מוסף כלכליסט 11.11.10

לגנוב את המונדיאל

בעוד שלושה שבועות תחליט פיפ"א היכן יתקיימו המונדיאלים ב־2018 וב־2022. תשע מדינות עושות כרגע הכל כדי להיבחר וליהנות מרווחים של 5 מיליארד דולר. הבעיה היא שהדרך עוברת בלבם ובכיסם של דיקטטור מטורף, רוסי שאוכל חמש ארוחות בוקר ביום, סגן נשיא שגנב לנבחרת שלו את הכסף ושאר בכירי פיפ"א, שמנהלים משחק מלוכלך וחסר חוקים

אוריאל דסקל, לונדון 10:4911.11.10

ב־2 בדצמבר 25 אנשים עומדים לקבוע את גורלן של תשע מדינות - שתיים מהן יזכו בלוטו, שבע יחמיצו את הפרס הגדול.

 

בעצם, אלו לא 25 אנשים. מספיקים 13, יותר מחצי, כדי לשנות את המסלול הכלכלי־חברתי של השתיים הנבחרות. בית המשפט העליון מורכב מנשיא פיפ"א ספ בלאטר ומ־24 חברי הוועד הפועל של התאחדות הכדורגל העולמית. על סדר היום: בחירת המדינות שיארחו את המונדיאלים ב־2018 וב־2022.

 

"אין דבר שמשתווה למונדיאל", אומר רוגן טיילור, פרופסור לעסקי ספורט באוניברסיטת ליברפול. "לצד האולימפיאדה, זה האירוע הגדול ביותר שמדינה יכולה לקדם. וגם אם הוא לא משתלם כלכלית בטווח הקצר, הוא משתלם בטווח הארוך. הוא מעורר מודעות שלא תיאמן למדינה שלך. ולכן כולן רוצות לארח אותו".

 

כמה משתלם? 5 מיליארד דולר. על פי מחקרים, זהו הכוח הכלכלי שמעניק המונדיאל למדינה המארחת בשנים האחרונות. עוד 12 שנה המספר יהיה גבוה יותר. מספיק להסתכל על נתוני הצמיחה של האירוע: בשנות השמונים כל מונדיאל אירח אלפי תיירים חובבי כדורגל, בעשור האחרון טיפס המספר לכמה מאות אלפים. בדרום אפריקה 2010 נמכרו יותר מ־2 מיליון כרטיסים. עוד 4 מיליארד בני אדם בממוצע צפו בכל משחק מהבית - כמעט שני שלישים מהאנושות נשאו את עיניהם, במשך חודש, למדינה אחת.

 

המונדיאל, אם כן, הוא סוג של מתת אלים כלכלית. הכל טוב ויפה, עד שמסתכלים על האולימפוס, רואים מי האלים, ואיך בדיוק נראית הבחירה.

 

חונטה של שחיתות

 

ג'רום ואלקה (50), למשל. הוא מזכ"ל פיפ"א, "השוטר" של הוועד הפועל ואחד המקורבים לבלאטר. הוא כבר הודח מההתאחדות אחרי ששופט ניו־יורקי קבע ששיקר במשא ומתן שניהל, כמנהל השיווק של פיפ"א, עם ויזה ומסטרקארד לקראת המונדיאל האחרון. השקר עלה לפיפ"א בקנס של 90 מיליון דולר, אבל בתוך כמה שבועות החזיר בלאטר את ואלקה להתאחדות ופינק אותו בקידום נאה.

 

"המונדיאל הבינלאומי הראשון" שמציעה יפן ישודר בהולוגרמות לאצטדיונים ברחבי העולם "המונדיאל הבינלאומי הראשון" שמציעה יפן ישודר בהולוגרמות לאצטדיונים ברחבי העולם

 

עוד אחד שעשוי ליהנות מקידום נאה, חרף ההיסטוריה שלו, הוא מוחמד בין חמאם. אם בלאטר בן ה־74 יעזוב אי פעם, בין חמאם (61), נשיא התאחדות הכדורגל של אסיה, הוא המועמד הבולט להחליפו. אנשי ההתאחדות האסייתית נוהגים להגדיר את האיש "דיקטטור מטורף", "חולה נפש" ומי ש"צריך להיות בבית משוגעים, לא בפיפ"א". בחודש שעבר פגשתי אותו בוועידת Leaders in Football בלונדון, כינוס מסחרי אפוף ריחות חריפים - שילוב קטלני של אפטר שייב בכמויות נדיבות מדי ותאוות בצע שאינה יודעת גבול. כמעט כל חברי הוועד הסתובבו שם כמי שאיש אינו יכול לגעת בהם. בין חמאם בלט בהתנהגות שעוררה אי־נוחות. "אני מעוניין שהכדורגל ינוהל באופן דמוקרטי ושקוף", אמר לכל מי שהיה מוכן לשמוע. במסגרת מאמציו בעניין, בין חמאם, שמגיע ממעוז הדמוקרטיה קטאר, הכריז ש"יערוף את ראשי יריביו" (והסביר, כמובן, שדבריו הוצאו מהקשרם), וגם פעל לכך שחמש מדינות שלא תומכות בו לא יוכלו להצביע בבחירות לוועד. את מקומו שם השיג, על פי החשד, בזכות קניית קולות ב־100 אלף דולר; חקירת הרשויות בקטאר שבדקה את הנושא היתה מזורזת באופן תמוה. שלא במפתיע, היא לא העלתה דבר.

 

גם הסיפורים של ויטאלי מוטקו (52), שר הספורט של רוסיה ויו"ר ההתאחדות שם, נוטים להתמוסס, אפילו אם העובדות ברורות. באולימפיאדת החורף בוונקובר, השנה, מוטקו אכל 97 ארוחות בוקר. אם מביאים בחשבון שהוא היה שם רק 20 ימים, מבינים שהוא אכל חמש ארוחות בוקר ביום. למשלם המסים הרוסי זה עלה 35 אלף דולר.

אצל ג'ק וורנר (63) זה לא נגמר בארוחות בוקר. נשיא ההתאחדות של הקאריביים, צפון אמריקה ומרכז אמריקה (CONCACAF) וסגן נשיא פיפ"א פועל בהתאחדות הבינלאומית כבר כמעט 20 שנה, מה שהותיר לו די זמן להסתבכויות. הוא נמצא אשם בכך שבמונדיאל 2006 הפעיל את בני משפחתו למכירת כרטיסים לא חוקית בהיקף של מיליון דולר, וגם גנב את כספי הבונוסים לשחקני הנבחרת של ארצו, טרינידד וטובגו. אם לא די בכך, הוא גובה סכומי עתק מנבחרות אחרות שרוצות לשחק במגרש הביתי שלו. מדינת האיים הקטנה שבאוקיינוס האטלנטי אמנם לא ממש מצטיינת בכדורגל, אבל היא נהפכה למוקד עלייה לרגל לנבחרות שרוצות להתחבב על וורנר ועל CONCACAF. העובדה שההתאחדות הזו מורכבת מהמון מדינות קטנות מאפשרת לוורנר לשלוט בהמון קולות בפיפ"א, ובעצם הופכת אותו לאחד האנשים החזקים בארגון. ככזה, הוא משחרר ללא הרף הצהרות יפות, נוסח "המחויבות של פיפ"א לנושאים חברתיים כמו גזענות ברורה מאוד: סולידריות, כבוד והוגנות". כמו אצל רבים מעמיתיו בוועד הפועל, פיפ"א אולי מחויבת אבל הוא לא. כך, למשל, ב־2006 פגש וורנר את אנדרו ג'נינגס, עיתונאי חרוץ שפרסם שלל תחקירים מאלפים על העסקים המלוכלכים של פיפ"א. כשניסה לראיין את וורנר, הוא צרח עליו בקולו הצפצפני: "לך להזדיין! אף זר, בטח שלא זר לבן, יגיע למדינה שלי ויטריד אותי!".

 

וזה עוד כלום לעומת דון חוליו גרונדונה (79), סגן נשיא פיפ"א הבכיר ונשיא התאחדות הכדורגל של ארגנטינה. גרונדונה הוא אחד מנושאי התפקידים היחידים במדינה שלא זז ממקומו מאז 1979, כלומר שרד את המעבר מהמשטר הצבאי לדמוקרטיה. חברו הטוב הוא הגנרל חוראה רפאל וידלה, שהנהיג את ההפיכה הצבאית והיה נשיא המדינה בימי שלטון הטרור. גרונדונה מואשם שוב ושוב בכך שהשחיתות פושה בהתאחדות הארגנטינאית ומכרסמת ביכולות הכדורגל הנפלאות של המדינה, אבל מכחיש את הטענות בכל תוקף. את האנטישמיות שלו, לעומת זאת, הוא לא טורח להכחיש. כך, כשנשאל פעם על כישוריו של שופט כדורגל ארגנטינאי השיב: "אני לא מאמין שיהודי יכול להיות שופט באף ליגה. זו עבודה קשה, אתם יודעים, ויהודים לא אוהבים עבודה קשה". בלאטר, כמובן, לא חושב שיש כאן בעיה: "חוליו הוא איש מונומנטלי!", אמר בעבר, "אנחנו חברים לנצח".

 

אצטדיונים ממוזגים בקטאר ישדרו את המשחק החוצה אצטדיונים ממוזגים בקטאר ישדרו את המשחק החוצה צילום: אי פי אי

 

כי זה בלאטר. נשיא ההתאחדות הוא לא רק חברו הטוב של צ'רלס טיילור - נשיא ליבריה לשעבר שעומד למשפט בבית הדין הבינלאומי על לא פחות מ־11 סעיפים של פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, כולל רצח, אונס והטלת מומים - הוא גם איש שמשחק משחקים מלוכלכים, עם כולם, כל הזמן. שמו צץ שוב ושוב, כבר יותר מ־30 שנה, בפרשות שחיתות שונות, שבאורח כמעט על־טבעי הוא נחלץ מהן בשלום, בעוד חבריו מורשעים ונשלחים לכלא. והאיש הזה הוא מי שמנצח על כל החבורה לעיל, ומחזיק כוח אדיר שיכול לשנות את עתידן של מדינות.

 

איך נראית הזמנה לשוחד

 

וזה רק חלק מהרשימה. 24 חברי ועד, ורק אחדים אינם נחשדים בשחיתות. אין שם המון אהבת כדורגל; זו בעיקר אורגיה של תאוות בצע, שיכרון כוח וגזענות, כמו גם נאמנות עיוורת לחונטה. מכיוון שפיפ"א אינה כפופה לאף חוק בינלאומי ומתנגדת נחרצות למעורבות ממשלתית בכדורגל, הוועד הפועל הוא השלטון היחיד. כולו מורכב מגברים, כמובן, וכולם מבוגרים. אחת לכמה חודשים הם מבלים שבוע במלון חמישה כוכבים יוקרתי אי שם בעולם, ודנים בדרכים להגדיל את כוחם. באחת הפגישות האלה הוחלט שהוועד הפועל בהרכבו הנוכחי -אשר אחדים מחבריו אמורים לסיים את הקדנציה בקרוב - יחליט לא רק מי תארח את המונדיאל ב־2018, אלא גם מי תארח את 2022 (המונדיאל הקרוב, עוד ארבע שנים, יתקיים בברזיל, כפי שהוחלט כבר ב־2007).

 

זו החלטה שערורייתית, נטולת כל היגיון. "איך בכלל מתכננים לעוד עשר שנים?", מתקומם רוגן טיילור, הפרופסור מליברפול. "לפני עשר שנים אף אחד לא ידע מה זה סמארטפון. האם מישהו חשב אז על אייפד? מישהו ניחש עד כמה נהיה תלויים באינטרנט? איך אפשר לדעת מה יהיה המצב הפוליטי ביפן, קוריאה או רוסיה? איך מתכוננים לעולם כל כך שונה?".

 

ווין רוני (מימין) ודיוויד בקהאם באצטדיון וומבלי, כחלק מהקמפיין האנגלי לאירוח המונדיאל. בקהאם הבטיח אקדמיות לכדורגל בכל העולם ווין רוני (מימין) ודיוויד בקהאם באצטדיון וומבלי, כחלק מהקמפיין האנגלי לאירוח המונדיאל. בקהאם הבטיח אקדמיות לכדורגל בכל העולם צילום: אי פי אי

 

אז מה היה כל כך דחוף לבחור שתי מארחות יחד? "זה ברור", אומר מאט סלייטר, כתב הבי.בי.סי שמתמחה בחשיפת שערוריות, במיוחד של פיפ"א. "חברי הוועד רצו להרוויח כמה שיותר לפני שהם פורשים".

 

רשמית, בפיפ"א מסבירים כי החליטו לבחור כעת שתי מארחות כדי לחתום על יותר הסכמי שידור ושיווק משתלמים, וכי התחרות הכפולה מאפשרת להתאחדות ללחוץ על המועמדות ולהגדיל את שורת הרווח שלה - ההתאחדות דורשת מהמארחות לא לגבות מסים על המונדיאל, ובעצם לוותר על מאות מיליוני דולרים. בפועל, התשובה האמיתית מסתתרת במה שסלייטר מרמז אליו. הבחירה במדינה המארחת נעשית בהצבעה אנונימית, מאחורי דלתות סגורות - מה שמאפשר לכל מדינה מתמודדת לשמן היטב את חברי הוועד הפועל. וכפי שאפשר להבין בקלות, חברי הוועד הפועל מאוד אוהבים שמן.

 

קטאר 2022. הפואנטה - אצטדיוני פאר ממוזגים ושוק חדש - המזה"ת. הבעיה: זה גדול על קטאר. אם הם יזכו "משהו כאן מסריח", כדברי גורם בכיר קטאר 2022. הפואנטה - אצטדיוני פאר ממוזגים ושוק חדש - המזה"ת. הבעיה: זה גדול על קטאר. אם הם יזכו "משהו כאן מסריח", כדברי גורם בכיר צילום: אי פי איי

 

הבחירה בדרום אפריקה דווקא היתה נקייה יחסית -ספ בלאטר רצה מונדיאל באפריקה, וקיבל אותו שם. ההחלטה הזו, מלפני שש שנים, השאירה את חברי הוועד רעבים. עכשיו הם רוצים להשלים פערים.

 

זה לא שאין בוועד כמה אנשי כדורגל הגונים - כוכבי עבר כמו פרנץ בקנבאואר ומישל פלאטיני, למשל - אבל הוא מורכב בעיקר מאנשים כמו אמוס אדאמו. בתחילת אוקטובר, רגע לפני הוועידה הגדולה בלונדון, חשף "הסאנדיי טיימס" תיעוד של העסקן הניגרי מבקש מתחקירן שהתחזה לנציג אמריקאי כ־800 אלף דולר בעבור "פרויקט אישי" - בקשה המנוגדת לכללי פיפ"א. כשהכתב שאל אם התשלום הזה, בעבור בניית מתקני אימונים באפריקה, ישפיע על ההצבעה, אדאמו השיב: "בהחלט, מכיוון שאם אתה משקיע בזה - פירוש הדבר שאתה מעוניין בקול שלי". כדי שלא יהיה ספק, אדאמו הדגיש שהוא רוצה את הכסף "באופן ישיר" - ודרש מחצית מהסכום מראש.

 

פיקניק אוסטרלי המוני כחלק מהקמפיין פיקניק אוסטרלי המוני כחלק מהקמפיין צילום: איי אף פי

 

גם את נשיא התאחדות הכדורגל של אוקיאניה, ריינלד טמארי מטהיטי, הפיל "הסאנדיי טיימס" באותו תרגיל - הוא תועד מציע ל"אמריקאים" שישלמו לו 2.5 מיליון דולר לבניית אקדמיה לספורט בתמורה לקולו. בעקבות החשיפה סיפר טמארי כי קיבל הצעות של 12-10 מיליון דולר משתי מועמדות אחרות.

בין חמאם. איומים בין חמאם. איומים צילום: אי פי אי

 

ואם לא די בכך, נכנס לתמונה מיכאל זן רופינן, מזכ"ל פיפ"א לשעבר. בתחקיר מיוחד תועד רופינן מציע עצמו כמתווך לענייני קניית קולות, תמורת 250 אלף יורו. הוא תיאר בפני הכתבים שהתחזו לנציגי אחת המדינות מה עליהם לעשות כדי לזכות בתמיכת חברי ועד שונים - איזה קול אפשר לקנות בכסף, למי כדאי לספק נשים. את אחד החברים הוא כינה "הגנגסטר הגדול ביותר שתמצאו על כדור הארץ".

 

רגע האמת של פיפ"א

 

שני חברי הוועד שנחשפו הושעו מתפקידם, ולא ישתתפו בהצבעה הקרובה. ההשעיה לא יצרה תחושה של טיהור, היא רק הלחיצה את המערכת. תשע מדינות - ארבע המתמודדות על האירוח ב־2018 ועוד חמש על 2022 - נמצאות במירוץ להשגת קולם של 22 החברים הנותרים והנשיא בלאטר. ובשני המירוצים המקבילים האלה יש כל מיני דרכים לנצח.

 

זירה אחת שבה מתנהל המאבק היא הזירה הפומבית. המדינות מפיקות קמפיינים ציבוריים גדולים, מדפיסות עלונים מפוארים, מתחרות על כותרות העיתונים. בזירה הזו הן משתדלות להיזהר, מדברות על מורשת, תשתיות ותרומה לכדורגל העולמי, וזוכרות שעל פי התקנון אסור להן למתוח ביקורת על יריבים.

 

אדאמו. קל למכירה אדאמו. קל למכירה צילום: MCT

 

אבל הן יכולות לפנק עיתונאים. בכנס שהתקיים בלונדון כל מדינה (מלבד המדינה המארחת דווקא) הרעיפה חבילת מתנות על העיתונאים: מעניבות ועד שעוני יוקרה. "אלה דברים חשובים", הסביר לי סוניל גולאטי, נשיא התאחדות הכדורגל של ארצות הברית ומי שמוביל את ההצעה האמריקאית לאירוח המונדיאל ב־2022. "הם משפיעים על עיתונאים, על הציבור וגם על חברי הוועד. אבל בוא לא נשלה את עצמנו - דברים אחרים משפיעים על חברי הוועד".

 

הקרב על חברי הוועד מתנהל כשלעצמו בשתי זירות, שתיהן נסתרות. האחת היא הפוליטיקה. על פי התקנון, למדינות אסור לעשות עסקאות ביניהן - חשש ממשי כשמדובר בשני מירוצים מקבילים. הרי מה פשוט יותר מלסגור עסקאות של "הצבע לי על 2018 ואצביע לך על 2022". יש כבר חשד לקשר אסור בין ההצעה של קטאר (2022) להצעה של ספרד ופורטוגל (2018), שמביאות איתן את בנות הברית המסורתיות שלהן באמריקה הלטינית. פיפ"א בודקת את העניין, אבל יהיה תמים להאמין שהקשר הספרדי־קטארי הוא היחיד שנרקם. ההתכנסות הלא רשמית אך המתוזמרת היטב לכך שכל ההצעות ל־2018 יהיו של מדינות אירופיות רק אישרה ששקיפות גדולה אין כאן.

 

וורנר. מיליון דולר וורנר. מיליון דולר צילום: אי פי אי

 

בזירה השנייה, עמוק יותר מתחת לפני השטח, ייתכן שבהחלט נרקמות עסקאות מסוג אחר. כסף, נשים, מימון ישיר ל"פרויקטים אישיים" - אפשר להאמין שסיפורי ההצעות המלוכלכות של טמארי, אדאמו ורופינן הם מקרים מעטים, ממש עשבים שוטים, "הקומץ", כמו שקוראים לזה במגרשים. אבל סביר להניח שהם חלק מתרבות שוחד נרחבת, שמובילים הנציגים הרשמיים של התאחדויות הכדורגל או אנשי עסקים בעלי עניין. פיפ"א, במובן הזה, כנראה לא ממש שונה מהוועד האולימפי, או לפחות מהאופן שבו התנהל עד אמצע העשור האחרון. אבל הוועד האולימפי למד שיעור חשוב, ולא בטוח שפיפ"א כבר הפנימה אותו.

 

"עכשיו, אחרי פיצוץ הפרשות האחרונות, הוא רגע הסולט לייק של פיפ"א", אומר פול קלסו, כתב "הדיילי טלגרף", "התדמית שלהם עלולה לקרוס לתוך הים". קלסו מתייחס לשערוריית אולימפיאדת החורף 2004, שאותה זכתה לארח העיר סולט לייק סיטי, יוטה - בתום קמפיין מלוכלך והליך בחירה רקוב משחיתות. לאחר חשיפת ממדי התופעה, הוועד האולימפי הבינלאומי צלל למהלך טיהור מקיף, שבו שיטת הבחירה שונתה, מתנות נאסרו לחלוטין, התהליך נהפך לשקוף ומקצועי הרבה יותר, והעניינים הטכניים נהפכו לעיקר.

 

פיפ"א, עושה רושם, עוד רחוקה מהטיהור היחסי שעבר הוועד האולימפי. מנגנוני ההתאחדות אמנם השעו את אדאמו וטמארי, אבל לנוכח ההיסטוריה קשה להשתכנע שוועדת האתיקה שלה היא גוף אכיפה יעיל ונשכני. בהיעדר גוף כלשהו שמפקח על פיפ"א - לא ברור אם מישהו אי פעם ינשוך את ההתאחדות. וקריסת התדמית לא ממש רלבנטית, כל עוד זה הגוף שמארגן את הכדורגל העולמי. האם יש בכל זאת סיכוי לשינוי ההליך? "אנחנו עומדים רגע לפני ההחלטה הסופית, אז אין שאלה ולא היתה שאלה לגבי שינוי ההליך", אמר בלאטר במפגש בלונדון. "אז ב־2 בדצמבר הוועד הפועל של פיפ"א יחליט, בבחירות חשאיות, אילו מדינות יארחו את מונדיאל 2018 ומונדיאל 2022".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x