חקר ביצועים: גיליון הערכה שבועי
ראובן אדלר עושה אקזיט, אייפקס מתקרבת לפסגות, מנכ"ל נוקיה הולך הביתה, החברים של צחי הנגבי מתאמצים לחלצו מציפורני הקלון ואופרה ווינפרי מראה לכולם מה זה להיות גדולה באמת
ראובן אדלרצילום: מיכאל קרמרהיועץ עושה אקזיט: אדלר שווה 70 מיליון
עד היום יש ויכוח בברנז'ה אם ראובן אדלר בנה את אריק שרון או שהקשרים עם שרון והחברות ב"פורום החווה" בנו את אדלר. מה שבטוח, אדלר נהיה אימפריה. הוא שותף במשרד הפרסום השני בגודלו בארץ, אדלר־חומסקי, אבל את עיקר תהילתו, וכנראה גם הונו, עשה לא מפרסומות אלא מייעוץ תקשורתי ואסטרטגי ובעיקר מהיותו אלוף הספינים והלוחש לפוליטיקאים - שרון, נתניהו, אולמרט ולבני. עכשיו, כנראה בפעם הראשונה בישראל, יש לכל הקשרים האלה תג מחיר, והוא לא רע בכלל. בגיל 67 אדלר מממש את מפעל חייו, מוכר את חלקו במשרד (40%) לשותפיו ומקבל 70 מיליון שקל. בטח יכול להספיק לאיזה אי יווני קטן.
גבי קסלר
אייפקס מתקרבת לפסגות: כהן תילחם על כל ראש
ההשלמה של עסקת אייפקס־פסגות היא כנראה עניין של ימים. אבל כשכאב הראש הזה יירד ממנכ"לית אייפקס זהבית כהן, יתחיל כאב הראש הבא: התמודדות עם הצמרת של בית ההשקעות. הכלל שלפיו עוד לא נולד המנהיג שאין לו מחליף ודאי חל גם על רועי ורמוס, ובכל מקרה אין ספק שאופי הניהול והקצב שלו ישתנו. לא בטוח שלכל הבכירים זה יתאים. כך שהמשימה הראשונה של כהן היא להילחם עליהם, באמצעות ארטילריה של אופציות, העלאות שכר או כל פיתוי אחר. הקרב הזה לא יתנהל בוואקום - בתי ההשקעות האחרים כבר ממתינים מעבר לפינה עם הצעות מפתות לחלק מהבכירים, מתכוננים לרגע הזה, שבו בפעם הראשונה באמת יוכלו לפגוע בבית ההשקעות הגדול בישראל. ומכיוון שכל ניצחון כאן הוא כפול - הישג גדול לך וגם מכה קשה ליריב, בשוק תחרותי מאוד - קרוב לוודאי שעוד נראה קרבות קשים.
גולן פרידנפלד
מנכ"ל נוקיה הולך הביתה: קאלאסבואו כל מה שאנושי
במה טעה המנכ"ל המפוטר של נוקיה, אולי־פקה קאלאסבואו? כל פרשני התקשורת והטכנולוגיה בעולם כמעט תמימי דעים: קאלאסבואו לא הגיב די מהר ודי חזק, לא לאייפון של אפל ולא לאנדרואיד של גוגל. הוא היה עיוור מביטחון וגאווה. שיכור ממחמאות התקשורת, מבושם מהמלצות האנליסטים, מחוזק מהעלייה העקבית, 100% בשנה אחת, במניית החברה. הוא היה עסוק מדי בלהכתיב את עתיד התעשייה, בלי לשים לב שהעתיד התקדם לכיוון אחר לגמרי, בלעדיו. כשהמניה החלה להתרסק, זה כבר היה מאוחר מדי. במה טעה קאלאסבואו? רק בכך שהיה אנושי. אלו שהפילו אותו יכולים רק להמתין לתורם.
אורן הוברמן
יחסי הציבור של הקלון: הנגבי במסדר האתרוגים
המאמץ האדיר לחלץ את צחי הנגבי מציפורני הקלון דומה למאמצי האִתרוג של אריאל שרון. מליצי היושר של הנגבי אומרים בעצם שסגולותיו כפוליטיקאי שפוי ופרגמטי מחייבות להשאיר אותו בפוליטיקה. הקלון והמאסר שיטאטאו אותו הצדה לשבע שנים ישאיר אותנו עם המשוגעים והקיצוניים. בדיוק כמו שאמרו על שרון - אין להתחשבן עם מי שמסוגל לחלץ אותנו מהבוץ הפלסטיני. קינה דומה הושמעה על אהוד אולמרט, שגורש מלשכתו לספסל הנאשמים אף שתכנן הסדר עם השכנים. אפילו על אביגדור ליברמן, כשרק החל להסתבך בחקירות, שמענו שבעצם מדובר בפוליטיקאי פרגמטי שיחלק בסוף את הארץ. כנראה שקשה לקבל הכל - פוליטיקאי שהוא גם ישר, גם מאוזן, גם אפקטיבי. נראה שלפני כל פשרה היסטורית נמשיך להתפשר על הפוליטיקאים שלנו.
משה גורלי
כלל פיננסים נמחקת מהבורסה: דנקנר מנהל רפת
מי אמר טייקונים? ריכוזיות? הון ושלטון? הכל שוּק. מסחר פשוט, זה מה שנוחי דנקנר יודע לעשות הכי טוב. איך עוד אפשר לקרוא לעסקה שבה אתה מגיע עם סחורה לא מרשימה, נגיד פרה לא שמנה במיוחד אבל בעונת מחסור בחלב, מוכר אותה ביוקר - וכעבור שלוש שנים, כשהשוק חם פחות, חוזר לקונים ורוכש מהם את אותה פרה, רק בשליש מחיר? כך נראתה השבוע הצעת הרכש של כלל החזקות לבית ההשקעות כלל פיננסים. שלוש שנים אחרי שהונפק ברעש גדול ובמחיר של עשרה שקלים למניה, הוא עומד לחזור לזרועותיו של דנקנר במחיר סוף עונה של 3 שקלים. ומה עם הפרה בינתיים? רצה הגורל ובשלוש השנים האחרונות היא בעיקר סבלה ממחלות ולא הניבה הרבה חלב. ובדיוק עכשיו נראה שהיא מתחילה להתאושש. לדנקנר נותר רק למצוא דלי במחיר טוב.
סופי שולמן
הקהל נשלח לאוסטרליה: ווינפרי הבינה מה זה גדול
"זו ההזדמנות האחרונה שלי לעשות משהו ממש גדול", הכריזה אופרה ווינפרי בפתח התוכנית הראשונה בעונה האחרונה של תוכנית האירוח שלה, והודיעה ל־300 האנשים שבקהל שהיא מטיסה אותם לאוסטרליה. כל הרוח האמריקאית מבוססת על "לעשות משהו גדול", ווינפרי קבעה כאן סטנדרט חדש. לא רק בהגדרת הגבולות של הטלוויזיה ויחסה לקהל, או בשיא מקורי של מה שאפשר לעשות כשיש לך יותר מדי כסף. ההכרזה הזו לוקחת את אמריקה עוד צעד קדימה, במסע המתמשך שמטשטש את הגבולות בין עיקר וטפל. שנים מדברים על כניסה אפשרית של ווינפרי - דמות שכבר שינתה לא מעט בשיח המגדרי והגזעי באמריקה - לפוליטיקה. אבל נראה שהאמריקאים, בעיקר אחרי אכזבת אובמה, ויתרו על הפוליטיקה, וגם ווינפרי הבינה ש"משהו ממש גדול" חייב להיות פינוק משגע, ולא ניסיון נועז ומוכרז לשנות את המציאות.
אדוה גופן קיזלשטיין
חור שחור בחמישון התחתון: נתון הלמ"ס בלתי נתפס
בבליל הנתונים שניתכו עלינו השבוע, כדאי לשים לב במיוחד לנתון אחד של הלמ"ס: ההוצאה החודשית הממוצעת של משק בית בחמישון התחתון עמדה בשנה שעברה על כ־7,600 שקל. זה נתון מדהים. כל מי שראה אותו השבוע אמר לי "זה לא יכול להיות", "זה לא הגיוני", "זה אומר שהאנשים האלה חיים באוברדרפט תמידי". אז כן, דווקא כן הגיוני, רק בלתי נתפס. הקושי של מרבית קוראי השורות הללו, כמו של כותבן, לתפוס איך אפשר לחיות מ־7,600 שקל בחודש, ובעיקר איך אפשר לעשות זאת כשההכנסה החודשית שלך עומדת על מחצית מזה, מעיד על הניתוק שלנו מהמשמעויות האמיתיות של הכלכלה הישראלית. בדיוק כמו שאנחנו לא מסוגלים לתפוס מה זה אומר שהמשכורת השנתית של אלי יונס היא כמעט 20 מיליון שקל, כך אנחנו לא יכולים, או סתם לא רוצים, לתפוס מה קורה בקצה השני של הסקאלה.
שאול אמסטרדמסקי
כאוס בנתב"ג ובאוויר: טסים? כבר עדיף שביתה
השבוע, בסמיכות שרק המציאות הישראלית יכולה לנפק, שבתו עובדי רשות שדות התעופה ובמקביל פרסם מבקר המדינה דו"ח שאין להפריז בחומרתו על מצב בטיחות התעופה. ביום אחד התבררו שלל עובדות: גילינו שלעובדי הרשות אין דין ואין דיין ושהם יושבים על השאלטר שהוא אולי הגדול במדינה, אפילו גדול מזה של חברת החשמל. גילינו שאין אף אחד שיכול לעמוד מולם - שרי התחבורה והאוצר שהתכופפו בתוך שעות. ובדו"ח המבקר גילינו שלא רק על הקרקע יש אובדן שליטה, אלא גם באוויר הכאוס טוטאלי. כפי שקבע המבקר, רק מזל מנע עד כה תאונה אווירית חמורה. כבר עדיף להיתקע בנמל בגלל השביתה. זה, לפחות, בטוח.
עידן גרינבאום
