"יכך יצרתי את הרופא הכי אהוב בטלוויזיה"

ב־17 במאי השנה זה סוף סוף קרה: ד"ר קאדי וד"ר האוס התנשקו. הפעם זו לא היתה הזיה. קאדי אמרה להאוס שהיא אוהבת אותו, שהיא לא יכולה להפסיק לחשוב עליו, שהיא בדיוק עזבה את הארוס שלה כדי להיות איתו. אחרי שש עונות של פלרטוטים, עקיצות מרושעות ומשיכה הדדית בצמות, הרופא המניאק ביותר בטלוויזיה, ומי שהגדיר את עצמו רגע לפני כ“הבן אדם הכי דפוק בעולם", מצא את עצמו בזרועותיה של אהבת חייו.

"היה נראה לי מעניין ליצור דמות שאומרת לדבילים בפרצוף שהם דבילים" צילום: fox

באמת יופי להם. שיהיה במזל. אבל מה איתנו, הצופים? מה יהיה הלאה? כל מי שאי פעם צפה אפילו בחצי פרק של סדרת הטלוויזיה “האוס” יודע שהאוס לא אומלל הוא לא האוס בכלל; כל טירון בעסקי הבידור יודע שהסוד של סדרת טלוויזיה מרובת עונות נעוץ בשני אנשים שלעולם לא יממשו את האהבה הכמוסה שלהם. "מתח מיני הרבה יותר מעניין מאנשים במערכת יחסים. זה לכאורה הכלל", מודה בפני "מוסף כלכליסט" דיוויד שור, היוצר והמפיק של "האוס", אחת מסדרות הטלוויזיה המצליחות בעולם, ששידורי העונה השביעית שלה החלו החודש ברשת פוקס האמריקאית 10 בספטמבר.

שור, שמתראיין ממשרדו בקליפורניה תוך כדי צילומים אינטנסיביים של העונה שבדרך, לא חושש שהפצצה שהטיל על צופיו תהרוס את התוכנית שהוא מכנה "הבייבי שלי". "יש לכאורה את דאגת סם ודיאן המפורסמת - שתי הדמויות ב'צ'ירז' ('חופשי על הבר'), ששנאו זה את זה הרבה שנים ובסוף נהיו ביחד. הטענה היא ש'צ'ירז' אף פעם לא היתה אותו דבר לאחר מכן, אבל אני לא לגמרי בטוח שזה נכון", אומר שור, שעומד בראש צוות של 13 כותבים, “בעונה הבאה האוס וקאדי בודקים את מערכת היחסים שלהם, ואני אומר לך - יש לא פחות מתח מאשר לפני כן, לפעמים אפילו יותר".

יש סכנה שהאוס ימצא פתאום אושר?

"אני חושב שהאוס תמיד ניסה למצוא אושר, או יותר נכון למצוא קצת פחות סבל. זה קצת יותר ברור בעונה השישית, אבל זה תמיד היה שם באיזשהו מקום. אנחנו לא יכולים לתת לו פשוט להיתקע, חייבת להיות שאיפה לשינוי. הוא יכול להיכשל, אבל תמיד יש את המתח הזה, בין מי שהוא לבין הכמיהה שלו לשינוי".

חוקי הטלוויזיה המסחרית בכלל מאפשרים ליצור דמות שמשתנה לחלוטין?

"אני מאמין שבני אדם באופן כללי לא יכולים להשתנות בצורה דרסטית. האוס אומר בסדרה 'אנשים לא משתנים' - ואני מאמין בזה. לרוב אנחנו מי שאנחנו. אנחנו יכולים לעשות שינויים קטנים, ואנחנו צריכים לשאוף לשינויים, אבל זה תהליך קשה מאוד. הטבע האנושי הוא הטבע האנושי, והטבע האינדיווידואלי שלנו הוא מי שאנחנו. במקרה זה גם מסתדר טוב מבחינה טלוויזיונית ומסחרית. יצרתי דמות שנראה שהעולם אוהב - למה שארצה להפוך אותה לדמות אחרת?”.

"לא ציפיתי ללהיט"

“האוס" תמיד היתה דרמה קומית מעט יוצאת דופן בנוף הטלוויזיה האמריקאית. במרכזה עומד ד"ר גרגורי האוס, נוירולוג גאון אך מריר עם נפש מתוסבכת, נטיות התמכרותיות וגישה גועלית כלפי כל מה שזז - בעיקר כלפי המטופלים שלו. זו אמנם סדרת ז'אנר, המבוססת על נוסחת סדרות בתי החולים, אבל כזו שיש שבה מספיק טוויסטים כדי להיחשב למתוחכמת ואינטליגנטית יותר מהממוצע, עם עיסוק אינטנסיבי בשאלות פילוסופיות של חיים ומוות, אמת ושקר, טוב ורע.

"לא ציפיתי שהסדרה תהיה כזה להיט", נזכר שור, "העמדה שלי תמיד היתה 'אני מקווה שיהיה לי מספיק קהל כדי שאוכל להמשיך לספר את הסיפורים שלי'. חשבתי שיהיה לזה קהל נישתי, כי זה דבר קצת מוזר".

אבל כבר בעונה הראשונה, ב־2004–2005, היתה "האוס" לסדרה המצליחה ביותר של רשת פוקס וזיכתה את שור בפרס האמי. היום, עם ממוצע עונתי שנע בין 12 ל־19 מיליון צופים לפרק בארצות הברית וכ־70 מיליון צופים ברחבי העולם, אפשר להגיד בבטחה שהמשיכה לדמותו האקסצנטרית של האוס, בגילומו של השחקן הבריטי המוערך יו לורי, היא לא עניין נישתי.

דיוויד שור מקבל את פרס האמי לכתיבה ב-2005 צילום: MCT

הכל התחיל ב־2003, כשהמפיק פול אטנסיו ניגש לשור והציע לו לכתוב סדרה בסגנון סדרות המתח הפופולריות — אלא שבמקום שוטרים ותובעים, במרכז הסדרה הזו יעמדו רופאים, והתעלומה שיצטרכו לפתור לא תהיה פלילית אלא רפואית. שור, שברזומה שלו כבר היו כתיבה והפקה של סדרות כמו "חוק וסדר" ו־”NYPD" וגם שתי מועמדויות לאמי, נרתם למשימה. אבל הוא החליט שבניגוד לסדרות המשטרה, שבהן השוטרים עצמם הם משניים לעלילה, פה צריך לעמוד הגיבור במרכז.

בתור מעריץ נלהב של שרלוק הולמס, שור החליט ליצור רופא גאון שמאבחן מחלות כמו בלש. הוא קרא לו האוס (שם שמזכיר את הולמס בכוונה) ולחבר הכי טוב שלו קרא ווילסון (בדומה לווטסון). גם התמכרותו למשככי כאבים מזכירה את התמכרותו של הבלש הבריטי למורפיום וקוקאין. האוס אמנם הרבה יותר גועלי ומריר מהולמס - הנחת היסוד התמידית שלו היא ש"כולם משקרים" - אבל שור טוען שגם הולמס המיתולוגי "התעניין ברציונליות, ואף פעם לא פתר את המקרים כי היה אכפת לו מהלקוחות. הוא תמיד היה גס רוח כלפי הלקוחות שלו".

"יש בהאוס הרבה ממני"

אבל את הגועליות של האוס שאב שור, לדבריו, לא רק משרלוק הולמס, אלא גם מהאופי שלו עצמו. "יש כמובן בדמות הזו הרבה ממני. הגישה שלו היא הגישה שלי, אף שאני לא עד כדי כך חסר טקט", הוא אומר, "היה נראה לי מעניין ליצור דמות שאומרת לדבילים בפרצוף שהם דבילים. רוב האנשים מחכים שתלך כדי להגיד את זה“.

שרלוק הולמס. ההשראה לדמותו של האוס צילום: אי פי אי

אתה קורא לדבילים דבילים בפרצוף?

"נראה לי שיוצא לי לעשות את זה מדי פעם. אני יכול להיות בוטה לפעמים, אבל אני לא בטוח שזה מאותו מקום מרושע שהאוס בא ממנו. קרה לי שיצאתי מפגישה ומישהו אמר לי: 'אני לא מאמין שאמרת את זה עכשיו'".

אבל כשמדברים עם שור קשה למצוא את הקשר בינו לבין דמות הרופא המיזנטרופ שיצר. הוא נחמד מאוד, מנומס ועונה באריכות ובסבלנות על כל שאלה. גם הביוגרפיה שלו לא בדיוק מרמזת על קשר לביוגרפיה השרוטה שיצר עבור האוס, הכוללת אב מתעלל, פציעה מייסרת, הפרעות נפשיות, חוסר יכולת לנהל מערכות יחסים ושאר מטעמים.

שור (51), נשוי ואב לשלושה, גדל למשפחה יהודית־ציונית בלונדון, קנדה, עם אב רואה חשבון, אם אחות ושני אחים תאומים צעירים ממנו, אפרים ורפאל. הוא הצטיין במתמטיקה ובמדעים, ובגיל 12 החליט שהוא רוצה להיות עורך דין. לדברי אחיו הצעיר, הרב אפרים שור, אחיו הבכור מעולם לא גילה עניין באמנות. "הוא לא כתב, לא ניגן על שום כלי, לא יצר אמנות - כלום", נזכר אפרים, "הדבר היחיד שהוא כן עשה זה לצפות בטלוויזיה במשך שעות על גבי שעות. עכשיו הוא כמובן טוען שהוא למד מקצוע, אבל זה לא נראה ככה כשגדלנו".

ב־1982 סיים שור לימודי משפטים באוניברסיטת טורונטו והחל לעבוד כעורך דין. הוא הצליח בתחום ונעשה שותף במשרד בטורונטו. "הייתי שמח, פחות או יותר. היתה לי עבודה רגילה, אמיתית", הוא אומר, "אבל משהו היה חסר. היה לי חבר שעבר ללוס אנג'לס כדי להיות כותב, מה שנשמע לי בהתחלה הדבר הכי מוזר בעולם. זה לא משהו שהעליתי על דעתי שאנשים נורמלים עושים. יכול להיות שצדקתי, אבל אז הבנתי שגם אני רוצה יותר מעבודה רגילה כעורך דין".

ב־1991 כינס שור את שותפיו למשרד עריכת הדין ואמר להם: “בעוד שלושה־ארבעה חודשים אני עוזב ללוס אנג'לס כדי להיות מצחיק". "אתה לא עד כדי כך מצחיק", ענו לו שותפיו, הוא נזכר היום, אבל הוא סירב להתייאש. הוא נסע לקליפורניה, שכר דירת חדר והחל לקרוא תסריטים בקצב מסחרר - כדי ללמוד. הוא התנסה בכתיבת תסריט לקולנוע ש"לא היה כל כך טוב" והחל לכתוב לסדרות טלוויזיה שונות. זה לא היה פשוט. לקח שנתיים עד שקיבל את העבודה הזמנית הראשונה שלו, ושלוש שנים עד שהוצע לו להצטרף באופן קבוע לצוות הכותבים של "דו־סאות'”, דרמת משטרה קנדית.

פופולרי אצל דתיים באמריקה

לעומת רבים שחשבו שזה מהלך לא שפוי, הוריו תמכו בו וקיבלו את שינוי הקריירה בהבנה גדולה. אולי משום שהמעבר של שור, מעורך דין לכותב, היה צנוע יחסית לשינוי שעברו אחיו התאומים - שניהם עזבו את הבית בגיל צעיר כדי להפוך לרבנים בישיבה בעיר העתיקה בירושלים. "בהתחלה, כשחזרתי בתשובה ונסעתי לישראל, ההורים שלי היו מאוד מודאגים. כל החברים והמשפחה שלי חשבו שאני משוגע. האדם היחיד שהגן עליי היה דיוויד", מספר אפרים. "כשדיוויד עזב ללוס אנג'לס, ההורים שלי כבר חוו את הטראומה של שני ילדים שהלכו לכיוון שהם בכלל לא ציפו לו. הם כבר התחילו להתרגל לזה. חוץ מזה, דיוויד כבר היה די יציב פיננסית, היה לו מספיק כסף כדי לשרוד כמה שנים בזמן שהוא התנסה בלוס אנג'לס. הוא עשה את זה בצורה מאוד אחראית".

אתה אוהב את האוס?

אפרים: "אני מת על האוס. הם לא יורדים לבדיחות נמוכות על סקס כל עשר שניות כמו הרבה סדרות אחרות. בעיקרון אנחנו לא רואים טלוויזיה, אבל בשבילו אנחנו חורגים מהכלל. למעשה, בקהילה הדתית באמריקה, האוס היא אחת התוכניות הכי פופולריות, כי זו תוכנית מאוד נקייה'”.

אפרים מסכים ש"האוס לרוב חושב מה שדיוויד חושב, או שדיוויד חושב מה שהאוס חושב", אבל למרות הדעות האתאיסטיות של האוס, האחים מספרים שהם מסתדרים נהדר. דיוויד הוא גם תורם קבוע של "אש התורה", הארגון שבו חברים אחיו, המציע תוכניות לימודי יהדות בכ־30 סניפים ברחבי העולם, שכ־100 אלף איש משתתפים בהן מדי שנה. ב־2008 נכח דיוויד באירוע לרגל פתיחת הסניף בתל אביב, ובשנה שעברה חגג בר מצווה לבנו בבית "אש התורה" בקליפורניה, אירוע שאליו הגיעו כוכבי הסדרה - חלקם אכלו שם צ'ולנט לראשונה בחייהם.

“יש לנו ויכוחים טובים", מספר אפרים. “אחד הוויכוחים הקלאסיים הוא על הכנות של האוס. האוס יהיה כן עם אנשים גם אם זה מכאיב להם, אבל לפי היהדות יש מצבים שבהם אתה לא צריך להיות כן. למשל, אם אשתך באה הביתה עם שמלה חדשה שהיא לא יכולה להחזיר ושואלת איך היא נראית - אתה לא אמור להגיד - את נראית ממש רע יקירתי".

אפרים, רפאל ודיוויד שור. "בגלל האחים שלי יצא לי לעסוק בנושאי רוחניות, רציונליזם ואינטלקט לאורך כל החיים"

"האוס מטיף לרציונליות. המטרה שלו היא להיות מחויב לאמת, להיות הכי אובייקטיבי שהוא יכול בתור בן אדם", אומר דיוויד, “הוא רוצה להפריד את עצמו מהרגש ולהכיר באמיתות לא נעימות. זו בהרבה מובנים תוכנית על המאבק בין הרגש לאינטלקט, מה שמתקשר גם למאבק בין הרציונלי לרוחני. כך שאף שהגישה שלנו היא חילונית - ואולי משום שהגישה שלנו חילונית — היו לנו הרבה פרקים שדנו בנושאים דתיים. זה עניין גדול בחיים של הרבה אנשים, במיוחד כשאנשים עומדים לפני המוות. אני חושב שאנחנו עוסקים בדת יותר מכל סדרה בטלוויזיה.

"אני גאה בכך שאני עוסק בזה בכבוד, לא מעמיד סתם אנשי קש כדי לירות בהם. אולי בגלל האחים שלי יצא לי להתמודד עם השאלות האלו לאורך החיים. אני מזהה את העובדה שאנשים שלא מסכימים איתי הם לא סתם אידיוטים, הם אנשים שחשבו על השאלות האלה לא פחות ממני, ופשוט הגיעו למסקנה אחרת".

שני האחים עוסקים גם בהסברה ישראלית: אפרים עומד בראש ארגון HonestReporting, שמנטר פרסומים אנטי־ישראליים בתקשורת העולמית ומתנגד להם, ואילו רפאל עוסק בכתיבה ובהפקה של סרטים על האסלאם הקיצוני, ובהם גם הסרט השנוי במחלוקת "אובססיה: המלחמה של האסלאם הקיצוני במערב", שאותו הפיק.

עין משפריצה דם, תולעים במוח

אבל לא פחות מנושאי דת, חשוב לשור לדייק ככל האפשר במונחים הרפואיים, שעשרות מהם נזרקים לאוויר מדי פרק. "אחד הכותבים שלנו הוא רופא בחדר מיון לשעבר", הוא מספר, "יש לנו שלושה רופאים יועצים, והכותבים נעזרים בהם על בסיס קבוע. שלושתם עוברים על כל תסריט, ויש לנו גם רוקח ואחות על הסט בכל פעם שאנחנו עושים דברים רפואיים. אפילו שהמחלות שמתוארות בסדרה הן נדירות, יהיו אנשים בקהל שיש להם אותן, ואנחנו לא רוצים לתת לאנשים תקוות שווא או לטעת בהם פחדי שווא. אני בטוח שעשינו טעויות פה ושם, אבל חשוב לנו מאוד לדייק".

בשש העונות שלה אירחה הסדרה אין ספור מחלות וסימפטומים שונים ומשונים, כולל אובדן תחושה בגפיים, השפרצת דם מהעיניים ותולעים במוח. לפעמים החקירה חסרת הפשרות של האוס מצליחה, לפעמים החולה מת, אבל לדברי שור: "לא מאוד אכפת לי מהסיפור הרפואי או מהתוצאות שלו. הסיפור הרפואי הוא חוט השדרה שעליו אנחנו תולים את הנושא האמיתי של הסדרה. אנחנו מחפשים מחלות שיאפשרו להאוס לעשות מה שהוא עושה".

אתה חושב שמתישהו יימאס לך מהסדרה הזו?

"ציפיתי לזה קצת, אבל את יודעת מה - לא ממש. אני אוהב את הדמות הזו וחושב שהיא מעניינת. זה אתגר לא לחזור על עצמנו. אם אשתעמם אי פעם, אעזוב את התוכנית ואמצא מישהו אחר שיעשה את זה במקומי. עד עכשיו זה לא קרה".