"ניצחנו את אובמה"
שבוע אחרי שעשירי אמריקה הביסו את אובמה בקלפי, דונלד טראמפ, הנציג הצבעוני והצעקני ביותר שלהם, מסביר למה לא היתה ברירה ומכריז על היעד הבא שבכוונתו לכבוש: הבית הלבן
דונאלד טראמפ, הטייקון הכוחני וזהוב הבלורית ששמו הוא אחד המותגים החזקים בעולם, לא אוהב את ברק אובמה. בכמעט־שנתיים האחרונות טראמפ נהפך לדובר הלא רשמי של אמריקה המיליארדרית, השמרנית והכועסת. הוא אמר בראיונות לטלוויזיה כי הוא חרד לעתידה של כלכלת אמריקה וכי ילדיו ונכדיו ישותקו בגלל תוכניתו הכלכלית של אובמה, וטען שכדי לצאת מהמשבר נחוצה מדיניות כלכלית הפוכה לזו שהנשיא מוביל.
לא פלא שכעת טראמפ מחייך. הוא מחייך בכל קמטי ההבעה שלו ונראה, בחליפתו המחויטת והמאובזרת, כמו מותג יקר. כאשר נכנסים לחדרו הוא לא קם מאחורי שולחנו, ונותן למבקרים לעבור על השטיח הרחב, בין שני טורים של תמונות ממוסגרות במסגרת רנסאנסית מוזהבת או שחורה שבהן טראמפ עצמו מצולם עם פוליטיקאים וסלבריטאים. ומה שמפתיע הוא שברגע האמת, מול החלון הגדול שמשקיף על הסנטרל פארק ועל מלון פלאזה, זה לא נראה מוגזם. החדר הוא מפגן אפקטיבי של כסף והשפעה אדירים. וטראמפ, אלוף המפגנים, נמצא פה כדי למקד אותם במטרה חדשה.
"הפוליטיקה של אובמה עייפה כבר את כולם", הוא אומר בראיון ל"מוסף כלכליסט". "את שואלת אם התאכזבו ממנו? זה האנדרסטייטמנט של השנה. גם בוש היה איום ונורא" - בראיון טלוויזיוני מ־2006 כינה טראמפ את בוש "מנהל גרוע" ותקף בסגנונו הישיר והבוטה את רוב פועלו של הנשיא הקודם - "אבל אצל אובמה הגענו למצב שבו אנשים שאני מכיר חושבים לעזוב את המדינה. הממשל מתנהל כמו מלח שיכור, ועכשיו, המכה שהוא ספג בקונגרס מלמדת שיש סיכוי לשינוי. שאפשר להחזיר לנו את השלטון ולאמריקה את השפיות".
"ביקשו ממני בעבר לרוץ לנשיאות, אבל עכשיו אני חושב על זה ברצינות. אני רוצה להשפיע, ולא מאחורי הקלעים. הגיע הזמן שניקח את השלטון בחזרה" צילום: אי פי אי
ב"להחזיר את השלטון" טראמפ לא מתייחס רק לרוב הסוחף - הגדול ביותר זה 60 שנה - שבו זכו הרפובליקאים בבחירות לקונגרס ביום רביעי שעבר. לפני חודש נערך באחת ממדינות ארצות הברית סקר מתוקשר של מועמדים אפשריים לנשיאות ב־2012, ובדרך פלא - טראמפ מכחיש כל קשר - שמו של טראמפ שורבב אליו. לאחר הסקר החל טראמפ לדבר על כך שהוא "לראשונה שוקל ברצינות" לרוץ לנשיאות ב־2012, במסגרת המפלגה הרפובליקאית. בתקשורת האמריקאית מיהרו להזכיר שזו אינה הפעם הראשונה, ושטראמפ השמיע הכרזה דומה לגבי הבחירות של שנת 2000, אז ביקש לרשת את מקומו של מייסד מפלגת הרפורמה האמריקאית רוס פרו. נציג המפלגה לנשיאות היה בסופו של דבר הפוליטיקאי הוותיק פטריק ביוקנן. בתקשורת באמריקה גם הזכירו שטראמפ הוא רודף כותרות סדרתי, ולא פחות מכך, רודף רייטינג לתוכנית הריאליטי שלו, "המתמחה", שנמצאת בעיצומה של עונתה העשירית
.
הנשיאות, זה לא במקרה עוד גימיק?
"לא. חשבתי על הרעיון כבר בעבר, רבים ביקשו ממני לרוץ, ותמיד הייתי מעורב מאחורי הקלעים בתמיכה במועמדים. אבל רק עכשיו אני באמת חושב על כניסה אקטיבית. אני רוצה להשפיע".
למה לך כאב הראש הזה? כפוליטיקאי תשפיע יותר מאשר כאיש עסקים?
"זה באמת כאב ראש, אבל כאב ראש זה משהו שמעולם לא חששתי ממנו, וגם לא מעבודה קשה ומלהניע אנשים, שזה מה שהצלחתי בו כאיש עסקים. תגידי לי, מה הקשקוש הזה של סחר חופשי עם סין? יש לנו גירעון תשלומים מפלצתי לטובתם, הם שומרים על שער המטבע שלהם למטה באופן מלאכותי כדי ליצור תחרות שתהרוס אותנו, ובינתיים כבר הפסיקו כמעט לגמרי לייצר בארצות הברית. חייבים להחזיר את המיסוי על הסחורות שאנחנו מייבאים משם".
מה היית שם בראש סולם העדיפויות שלך כנשיא?
"יצירת מקומות עבודה. חייבים להחזיר את הייצור לאדמת ארצות הברית".
טראמפ עם אלכס ספיר (משמאל)
העולם המערבי כולו לא מצליח להתמודד עם כוח העבודה הזול בסין. האמריקאים גם מעדיפים -
"זו הבעיה", טראמפ קוטע אותי. לאורך כל השיחה, הוא המכתיב את הקצב. חוסר הסבלנות המוחלט שלו כלפי מי שמנסה לנווט בעצמו את השיחה הוא אחת הסיבות לכינוי "הדון" שדבק בו. "כמו שאמרתי קודם, זה קשקוש. צריך להחזיר את הייצור לארצות הברית תוך הגנה על התעריפים, צריך להעלות את המיסוי לסחורות מסין ולתת עדיפות לתוצרת אמריקאית. אין דרך אחרת. אחרת אנחנו בצרות".
כווייה בישראל
כשטראמפ מדבר עם התקשורת הישראלית הוא דואג להזכיר כמה הוא אוהב אותנו. הוא עצמו לא ביקר בארץ, אבל איוונקה, בתו וסגניתו בתאגיד טראמפ ויהודיה מגוירת שנשואה ליורש הנדל"ן היהודי ג'ארד קושנר, היתה פה לפני שנתיים. טראמפ גם הקפיד עם כניסתי לחדר להרביץ בעברית את המשפט "מה נשמע בישראל?", כמעט בלי מבטא, ולהחמיא לעצמו על החוש שלו למבטאים. הוא שאל בנימוס על מצב הרוח הכללי אצלנו ושאל בעניין אם הרבה ישראלים צופים בתוכנית שלו. וזה היה נעים, בעיקר כי הניסיון העסקי היחיד שהיה לו בישראל נגמר בטעם חמוץ.
באמצע 2006 החל טראמפ לשתף פעולה עם חברת הנדל"ן הניו־יורקית קרסנט הייטס, שרכשה 11 דונם בצומת עלית ברמת גן. יחד הם הכריזו על הקמת "טראמפ טאוור" הראשון בישראל. בהודעה לתקשורת הבטיח טראמפ שהמגדל "יגדיר מחדש את אמות המידה למגורי יוקרה בישראל, ואת קו הרקיע היפה שלה". אלא שכעבור כמה חודשים הפרויקט נגנז בדממה, וקרסנט הייטס מכרה את הקרקע לחברת אזורים של שעיה בוימלגרין תמורת 80 מיליון דולר, לאחר שבמקור שילמה עליה רק 44 מיליון. אזורים החלה לבנות על הקרקע השנה.
טראמפ עם ביתו איוונקה צילום: בלומברג
טראמפ מחייך כאשר אני מזכירה את הרפתקת מגדל טראמפ הישראלי. לעומת המבט הכעוס והנחוש שהוא עוטה כאשר הוא מדיח את משתתפי הריאליטי שלו, החיוך גורם לו להיראות מהוסס. "ובכן, השותפים שלי בעסקה השתמשו בשם שלי כדי למכור ולעשות רווחים. אז כן, עדיין לא הקמתי משהו משמעותי בישראל, אבל לא בגלל רגליים קרות. אני בטוח שעוד נשקיע בישראל. גם מגיעות אליי הצעות. הרומן שלנו עוד לא נגמר".
מבוכה בסוהו
טראמפ הגיע בשנות השבעים מברוקלין למנהטן, עם השקעות גרנדיוזיות וסגנון עסקי קשוח. בשנות השמונים הוא זכה למוניטין של טייקון נדל"ן בעל מגע זהב. בסוף אותו עשור הוא קרס, חזר בגדול, ונפגע שוב מהזעזוע בשוק הנדל"ן בעקבות המשבר הפיננסי ופיגועי 11 בספטמבר. כיום הוא שוב על הרגליים, לא מעט בזכות אותו מוניטין משנות השמונים, שלו הוא חב חלק ניכר משוויו - כ־8 מיליארד דולר לטענתו וכ־1.6 מיליארד דולר לטענת המגזין "פורבס", שבשנה שעברה דרדר אותו למקום ה־450 ברשימת עשירי העולם. מלבד עשרות מיליוני הדולרים שטראמפ מקבל מהשתתפותו בריאליטי "המתמחה", הוא גם מוכר את שמו לעשרות מוצרי יוקרה, מחליפות ועד סטייקים. גם במיזמי נדל"ן רבים שלו מסביב לעולם, ובהם ההרפתקה ברמת גן, חלקו של טראמפ הוא בעיקר בשם ובשיווק. "אני יודע מה השם טראמפ שווה, ואני מקבל פניות כמעט מדי יום", הוא אומר. "אני בוחר את המוצרים שלהם אתן את שמי בקפדנות יתרה. אני מקפיד לבחור רק מוצרי יוקרה מהשורה הראשונה ובעלי קליבר משמעותי. אנשים שמזהים את השם טראמפ מצפים לטוב ביותר".
טראמפ ליד דגם של מגדל טראמפ סוהו, שהמשקיעים ממשפחת ספיר נטשו. טראמפ: "מברך את השותפים החדשים" צילום: MCT
השם טראמפ מושך גם לא מעט אש - כמה דמויות מרכזיות בתחום הנדל"ן בניו יורק ששוחחו עם "מוסף כלכליסט" כינו את הדון, שלא לייחוס, "ברקודה תקשורתית קולנית שמקבלת חשיפה לא מוצדקת". אבל המבקרים בשלהם, והשם ממשיך להתפשט. באפריל ניצח טראמפ את המשקיע האגרסיבי קרל אייקן במאבק על השליטה בבתי המלון שהקים בשנות השמונים באטלנטיק סיטי, ובאחרונה הוא מנהל מאבקים משפטיים עם מדינת ניו יורק סביב מסעדת "טראמפ און דה אושן" שהוא בונה על חופי לונג איילנד. טראמפ ניצח בבית המשפט כאשר קיבל אישורים לבנות קומת מרתף, אף על פי שהאזור מוגדר כמועד להצפה, וכעת הוא תובע מהמדינה חצי מיליארד דולר על העיכובים שגרם המאבק המשפטי. גם כאן, הראוותנות הטראמפית שעתידה לאפיין את המסעדה גוררת ביקורת ממקומיים, שטענו שבחוף של אנשים ממעמד הביניים לא יאה לבנות מקום שיגבה 500 דולר על מנה בחתונה.
אבל הפרויקט הגדול ביותר שטראמפ מעורב בו כיום דווקא אינו מסב לו נחת: הטראמפ סוהו, מגדל זכוכית בן 46 קומות ובו מלון בן 391 סוויטות, ספא ומסעדה יוקרתיים ומרכז כנסים ענקי. לפי המודל של המלון, הסוויטות ישמשו גם כדירות פרטיות וגם כחדרי מלון: הן יירכשו על ידי אנשים שיגורו בהן עד 120 ימים בשנה בלבד, וביתר הזמן יושכרו. אלא שהיוזמה לבניית טראמפ סוהו החלה לפני התפוצצות בועת הסאב־פריים. המשבר הכלכלי גרם למכירות מאכזבות של הדירות במגדל, וגם הפיקוח האישי של טראמפ ושני ילדיו, דונלד ג'וניור ואיוונקה, לא עזרו למשוך קונים. ערב מסיבת גזירת הסרט, באפריל האחרון, פחות משליש מהדירות נמכרו.
המכירות הגרועות הבריחו את יוזם הפרויקט והמשקיע המקורי בו תמיר ספיר. ספיר, ישראלי שהיגר לניו יורק ערב מלחמת יום כיפור ונהפך בה למיליארדר, השקיע בפרויקט כ־350 מיליון דולר. הוא מכר את חלקו ב־125 מיליון דולר בלבד לשתי חברות ישראליות - אקרו נדל"ן שבבעלות צחי ארבוב ואילן קפון, ששיתפו פעולה עם איש העסקים זיל פלדמן, וחברת קנדה ישראל שבשליטת ברק רוזן ואסי טוכמאייר.
גם במיזם הזה טראמפ לא השקיע מכספו ותורם לו בעיקר את המיתוג והשיווק, וילדיו ינהלו אותו באמצעות חברת ניהול המלונות המשפחתית. עם זאת, הוא ושמו חשופים לסיכון מה, לאחר שכמה מרוכשי הדירות תבעו אותו בטענה שהונה אותם כאשר אמר, בשלביו המוקדמים של הפרויקט, "50%-60% מהיחידות כבר נמכרו".
"אני מאמין בפרויקט", אומר טראמפ בשלווה. "שמי עדיין מתנוסס בכניסה, אני מברך את השותפים החדשים ויודע שההשקעה תשתלם להם. רק צריך סבלנות".
כך ניצלתי ממאדוף
לטראמפ יש לא רק סבלנות אלא גם מזל. הוא ניצל מהנוכלות של ברנרד מאדוף, לאחר שהאחרון פגש בו והציע לו את שירותי ההשקעות שלו. "נפגשנו בפאלם ביץ' ושם הוא ניסה לפתות אותי, אבל דחיתי את ההצעה. אמרתי לו שלהפסיד אני יודע לבד. חוץ מזה, אין לי חשק לשתף בהשקעות שלי מתווכים. מאדוף היה רודף בצע ועשה דבר בלתי נתפס וכמובן בלתי נסלח. אני בטוח שהוא ידע מה הוא עושה".
פרסמת 15 ספרי עצות. יש לך אולי עצה לאנשים שאיבדו את מקום עבודתם ונאבקים להתאושש מהמשבר?
"בחרו תחום שאתם אוהבים, שאחוז האבטלה בו נמוך ושיש לו פוטנציאל כלכלי. לדעתי הרבה אנשים לומדים תחומים שאינם נכונים עבורם ומשלמים על כך בכל שארית חייהם. לכו על מה שאתם אוהבים ושיכול להשתלם, גם אם זה ידרוש מכם לקחת את המשפחה ולעבור למקום אחר. אתם חייבים ללכת על הדבר הנכון".
ומה דעתך על השקעה בנדל"ן בארצות הברית כיום?
"כרגע זה שוק של קונים. יש הרבה יותר היצע מביקוש. אם מישהו מוכר עכשיו זאת כנראה תוצאה של חוב, גירושים או מוות".
ויש סיכוי להתאוששות קרובה?
"כמו שאני מציין לא פעם, שוק הנדל"ן בנוי על מעגלים. לבסוף זה מאזן את עצמו. מובן שההתאוששות היתה יכולה להיות מהירה יותר אם הבנקים היו גמישים יותר בנוגע להלוואות. הרי הם קיבלו הרבה כסף מהממשל, לא?".
בספרך האחרון, "לחשוב כמו אלוף", אתה מתייחס אל עצמך כגאון. אתה גאון?
"כאשר בקריירה שלך הצלחה גוררת הצלחה אתה מתחיל לחשוב לעצמך, אולי באמת אתה מבריק. אבל למען ההגינות, כשכתבתי את זה הייתי קצת מבודח. וקצת סרקסטי".
