האם יש חיסון מפני שחיתות?

דו"ח השחיתות של ארגון טרנספרנסי אינטרנשיונל הציב את ישראל במקום ה־30. מבין 178 מדינות, אנחנו ה־30 מבחינת רמת ניקיון הכפיים של השלטון ומוסדות המדינה. קצת יותר נקיי כפיים מפורטוגל וספרד, קצת פחות מקפריסין ואיחוד האמירויות. הציון שלנו בסולם האי־שחיתות הוא 6.1. הגבוה ביותר, 9.3, הוענק לדנמרק וניו זילנד. הנמוך - 1.1 - לסומליה.

האם מקומנו מחמיר או מחמיא? כנראה מחמיר, אם נזכרים שמאחורי הציון, שאיש לא היה שש לקבלו כממוצע באוניברסיטה, עומדים דו"חות מעוררי חלחלה של מבקר המדינה, חברי כנסת שנשלחים לכלא, ויותר מרבב של חשד שמכתים ראשי ממשלה, סגני ראשי ממשלה, קצינים בכירים בצבא ובמשטרה, פקידים רמי דרג ודמויות בעולם הכלכלי. גם נפוץ לקטר אצלנו על השחיתות, גם בזכות תשומת הלב התקשורתית וגם כי חזקה שמי שמטיף נגד שחיתות הוא עצמו ישר.

אבל מה עושים? ואיך עושים זאת? והאם העיסוק התקשורתי צריך להדאיגנו, או לשמחנו על כך שהדברים מתחילים לצאת אל האור? בעולם גם נחתמות עוד ועוד אמנות בינלאומיות שמטרתן להעניש מדינות על השחיתות שנצפית אצלן. האם יהיה נכון להיעזר במכשירים האלה ולהעביר את הטיפול בשחיתות שבתוך מדינה לידי משפט העמים? השאלות האלה אינן רטוריות, אלא באמת מטרידות את מי שמחפשים את הדרך לצמצם את הרעה החולה הזאת, ולא יודעים מי צריך להילחם בקשרי ההון והשלטון ואיך, איזה צעד חקיקתי יסייע לשפר את המינהל הציבורי של מדינה, ואיזה צעד אכיפתי יבטיח את יעילותו. עדיין לא נמצאה התרופה לשחיתות, ועדיין לא בוצעה פריצת הדרך לקראת גילויה.

עדיין לא נמצאה התרופה לשחיתות, ועדיין לא בוצעה פריצת הדרך לקראת גילויה צילום: shutterstock

אבל יש מי שעובד על זה. ריצ'רד פלורידה, כלכלן וסוציולוג אמריקאי שעבר לקנדה, לקח על עצמו באחרונה לנתח את נתוני מדד השחיתות ולגלות את המשתנים הנסתרים שהופכים מדינה אחת למושחתת ואחרת למתוקנת. את הממצאים שופכי האור שלו הוא פרסם באתרו creativeclass.com: במקום לבדוק את השקיפות, רמת האכיפה המשטרתית וחופש העיתונת, פלורידה ניסה להגיע אל שורשי ההסתאבות, וגילה שורשים חדים וברורים: מחקרו מראה שככל שמדינה – או עיר – עשירה יותר, כך היא מושחתת פחות. אם מדינות העולם יסודרו בגרף דו־ממדי שציר אחד שלו יראה את ציון ניקיון הכפיים והשני את התוצר הלאומי לנפש, ייווצר קו ישר.

אבל הכסף אינו מסביר הכל. עוד גורם עם מתאם גבוה לשלטון מתוקן הוא כלכלת ידע: כלכלה שעובדיה נמצאים בלימוד תמידי וחדשנות. משתנה נוסף הוא סובלנות, והתייחסות המשטר והחברה לזרים ולמיעוטים. למשל, פלורידה הצליח לסדר ציר דומה שמראה את המתאם בין שחיתות לבין התנכלות להומואים. גם רווחת פרט באה יד ביד עם ניקיון כפיים, ומדינות שבהן אנשים דיווחו בסקרים על שביעות רצון כללית התגלו כמתוקנות יותר. וגם שם מדינות סקנדינביה כיכבו בראש הרשימה, ונתגלו רק מעט חריגות – למשל מקסיקו וקולומביה, שם הציבור מאושר אבל השלטון רקוב.

קל יותר לגנות שחיתות מאשר לתקן אותה. וגם קל יותר לייצר כותרות, לחתום על אמנות בינלאומיות ולשכור עוד שוטרים מאשר לחפש את הסיבות האמיתיות לרקב המוסרי ולשרש אותן. אין לפלורידה הוכחה ניצחת שגילה את "מחוללי השחיתות". ממצאיו מראים על מתאם, ולא על סיבתיות. ייתכן ששלטון מתוקן הוא שמביא יותר עושר, קידמה, סובלנות ושביעות רצון, ולא להפך. אבל הטיעון המרכזי של פלורידה הוא זה: הדרך לטפל בשחיתות ציבורית קשורה בפיתוח כלכלי, מעבר לכלכלה מתקדמת מבוססת ידע וטיפוח ערכי סובלנות לזר ולאחר. כאשר מדינות מעודדות ומפנקות יצרני ידע, ולא כורי נפט, כאשר הן משקיעות בהון האנושי ולא סתם בבעלי ההון, השחיתות מתפוגגת כמעט מאליה.