הון אנושי - היבריס ושאננות
בפתיחת סניף המשביר בקניון ארנה או באירוע התרמה לבית לוינשטיין - אנשי העסקים שלנו בעיקר אוהבים לדבר על עצמם
שני אירועים שבהם נכחתי בשבוע שעבר הגעתי למסקנה המפוקפקת שהתכונות הדומיננטיות ביותר הנדרשות כדי להיהפך לאיש עסקים מצליח הן היבריס חסר ביקורת - שמאפשר לבעליו להתהדר ללא לאות בפני הסובבים אותו, וגם בפני עצמו - ולצדו מידה לא מבוטלת של שאננות.
קחו לדוגמה את דוד בן בסט, הבעלים והמנכ"ל של רדיוס 100FM, רדיו לב המדינה והתחנה הרוסית פריוויה רדיו. פגשתי אותו במתחם ה־VIP המגודר שהוקם בסמוך לאמפי רעננה באירוע ההתרמה של בית לוינשטיין, שבו הופיע שלום חנוך. הבחנתי בו מיד, מדבר באוזניית בלוטות' על תקרית דיפלומטית עם נספח כלשהו, ואחר כך נעמד לצד ארז מלצר ויעקב הרט, מנהל בית לוינשטיין, ומספר להם על טקס אחר שבו נכח, שהארגון בו היה לקוי. "לא כמו פה אצלנו, שהכל מסודר ונעשה כמו שצריך. אין מה להשוות", אמר. כשניגשתי אליו, הציג עצמו בפניי במילים "שלום, אני דוד בן בסט, מנהל רדיו לב המדינה", מנה את כל תאריו ותחנות הרדיו שבבעלותו, והוסיף: "אני גם קונסול של כבוד של הרפובליקה של נאורו".
התנצלתי על שלא יצא לי לשמוע על מינוי הכבוד שלו, והוספתי שלא יכולתי להימנע מלשמוע את דבריו קודם לכן, ואני מסיק מהם שהאי, המונה כ־14 אלף איש, שרוי ככל הנראה במשבר דיפלומטי. "לא, מה פתאום", השיב, והוסיף: "מעולם לא ביקרתי שם. ועכשיו הציעו לי להיות גם קונסול כבוד של סלובניה, ואני מתלבט". כדי לעזור לו בהתלבטות, ניסיתי להבין מה יוצא לו מזה, ושאלתי לכמה מדינות מותר לאדם לשמש קונסול של כבוד. "שתיים", השיב, "ולא יוצא מזה שום דבר חוץ מלוחית רכב לבנה, חניה מול הבית, והעובדה שהמשטרה לא יכולה לעצור אותי על עבירות מסוימות. אבל את כל זה אני מקבל כבר מנאורו". "אם כך, אולי תציע אותי במקומך לסלובנים?", אמרתי, "אני ממש זקוק למקום חניה. אתה לא יודע מה זה לגור במרכז תל אביב". אבל במקום להתייחס להצעתי, המשיך בן בסט להתהדר בהישגיו.
ניגשתי לארז מלצר, בעל תפקיד בכיר בקבוצת מרחב של יוסי מימן, ושאלתי אותו על יחסו לתגליות הגז של תשובה. "אני חושב שהממצא של תשובה הוא דבר מאוד חיובי, ובקרוב נהיה מעצמת אנרגיה שאינה תלויה במדינות אחרות", מיהר לפרגן. שאלתי מה מרחב תעשה עם הגז שלה, שהיא מקבלת ממצרים, והוא השיב: "אני לא דואג. אנחנו נמצא מה לעשות עם זה, אולי נמכור אותו למצרים. תאמין לי שנסתדר". נו, מה אמרתי לכם? אפשר לקרוא לזה אופטימיות, ואפשר גם לקרוא לזה שאננות.
בקדחת הנפט והגז נדבק גם ג'קי בן זקן, שפגשתי למחרת בפתיחה של סניף המשביר בארנה הרצליה, הקניון שבבעלותו. שאלתי אותו איך יסתדר סניף של המשביר, שאינו עובד בשבת, בקניון שאליו מגיעים אנשים כמעט רק בשבת, והוא מיהר להתהדר: "זה מה שהיה עד עכשיו, אבל בגלל המשביר דברים ישתנו. הרי קיבלנו מקום כושל, ותראה למה הפכנו אותו. חוץ מזה, עכשיו יש לנו גם קידוחים משלנו, מד אשדוד, ובקרוב הם יניבו. אבל אני בקניונים, זה הלחם והחמאה שלי". שותפו חיים רביבו חייך ואמר: "נו, הוא יש לו את הפנטזיה שלו על הגז והנפט, אבל איך הקניון שלנו? לא מדהים מה שעשינו פה?".
הופתעתי לראות בין המסתובבים גם את אבי לוי, מנכ"ל עופר נכסים וממלא מקום מנכ"ל חברת מליסרון, ואת משה רוזנבלום, מנכ"ל מליסרון, בעלת קניונים מתחרים. שאלתי את בן זקן אם הם קשורים אליו, והוא ענה: "הם לא חברים שלי. הם חברים של רמי שביט, ובאו לכבודו". כאשר בן זקן ושביט, מנכ"ל המשביר, חתכו את הסרט מעל הסניף החדש, העיר שביט: "הנה שני אשדודים שהשתלטו על הרצליה פיתוח".
שאלתי את שביט איך זה ששני הרמי, הוא ורמי לוי, שהתחילו מכלום, עומדים להיכנס לתחום הסלולרי ולהתחרות בגדולים. שביט ענה ש"זה לא יקרה מחר, כי הגדולים עוד מערימים הרבה קשיים, אבל בינתיים אני עומד להתחרות ברמי לוי חזק מאוד בתחום המזון, ואני חושב שאצליח בזה". שאלתי אותו אם הצעד הוא תגובה לכך שלוי נכנס לתחום הבגדים עם חנויות הדיסקאונט שהקים, והוא השיב: "אתה משווה את זה למשביר? זה בכלל לא מאיים עלינו. אגב, את סניף המזון אנו עומדים להקים ממש מולו, בתלפיות".
