$
משה גורלי

המלצות גבאי יעמדו במבחן בג"ץ

הממשלה סומכת על כך שהחלטותיה ישרדו את בג"ץ, אם וכאשר תוגש שוב עתירה

משה גורלי 07:0020.12.10

הקצבאות לאברכים, כמו הפטור משירות צבאי, הניבו עתירות לבג"ץ על פגיעה בערך השוויון. בדיוק בגלל עניינים אלה ואחרים (מניעת שוויון בגיור למשל), דאגו הח"כים הדתיים להוציא את השוויון מ"חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" שנחקק ב־1992. השוויון לא התקבל לחוק היסוד כזכות חוקתית מוגדרת.

אולם בג"ץ טרח להבהיר שוב ושוב - וכך עשה גם בבג"ץ הקצבאות - כי השוויון הוא חלק מכבוד האדם, ואין לפגוע בו אלא בשלושת התנאים שקובע חוק היסוד: בחוק מפורש, לתכלית ראויה ובאופן מידתי.

 

המלצות ועדת גבאי הפתיעו בכך שהן מתחמקות כבר מהתנאי הראשון - בהסדרת המשך התשלום לאברכים בהחלטת ממשלה ולא בחוק. בבג"ץ גיוס בחורי הישיבות, קבע בית המשפט העליון במפורש שהסדר הפוגע בשוויון צריך שייעשה בחוק ("הסדר ראשוני", להבדיל מהחלטת ממשלה שהיא "הסדר משני"). השופט מישאל חשין העיר אז בפסק דינו כי גם התנאי הזה עלול לא להספיק, אם החוק פוגע בזכות שלא לתכלית ראויה ומעבר לנדרש.

 

בית המשפט לא יתערב פעמיים

 

מדוע החליטה הממשלה שלא לחוקק? כנראה היא לא סומכת על התוצאה הסופית שתצא מתחת ידי הכנסת. מן הסתם היא מעדיפה שלא לכבול את עצמה בעניינים שנחוצה בהם גמישות תקציבית. ועוד משהו: היא גם סומכת על כך שהמהלך ישרוד את בג"ץ, אם וכאשר תוגש שוב עתירה.

 

ראשית, תטען המדינה, כי הפגמים שעליהם הצביע בג"ץ תוקנו בהמלצות ועדת גבאי. הנה, גם לנזקקים החילונים הוקצבו 50 מיליון שקל הבטחת הכנסה. הקצבאות כבר אינן בלעדיות לתלמידי ישיבה.

 

שנית, אפשר לסמוך על כך שבית המשפט לא יתערב פעמיים. אפשר להמר שיפעיל את הטקטיקה שבה השתמש בעתירות החוזרות ונשנות על ועדת טל וגיוס בחורי הישיבות. גם שם הוא לא פסל את ההסדרים. בג"ץ הציג סימני שאלה ומורת רוח, אבל החליט לתת זמן כדי לראות לאן יתקדמו הדברים. בשני המקרים הציגה הממשלה תכלית ויעד דומים - לשלב, ככל האפשר, את החרדים בשוק העבודה, בצבא, בשירות לאומי ובשירות אזרחי.

 

סוחרים בתמיכות פוליטיות תמורת תמיכות כספיות

 

החלת השוויון כערך שמונחת בפסק דין של בג"ץ, מתבררת כגרזן קהה מדי לפתרון סוגיה חברתית מורכבת ששורשיה היסטוריים, תרבותיים, אידיאולוגיים ומעל לכל גם פוליטיים וקואליציוניים. אפילו ממשלה בלי חרדים ועם טומי לפיד ז"ל לא הצליחה לחולל מהפך בתחום זה.

 

בשבוע שעבר התלונן ח"כ יואל חסון שנתניהו קנה את התנגדותו של ח"כ אורי אריאל לוועדת חקירה ממלכתית, במחיר שחרור תקציבים לישיבות. כל התרבות הפוליטית הישראלית משתקפת בדיוני וחוקי תקציב שבהם סוחרים בתמיכות (פוליטיות) תמורת תמיכות (כספיות). בג"ץ קידם מעט את הבורסה הזו כשהציב קריטריונים של שקיפות, בקרה ושוויון - בתמיכות לתנועות נוער, בקביעת אזורי עדיפות לאומית (שם הנטייה היא שלא להחילם על ישובים ערביים) ועתה גם בפריבילגיות לחרדים ולישיבות.

 

בג"ץ קצבאות החרדים קבע פגם כפול: גם פגיעה בשוויון לפי חוק יסודות התקציב, הקבוע בסעיף 3א לחוק, וגם פגיעה בשוויון כערך חוקתי כללי שנגזר מ"כבוד האדם". את הפגם הראשון אפשר לרפא בחוק רגיל, בהנחה שהוא שווה מעמד ולא כפוף היררכית לחוק יסודות התקציב. את הפגם השני, ספק אם גם חוק רגיל היה מרפא.

 

לכן, עדיף לממשלה שלא תיזום חוק ותסתכן בביטולו. לעיגון ההסדר החדש בהחלטות ממשלה, כבר ראינו, יש יתרונות רבים על פני חוק. נכון שלבג"ץ קל יותר להתעמת עם הממשלה מאשר עם הכנסת, אבל ההימור של הממשלה שבג"ץ לא יעשה כן הוא מבוסס ומושכל.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x