט בעיצומו. אמרתי לכולם שאני מוכן ללוות את תמר כיועץ".

ובכל זאת, מה קרה מאחורי הקלעים? היו שמועות שפוטרת כי לא הצלחת להשלים את גיוס המימון של ישראמקו לתמר.

"אמרו לי אצלנו שכתבו בטוקבקים שפוטרתי כי לא הצלחתי להביא מימון. זה שטויות. זה מצחיק אותי", הוא צוחק, "לא נכשלנו במימון, ואני אומר את זה שוב ושוב, ולא, מה פתאום, לא פיטרו אותי".

אם כך, עזבת מרצונך. האם ברקע הפרישה עמדו הדרישות שהעלה יובל רן בנוגע לבעלות על ישראמקו?

"מה פתאום, העזיבה שלי לא קשורה לבעלות וליובל רן. אם זה היה קשור, הייתי אמור לפרוש כשזה פורסם לפני שנה, לא? לא עשיתי את זה כי אני לא מתייחס לזה. ובכלל, ממה שאני מכיר - כי אני מנסה לא להיות מעורב - אין דברים בגו. הכל נעשה בצורה ישרה. אבל אני מנכ"ל מקצועי של חברות הנפט, אני לא עוסק בזה בכלל. עם בעל השליטה חיים צוף, אני עובד כבר 14 שנה בהרמוניה בלתי רגילה. אני עובד עם מימון כיו"ר, אלה אנשי עסקים עם לב טוב, שיודעים את העסק ויודעים לתת גיבוי בכל מצב. כשהיו קידוחים יבשים הם אמרו לי 'תמשיך הלאה', יש להם הראייה קדימה והם רוצים להתפתח".

תשובה. "לא רוצה הלוואות כמו שהוא לקח" צילום: גיא אסיאג

אתה מבין למה אנשים מתקשים להבין למה אתה פורש. הגיעה הצעה אחרת שאי אפשר לסרב לה? דווח על מגעים שלך עם נאדר גרמזיאן הקנדי, שבין השאר מפעיל עסקי אנרגיה ומחפש דריסות רגל עסקיות בישראל. על זה אתה מדבר כשאתה רוצה להיות שותף בחברה עם פרויקטים בכל העולם?

"היו מגעים עם גרמזיאן, אני לא יכול להגיד שלא. ישבנו, דיברנו. קיבלתי גם הצעות מכל מיני מקומות אחרים. בקרוב תדעו".

תמר זה להיות או לחדול

גם אחרי הגילוי של תמר, הקידוחים היבשים רודפים את לוי. "הייתי מעורב בעשרות מהם, שבע מרורים כל החיים", הוא אומר. "אחרי קידוח יבש יש לך הרגשה לא טובה ואתה חודש־חודשיים עם הראש למטה, לא יכול לעבוד. ניר 1 באשדוד, למשל. לא היה לנו ספק שיש שם גז. הרישיון עמד לפוג ביוני 2002, חיכינו לאסדה מאוסטרליה, אבל היא נעצרה בתעלת סואץ. תלשנו את השערות. אתה משלם כסף ולא מבין מה קורה. התחלנו מרתון טלפונים והיא הגיעה 24 שעות לפני תום הרישיון. היינו בטוחים שיש גז, גייסנו כסף. בסוף לא יצא כלום.

"אז בכל פעם כזו אתה עושה חשבון נפש, איפה טעינו, ואז מתעשת, כי אין זמן לאכזבה ולדיפרסיה. מחפש את הפרויקטים הבאים, איפה תוכל להצליח. שום דבר לא ודאי, אלה פרויקטים מסוכנים, אבל אנחנו המשכנו. זה קצת כמו בקזינו, אתה נכנס ואומר אולי בפעם הבאה אני אצליח".

עד שהגעתם לתמר.

"קובי מימון אמר על תמר: 'בוא נלך על זה בכל הכוח'. כולנו הרגשנו בבטן שזה הצ'אנס האחרון שלנו, הזדמנות של להיות או לחדול, אז נדבקנו לפרויקט הזה, וגם כאשר המשקיעים הישראליים האחרים (גרנית הכרמל, כלל תעשיות, דור כימיקלים, מפעלים פטרוכימיים) ברחו, ב־2005, אנחנו נשארנו. למה? כי אנחנו חברה לחיפושי נפט וגז נטו. זה המיין ביזנס שלנו, לא באנו לעשות סיבוב. לפני חמש שנים ישבתי עם אנשי המקצוע של BG (בריטיש גז), שלא הצליח למצוא קונה לחלקה בקידוח, והם אמרו שזה פרויקט מצוין. שאבנו מזה את הביטחון, החלטנו שחייבים לקדוח. אחרי שבריטיש עזבו הכנסנו את דלק לשותפות והבנו יחד שאנחנו חייבים למצוא חברה בינלאומית שתביא אסדת קידוח. כך הכנסנו את נובל אנרג'י, והתננו את זה באסדה. דור אנרגיה ובני שטיינמץ נשארו איתנו, אבל שטיינמץ פרש ברגע האחרון לפני הקידוח כי לא רצה לקחת את הסיכון. מכאן, כמו שאומרים, הכל היסטוריה".

קובי מימון. "לא נוח לעבוד בערפל סביב הבעלות על השליטה" צילום: ישראל הדרי

אני מכיר את האוצר, הייתי שם

כשהכתבה הזו תתפרסם, לוי יגזור אותה מהעיתון, ייסע לירושלים מביתו בראשון לציון (הוא נשוי ואב לשלושה), ויראה אותה להורים. "אבא שלי אוסף את כל הכתבות בקלסר", הוא מסביר בחיוך. לוי נולד למשפחה מסורתית ממוצא פרסי, גדל בקטמון, "שכונה של עבריינים, עבדתי קשה כדי לא להגיע לזה". האינטגרציה אפשרה לו ללמוד בתיכון מעלה, "של האליטה של הדתיים, שנחשב בזמנו הכי טוב בירושלים. 95% היו אשכנזים מרחביה וטלביה. בשליש הראשון היו לי שמונה שליליים, אבל זרקו אותי למים והייתי צריך לשחות. אתה צריך להחליט שאתה מראה להם שאתה בסדר, ואתה לומד לבד, בדרך הקשה". אחרי בגרות ריאלית שירת בשריון, למד כלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית והמשיך למינהל עסקים.

כמו לא מעט סטודנטים ירושלמים אחרים, לוי התגלגל לשירות המדינה. "הייתי מנערי האוצר", הוא צוחק, "כמו אלה שאני יושב מולם עכשיו". כשמונה לרפרנט אנרגיה ברשות החברות, נחשף לראשונה לענף שייהפך להתמחות שלו: "הייתי יכול להתגלגל למשהו אחר, אבל כל החיים זה עניין של מקרה". כמנהל אגף הכלכלה במשרד האנרגיה, הוא יזם והוביל את הרפורמה בתחום חיפושי הנפט והגז הממשלתיים, בגיבוי השר דאז משה שחל. "אמרתי לו שחייבים לעשות שינוי במערכת, שזה לא נורמלי", נזכר לוי. "שאסור לתת לחברות עוד תקציבים ממשלתיים. יצליחו לגייס הון בבורסה - נהדר. לא יצליחו? אין להן זכות קיום". כשהרפורמה יצאה לדרך, לוי הציע את עצמו לתפקיד מנכ"ל נפטא. הוא כיהן כמנכ"ל החברה הממשלתית תחת חמישה שרי אנרגיה שונים, וב־1996, עם ההפרטה והמכירה לקבוצה של מימון וצוף, מונה גם למנכ"ל ישראמקו.

ההפרטה הזו והחבירה לישראמקו הובילו אותו, יותר מעשור אחר כך, לשבת בצדו השני של השולחן, מול נערי האוצר החדשים. בתחילת נובמבר פורסמו מסקנות הביניים של ועדת ששינסקי, שהתכנסה כדי לבחון את סוגיית תמלוגי הגז והמליצה להעלות את המס שישלמו החברות הפרטיות. הן, מצדן, ראו במסקנות סדין אדום. "אף גוף זר לא יבוא לקדוח כאן, מדינת ישראל יורה לעצמה ברגל", אמר לוי יום לאחר פרסום מסקנות הביניים. היום הוא מקצין את הדימוי: "זו לא רק ירייה ברגל, אלא ירייה במקום גבוה יותר, במקומות הרבה יותר רגישים".

את האצבע המאשימה הוא מפנה לשר האוצר שטייניץ. "כל ועדת ששינסקי לא היתה קיימת אם שר האוצר לא היה נותן גיבוי למה שקורה", הוא אומר ומרים את הקול. "אני חושב שהוא לא הפנים מספיק איזה נזק הוא גורם. אני מכיר את מה שהולך באוצר, הרי הייתי שם - יש איזו חדוות יצירה של מי שעובד בממשלה, ובאים כל נערי האוצר הצעירים ומתלהבים ואומרים אנחנו נעשה וניקח. אבל הם לא הבינו שהתוצאה היא הרסנית. ישבנו עם החבר'ה הצעירים האלה והם פשוט לא הבינו".

יש שאומרים שזו דרכו של שטייניץ לבנות את מעמדו כמי שנלחם נגד הטייקונים ולמען הציבור.

"כן, אבל הוא מהמר. הוא נלחם כביכול למען הציבור אבל צריך לדעת שבסופו של דבר יש לזה השלכות. באלברטה, קנדה העלו את התמלוגים - וכתוצאה מכך הפסיקו חיפושי הנפט שם, אף חברה לא באה יותר. אז מה, גם שטייניץ רוצה להיזכר כמי שהרס את חיפושי הנפט והגז? זה לא מטריד אותו? הוא עלה על עץ גבוה מדי, והוא צריך להחליט שתמר מוחרגת מהמסקנות של ששינסקי כדי שהפרויקט ימשיך - ואז נמשיך לדון על כל הענף בצורה שקטה ושקולה ולא בלחץ. אי אפשר לבוא היום ולהגיד משנים את כללי המשחק באמצע. מצאנו כמויות אדירות של גז, אז היום כולם חכמים וקל לדבר. אבל איפה הם היו כשעבדנו קשה שמונה שנים? כשלקחנו סיכונים גדולים? לא הכל היה ורוד כמו שנראה היום", הוא אומר ושוב מכה על השולחן.

מי מוביל את מסע ההשמצות נגד שטייניץ וששינסקי, את מודעות הענק בעיתונים?

"אין לי מושג. אני מתאר לעצמי שמשקיעים פרטיים שנפגעים מהמסקנות והלכו בעצמם לעורך דין (יהודה רסלר). אנחנו לא שותפים לזה, לא קשורים לזה, ואני בטוח שגם לא תשובה והיועצים שלו. אני חושב שצריך להיות דיון ענייני על סיכון, תשואה, עתיד חיפושי הנפט. התשואה שהוא מציע זה תשואת אג"ח. הם עובדים עלינו ועל הציבור בעיניים, פשוט ככה".

יהיה מימון, לא יודע מאיפה

בענף האנרגיה לוי נחשב למנהל מקצועי ומוערך. ובכל זאת, בשנה האחרונה דבק בו כתם המימון של ישראמקו. בפברואר הודיעה החברה כי הגיעה להסכם עקרוני שלפיו דויטשה בנק יעמיד לה הלוואת גישור של 350 מליון דולר למשך שלוש שנים; את 400 מיליון הדולר הנוספים הנדרשים למימון הפרויקט תכננה החברה לגייס מגופים מוסדיים. אבל החתימה על ההסכם עם דויטשה בנק נדחתה מאז כמה פעמים, בעוד השותפות האחרות בתמר השלימו את הסדרת הלוואות הגישור שלהם, והתקבל הרושם שישראמקו נתקעה.

איך נכשלתם במקום שבו האחרים הצליחו?

"לא נכשלנו, ואני מסביר את זה אלף פעמים. פשוט לא רצינו ללכת במתכונת שלהם. אם היינו רוצים - היינו איתם עכשיו. ברקליס ו־HSBC, שנתנו להם את ההלוואות, רצו לתת לנו את אותן הלוואות. אבל מה זה ייתן לסגור משהו אם יש סעיף בהסכם שקובע שהבנק יכול לעצור את המימון ולבקש את הכסף חזרה אם קורה משהו מהותי בפרויקט? אז מה אם הם סגרו את המימון הראשוני - מה, העיקר זה לקחת את הכסף? אתם חושבים שהם הולכים קדימה? הם סגרו רק את המימון קצר הטווח, אבל הם צריכים הרי לפרוע את ההלוואה. מאיפה בדיוק הם יפרעו אותה? מה אם הפרויקט תקוע, מאיפה בדיוק הם יחזירו? בקיצור, מצבי יותר טוב משלהם".

להם יש מימון ולך לא. איך מצבך טוב יותר?

"דויטשה בנק ואני הגענו למסקנה שאנחנו לא רוצים את המימון הזה", הוא מרים את הקול, זועם. "אנחנו רוצים מימון פרויקטאלי של 750 מיליון דולר, הכל יחד, ולא לקחת הלוואת גישור שנה וחצי אלא לשלוש שנים. זה ייתן לי מרחב נשימה. תאמינו לי, אם מחר מודיעים שפרויקט תמר מוחרג ושוועדת ששינסקי לא חלה עליו - אנחנו סוגרים מימון תוך שבועיים, כולל הבנק והמוסדיים והכל".

קידוח תמר צילום: אלבטרוס

ואם תמר לא תוחרג מששינסקי?

"אז יש בעיות, כי ההכנסות מהמאגר לא יהיו אותו דבר. בנינו על תשואת פרויקט הרבה יותר גבוהה ממה שששינסקי מדבר עליה, וכל שינוי ישפיע".

קל להאשים את ששינסקי, אבל אולי בעיית המימון קשורה לסוגיית הבעלות בחברה?

"לא. היינו יכולים לסגור את כל המימון כבר באוגוסט אם היינו הולכים על מתקן לקליטת הגז בחוף דור (תוכנית שבוטלה בעקבות מחאת התושבים). הדברים היו סגורים, והכל היה כפוף לאישור המועצה הארצית לתכנון ובנייה. הביטול הפיל אותנו. וגם עכשיו, אגב, יכולנו לסגור, אם לא היה ששינסקי. נקבע תאריך קלוזינג באמצע דצמבר. יש לי אימייל מדויטשה שאומר בואו נסגור, אבל כשהם התחילו להבין מה קורה עם ששינסקי נפל להם האסימון. וזו בעיה של כל השותפים, לא רק של ישראמקו".

זה עלול לדחוק אתכם מתמר, לא? מה שעשוי להיות טוב לתשובה ולנובל אנרג'י.

"השותפות בנויה כך שאם שמת את החתימה שלך על משהו ולא הבאת - אתה בחוץ, זה נכון. תשאל אותם אם זה טוב להם, אבל אני יודע דבר אחד - אין דבר כזה שלא נביא את הכסף, שכחו מזה. ועד היום עמדנו בכל מה שהיינו צריכים לעמוד בו".

מאיפה יבוא הכסף?

"לא יודע, אבל אני לא מודאג. הקבוצה חזקה מספיק כדי לעשות גיוס - אם לא תהיה ברירה, ננפיק אג"ח. אנחנו לא רוצים להקשות על המשקיעים שלנו, הם הביאו מספיק כסף מהבית, לכן נעשה מאמץ להחריג את תמר מששינסקי. אם זה לא יקרה - לא יודע מה יהיה. הממשלה רוצה להציע פתרונות? שתציע".

ערבות מדינה תקל עליכם?

לוי מתעצבן, ושוב מרים את הקול: "אני לא עובד בשביל הבנקים! אני רוצה לתת תשואה לבעלי המניות שלי. תארו לכם שתהיה ערבות מדינה ויהיה לנו פרויקט עם ריבית דולרית של 8% והתשואה של הפרויקט תהיה 10%. מה זה ייתן למשקיעים? בשביל זה נכנסנו לפרויקט תמר המהולל שייחלנו לו כל הזמן, בשביל מרווח של 2%? אז ייתנו לי ביטחונות, אז מה? זו בעצם הלאמה, ילאימו את הפרויקט, נהיה כמו שליחים שרק יביאו את הגז. זה נראה לכם סביר? בשביל זה הימרנו? בשביל זה השקעתי 600 מיליון דולר כל השנים?", הוא דופק עם היד על השולחן, "אנחנו לא רוצים להיות קבלנים!".

עוד לא הפנימו שאני עוזב

ועדת ששינסקי וההשלכות שלה על המימון הן כרגע הבעיה העיקרית של ישראמקו בתמר, אבל אלה אינן הבעיות היחידות. לוי כבר הזכיר את הפלת התוכנית למתקן בחוף דור, וגם כאן, אלא מה, הוא כועס על הממשלה: "זה הכשל שלה - היא הגדירה את הפרויקט כלאומי, ושלחה אותנו להתמודד עם הנושא הזה. הלכנו על זה בכל הכוח, אבל המועצה לתכנון ובנייה נבהלה. איפה הרגולטור, איפה המדינה שתבוא ותגיד שהגעת הגז בזמן - בתחילת 2013 - היא צורך חיוני של המדינה, כי ללא זה נישאר בלי גז? לזכות נובל ייאמר שמיד הם שינו את הקונספציה לכך שנקים את המתקן ליד הפלטפורמה הימית של ים תטיס, והיום יותר ממאה אנשים עובדים ביוסטון על הפרויקט, זה אומר להזיז הכל. במקביל אנחנו לא עצרנו את המחויבויות שלנו, לא מבטלים התקשרויות עם הספקים, הזמנו כבר את כל הציוד. מתוך פרויקט של כ־3 מיליארד דולר השותפות השקיעו או התחייבו כבר ל־1.2, כך שהפיתוח הטכני לא נעצר. אבל יכולה להיות פגיעה בלוח הזמנים, אפילו עיכוב של שנתיים. אנחנו באי ודאות גדולה, לא יודעים כמה נצטרך לשלם למדינה. תשמעו, יש מצב חירום, ומדינת ישראל צריכה להבין את זה אם היא רוצה גז ב־2013. זה לא איום, זה המצב".

שטייניץ וששינסקי. "שטייניץ רוצה להיזכר כמי שהרס את חיפושי הנפט והגז? הוא עלה על עץ גבוה מדי" צילום: דוברות משרד האוצר

וישנן, כמובן, הבעיות בקרב בעלי החברה. במאי הודיע מימון על התפטרותו מתפקידיו הרשמיים בקבוצת אקויטל, השולטת בישראמקו, ונשאר כיועץ לקבוצה. כשמוסיפים לכך את הסכסוך על מכירת ישראמקו ודרישות המפרק של קווי אשראי, ברור שלוי עבד בשנים האחרונות בסביבה לא שקטה. אבל הוא ממשיך להתעקש שהכל בסדר, מסרב לדבר על בעלי השליטה וטוען שהתקשורת היא שיוצרת את הבעיות. "אני קורא על זה בעיתון ואז זורק אותו. אין בלגן למעלה, זה אתם עושים את הבלגן. אני יודע שאני עובד, שעובדים פה כרגיל בחברה. עוסקים יומיום, מקצועית, בחיפושי נפט וגז. וגם אם זה יקרה (העברת השליטה במסגרת פרשת קווי אשראי) אז מה, אז יפסיקו את החיפושים? זה לא משפיע על כלום, גם לא על מתן אשראי".

אפילו חיים צוף אמר, בעדותו בבית המשפט, שהערפל סביב השליטה בחברה מכביד ומקשה, שהבנקים שואלים שאלות ושזה לא נוח.

"ודאי שזה לא נוח, מה אתם חושבים, שכאשר הבנקים קוראים ידיעה כזו הם לא באים? אבל בשביל זה יש עורכי דין ונותנים להם מסמכים, מראים שזה הכל בלי בסיס. אתם תראו, אם ועדת ששינסקי יחריגו את תמר, אני מבטיח לכם שכל מה שכתוב בעיתון וכל הסיפור סביב בעל השליטה - שום דבר לא ימנע את המימון. רק שיחליטו כבר משהו שייתן ודאות".

הרבה עבודה נשארת למחליפך. מי זה יהיה?

"לא יודע. צריך אדם שתהיה לו הבנה בתחום הנפט והאנרגיה".

מתייעצים איתך לגבי זה?

"קודם הם צריכים להפנים שאני עוזב, שיירד להם האסימון. אולי לא ירד האסימון כי אני עוד פה וממשיך לעבוד".