המשבר הגלובלי דחק את פצצת הזמן הסביבתית
לאחר שהמשבר הכלכלי והתיאבון האדיר של אסיה לפיתוח דחקו את שינויי האקלים ממרכז הבמה, מנהיגים בעולם מנסים למצוא את האיזון העדין בין צמיחה כלכלית לאקטיביזם סביבתי. בפסגת האקלים שנפתחה אתמול בקנקון, הם לא תולים תקוות
12:58
02.12.10
בתחילת 2007, נושא שינויי האקלים עמד בראש סדר העדיפויות העולמי. בחודש ינואר של אותה שנה, הסוגיה עמדה במרכז ועידת הפורום הכלכלי העולמי (WEF) בדאבוס, לאחר שקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, שכיהנה כנשיאת האיחוד האירופי, קראה למשתתפות הוועידה לחבור כוחות לבלימת פליטת גזי החממה על ידי המדינות העשירות והמתפתחות. הנושא כבש גם את פסגת מדינות ה־G8 שנערכה ביוני, שבה הובילה אירופה העשירה ומלאת הביטחון את הקרב על הצלת כדור הארץ.
ואז התפוצצה בועת הנדל"ן האמריקאית, והמשבר הפיננסי העולמי האפיל על שינויי האקלים. נעבור שלוש שנים קדימה, ל־2010: בארה"ב, הנשיא ברק אובמה הקפיא את הצעות החוק העוסקות באנרגיה נקייה והעדיף להתמקד ברפורמות הביטוח הרפואי ובשוק העבודה. באירופה, ועידת האקלים שנערכה בקופנהגן בשנה שעברה הוכרזה ככישלון, ואפילו מרקל נסוגה מההבטחות הירוקות בשל שאיפותיה של גרמניה לחזק את כוחה התעשייתי. כל אותה העת, סין מוסיפה מספר שיא של מכוניות זוללות דלק לכבישים, ומשקיעה בפרויקטים ענקיים של פיתוח תשתיות שמזיזים יישובים ומשחיתים את האזורים הכפריים.
ברזיל במלחמת התשה
אולם, אף שבעיית החובות של מדינות המערב והתיאבון הבלתי נלאה של אסיה לפיתוח מאפילים על הנושאים הסביבתיים, הפוליטיקאים ממשיכים להיות ערים לכך שהמערכת האקולוגית העולמית היא פצצת זמן מתקתקת. מנהיגי העולם, ובהם נשים העומדות בראש כמה מהמדינות החשובות, נדרשים כעת להתמודד עם מלאכת איזון עדינה: קידום צמיחה כלכלית תוך הגנה על המשאבים המוגבלים של כדור הארץ. בוועידת האקלים של האו"ם בהשתתפות 194 מדינות שנפתחה אתמול בקנקון שבמקסיקו, מורגשת התנפצות התקוות מהשנים הקודמות. מנהיגי המדינות בחרו שלא להשתתף בה הפעם, והיא נתפסת בעיקר כמבחן ליכולת המנהיגות של האו"ם בנושא האקלים. הכינוס בן 12 הימים יתמקד בהגדלת המימון למטרת צמצום פליטת פחמן, הגנה על יערות והכנסת טכנולוגיות נקיות למדינות עניות.
צילום: אי אף פי
היו ימים שהמערב פיזר הבטחות לתמוך במדיניות ההגנה הסביבתית של ברזיל. "אם אנחנו רוצים שייקחו אותנו ברצינות שם, עלינו להעביר את הכספים והסיוע שהתחייבנו להם", דחקה מרקל במנהיגי המערב לפני שנתיים. אירופה התגאתה בכך שהיא משמשת דוגמה הן למדינות המתפתחות והן לארה"ב, ומרקל החזיקה בשאיפות הגבוהות ביותר בחזית הזו ואף זכתה לכינויים כמו "גיבורת הסביבה" ו"אלילה ירוקה".
בשלוש השנים שחלפו מאז, חל שינוי משמעותי בקו המחשבה של מרקל. לאור הלחץ הכבד שמפעילים עליה התעשיינים בגרמניה, החוששים מהתחרות שמציבות להם מדינות עם חוקים הרבה פחות מחמירים להגנת הסביבה, מרקל משנה כעת את היעדים שהיא עצמה הציבה. בדצמבר 2008 היא טענה בתוקף כי "עלינו להבטיח שהתעשייה זוללת האנרגיה שלנו לא תיכלל במכסות הפליטה של האיחוד האירופי". היא אף ניסתה לבלום את יעדי ה־20־20־20 (שהיא קידמה את אישורם כנשיאת האיחוד האירופי), שקוראים לקיצוץ של 20% בפליטה באירופה, שיפור של 20% בניצול האנרגיה, ושימור של 20% מהדלקים המתחדשים עד 2020. אחת הדרכים להשיג את המטרות הללו היא תוכנית אשראי הפחמן של אירופה, שתחייב חברות לשלם כדי לקזז את פליטת הגזים הרעילים החל מ־2013.
המערב מפחד להתחייב
בעוד מרקל הולכת ומתרחקת מהקרב על שינויי האקלים, מנהיגה אחרת בצדו האחר של העולם פועלת במלוא המרץ. ראש ממשלת אוסטרליה ג'וליה גילארד פועלת לאימוץ תוכנית אשראי הפחמן המבוססת על פעילות השוק, יוזמה שכמעט חיבלה בסיכוייה להיבחר. בעוד קודמה בתפקיד, קווין ראד, טען כי מדובר בסוגיה מוסרית ושם דגש על שמורות האלמוגים הגוססות, גילארד טוענת כי יש היגיון כלכלי בקביעת מחיר לפליטות הפחמן. "אם נמשיך לא לעשות דבר, נשלם מחיר כבד", היא אמרה לבוחרים. "מחירי החשמל יעלו ונאבד משרות במגזר האנרגיה הנקייה".
גם נשיאת ליבריה אלן ג'ונסון סירליף מגלה עניין רב בשוקי הפחמן הבינלאומיים. ליבריה התמודדה עם בעיות כלכליות ואקולוגיות רבות בשעה שניסתה להשתקם ולבנות את עצמה לאחר עשורים של מלחמת אזרחים שמחקה את מגזר החקלאות וחיסלה את היערות במדינה. סירליף נקטה כמה צעדים לתיקון הנזקים, ובהם תוכנית להכשרת חקלאים מקומיים כדי להפחית את התלות ביבוא מזון והקמת "פארק שלום" להגנה על יער גולה (Gola Forest). הצלת יער גולה עשויה להתגלות גם כמהלך כלכלי חכם, הודות לתוכנית REDD של האו"ם, שמתגמלת מדינות מתפתחות (ייתכן שגם באשראי פחמן) בתמורה להגנה על יערות. תוכנית REDD תהיה חלק מסדר היום של כנס האקלים בקנקון. אחת השאלות הגדולות שעומדת לדיון כיום היא האם המערב יצליח להתחייב להגן על איכות הסביבה — ויעזור לסבסד את התוכניות הסביבתיות של המדינות העניות — זאת חרף משבר החובות המתמשך.
