שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
מוסף 5.8.10

המצאה עם רגליים

עמית גופר, יזם הייטק מרותק לכיסא גלגלים, המציא רגליים שמאפשרות למשותקים לקום וללכת מחדש. הוא מתעקש שלא אכפת לו שהוא עצמו לא יכול להשתמש בפיתוח שלו

ארי ליבסקר 11:0105.08.10
באזור התעשייה של יקנעם, בבית זכוכית שנקרא "בית הכוכב", יושב רדי כויף בכיסא הגלגלים שלו. טכנאי מסייע לו לחבר לרגליו מעין רתמות פלסטיק המוחזקות ברצועות בד ומשובצות מנועים וחיישנים, וסוללה גדולה הנתונה בתוך ילקוט מולבשת על גבו. קביים מיוחדים מונחים בידיו, והוא מתרומם ונעמד - ומתחיל ללכת. אמנם בעזרת שני קביים, אך בקלילות ובבטחה. לראשונה מאז פילחו שני כדורים את גבו בעת שירותו הצבאי בלבנון, כויף מסתובב בחדר כשהוא עומד זקוף על שניים, לא רואה את העולם מגובה הכיסא.

 

במסדרונות חברת ארגו, הסטארט־אפ הישראלי שפיתח את המוצר המהפכני ששיווקו באירופה מתחיל בימים אלה, זה נראה כל כך פשוט ואלגנטי שלא ברור איך איש לא חשב על זה קודם. אבל האמת היא שרבים חשבו על זה קודם, רק לא הצליחו לפתח את הטכנולוגיה הדרושה. בהיסטוריה הרפואית מתועדים מאות ניסיונות כושלים להעמיד משותקים ולגרום להם ללכת, בהם ניסיונות אלקטרוניים ומכניים החל בשנות הארבעים של המאה ה־20, אבל כל הניסויים הללו לא הבשילו לכדי משהו פרקטי. עד שהגיע לתחום עמית גופר, יזם וסטארטאפיסט ישראלי שלפני יותר מעשור נהפך למשותק בארבע גפיו בעקבות תאונת טרקטורון קשה. מהנקודה הנמוכה ביותר בחייו, לאחר שהגיע הביתה מהשיקום והחל להתמודד עם

1. רדי כויף, המשמש נסיין למכשיר ה-ReWalk, מרכיב את ה"רגליים" בעזרת מטפל 1. רדי כויף, המשמש נסיין למכשיר ה-ReWalk, מרכיב את ה"רגליים" בעזרת מטפל צילום: עמית שעל

חייו החדשים כנכה, צמחה ההמצאה שעשויה לסייע למיליוני נכים ברחבי העולם. למרבה האירוניה, גופר עצמו לא יהיה ביניהם.  

 

המכשיר שלך יכול לסייע רק למי שידיו אינן משותקות ויכול להשתמש בקביים, לא למשותקי ארבע גפיים כמוך. לא עבדת על הפיתוח בראש ובראשונה כדי שאתה תצליח ללכת?

"ממש לא, זה לא היה המניע שלי", משיב גופר, אולי במעט רמייה עצמית. "אני מדען, ומה שהניע אותי זה היצר היזמי שלי, שהרים ראש. לא הבנתי למה כיסא גלגלים הוא הפתרון היחיד, למה אין מכשיר שפשוט מוליך אנשים. עשר השנים שהקדשתי לפרויקט ה־ReWalk הוקדשו באופן בלעדי ליצר הזה".

 

אתה לא רוצה ללכת?

"אני לא מסוגל לחשוב על זה. אני קם בבוקר ומתמודד עם העובדה שאני נכה בפעולות הכי פשוטות של החיים, כמו להתקלח ולצחצח שיניים. אני הולך לעבודה בבוקר, וחוזר הביתה לישון, ויש לי גם משפחה. אם יש לי זמן לחשוב, אני קורא ספר טוב. לא נשאר לי זמן לרחם על עצמי ולהגיד, 'אוי ואבוי אני נכה, מה יהיה?'. פיתוח של ReWalk נוסף, כזה שיוכל לשמש אנשים שמשותקים גם בגפיים התחתונות וגם בגפיים העליונות, נמצא כרגע על אש קטנה. אני יודע בדיוק איך הוא יהיה, אבל קודם כל חשוב לי להצליח לשווק את המוצר הזה, להרוויח כסף ולראות שהצלחתי.

 

 2. קושר את הסוללה על הגב 2. קושר את הסוללה על הגב צילום: עמית שעל

"בימים אלה אנחנו מחפשים מישהו שיהיה הנסיין למכשיר החדש - כמו רדי, רק שיהיה משותק גם בגפיים העליונות. מדובר בעבודה בשכר, כי האדם צריך יום יום לנסות את המכשיר ולהעיר על חוויותיו. כמעט מצאנו מישהו, אבל הבעיה היא שהוא היה גדול ממדים וחיפשנו אדם בגודל רגיל. יותר מזה, אנחנו מחפשים אשה שתעשה את זה, כי לנשים יש יכולות ורבליות ורגשיות גדולות יותר מאשר לגברים, לדעתי. אבל חשוב לי מאוד להדגיש שהסיבה היחידה שבגללה אני עובד גם על מוצר שמותאם לאנשים המשותקים בגפיים העליונות היא שיש לזה שוק גדול מאוד. אילו לא היה לזה שוק לא הייתי עוסק בזה רק בשביל עצמי. אני קודם כל יזם ואיש עסקים".

 

מהטרקטורון המנופץ לכיסא הגלגלים

 

טרם פציעתו היה גופר מנכ"ל חברת אודין, סטארט־אפ רפואי שהקים לאחר פרישתו מאלביט ושהתמחה בבניית מכשירי MRI. ב־2006 נמכרה אודין תמורת 9 מיליון דולר, לאחר שגייסה יותר מ־32 מיליון דולר. במאמר מוסגר גופר מדגיש כי לא ראה שקל מהמכירה בגלל הדילולים הרבים שהעבירו חברות ההון סיכון שהשקיעו בפרויקט. "הם היו פשוט בני זונות", הוא אומר.

 

לולא האסון שקרה לו ספק אם ה־ReWalk היה מגיע אי פעם לעולם, אבל כאשר גופר מתבקש לדבר על נסיבות פציעתו

3. מתרומם מהכיסא לאחר שלחיצה על התקן היד העבירה לחיישנים פקודת עמידה 3. מתרומם מהכיסא לאחר שלחיצה על התקן היד העבירה לחיישנים פקודת עמידה צילום: עמית שעל

הקשה הוא עושה זאת בחוסר חשק בולט. "ב־1996 אשתי הלכה לקנות לי מכנסיים בקניון בנצרת, ומילאה את פרטיה בטופס הגרלה", הוא ניאות לספר רק לאחר דיבוב נמרץ. "כעבור זמן מה הודיעו לנו שזכינו בטרקטורון. 'בשביל מה, למען השם, אני צריך טרקטורון?', שאלתי, ומכרנו אותו לשכן בטבעון בחצי ממחירו האמיתי. כשהילדים שמעו על כך הם כעסו עלינו מאוד, וכדי לפצותם נסענו לטיול טרקטורונים בציפורי. אני הרכבתי את בתי הקטנה, והבן הגדול נסע לפנינו. ואז משהו השתבש בבלמים של הטרקטורון שבו נהגתי, סטיתי מהמסלול, נתקלתי בעץ ושברתי את הצוואר. במזל, בתי לא נפגעה כלל". הבת לומדת היום בטכניון, לאחר שחרורה מהצבא, ותמונותיה ממלאות את חדר העבודה של גופר.

 

כבר ברגע התאונה, עדיין בזירה, הבין גופר שהוא משותק. "לא יכולתי להרגיש כלום", הוא משחזר את רגעי האימה, "והבנתי בדיוק מה קורה לי. בבית החולים רמב"ם, לשם פוניתי, נתתי הוראות לרופאים. הביאו אליי נוירולוגים שלא הבינו כיצד אני יודע בדיוק מה קורה איתי. זה היה בזכות עבודתי באודין, שם למדתי להכיר את המוח ואת פעילותו".

 

תשעה חודשים מאוחר יותר חזר גופר לביתו בטבעון מהשיקום הארוך בתל השומר. "דבר ראשון מלמדים אותך לא להתפלץ כשאתה יושב, כי אתה לא שולט בראש שלך, והוא זז ללא רצונך", גופר מסביר. "בכלל, בגלל אופי הפציעה שלי, אני שונה מאוד מרדי, שאותו ראית קודם", הוא מוסיף, ומדגים כיצד הוא מקליד בלפטופ שלו באמצעות פומית מפלסטיק שהוא מצליח איכשהו לאחוז וללחוץ באמצעותה אות אחר אות במקלדת. זה נראה מתיש מאוד. "אחרי שנפצעתי, לא יכולתי לשבת יותר משעתיים רצופות בכיסא הגלגלים", ממשיך גופר. "אבל מאז המצב שלי השתפר מאוד. אנשים לא יודעים את זה, אבל כשרואים אדם בכיסא גלגלים זה כמו לראות קצה קרחון. יש המון בעיות שלא רואים מהצד.

4. הנעת הראש קדימה נותנת לחיישנים פקודה להתחיל את תנועת ההליכה. הפסקת תנועת הראש עוצרת את ההליכה 4. הנעת הראש קדימה נותנת לחיישנים פקודה להתחיל את תנועת ההליכה. הפסקת תנועת הראש עוצרת את ההליכה צילום: עמית שעל

 

"אחרי שהשתחררתי מתל השומר, בינואר 1997, הכל היה מעורפל. האיי.קיו שלי שאף לאפס. ואז החלטתי להפסיק לקחת את כל התרופות שנתנו לי לשיכוך כאבים - ופתאום הכל התבהר. ברגע שהפסקתי עם התרופות, ענן הטמטום ירד ממני, והתחלתי לשאול את עצמי שאלות, ובהן מדוע כיסא גלגלים הוא הפתרון היחיד. התחברתי לאינטרנט וראיתי שאין שום חלופה לכיסא הגלגלים, ואז עלה לי הרעיון של ה־ReWalk, ושאלתי את עצמי, איך לא חשבו על זה קודם?".

 

איך באמת לא חשבו על זה?

"היו כמה כישלונות בפיתוח רעיונות דומים, ובעקבותיהם התפתחה סטגנציה מחשבתית. זה גרם לכך שאף אחד לא רצה להקשיב. גם לי אף אחד לא האמין, והתייחסו אלי כמו אל משוגע. ואז החלטתי לעשות שתי בדיקות. האחת היתה בדיקה אנרגטית, כלומר אם יהיה אפשר להפעיל את המכשיר בלי משאית ענקית של בטריות מאחור. הבדיקה השנייה היתה של רווחיות וגודל השוק, כי גם אנשים שמחפשים תרופה לאיידס - אם לא היה כדאי להם לעשות את זה כלכלית, הם לא היו נכנסים לזה. ואז גיליתי שיש שוק פוטנציאלי אדיר בגודלו, וזה נתן לי את המוטיבציה להמשיך". נתוני המדען הראשי במשרד התמ"ת מדברים על שוק של כ־2 מיליון משתמשים בכיסאות גלגלים בארצות הברית לבדה, ומעריכים את קצב הצמיחה השנתי של השוק בכ־5%–7%.

 

בכלל, למרות הקשיים הרבים, גופר מסרב להיכנע למגבלות הגוף - לפחות לא יותר מההכרח. "עד כמה שאפשר, אני מנסה להסתדר בעצמי, בלי מתקנים מיוחדים. בהתחלה הכל היה נורא מסורבל. זה שיגע אותי. צחצוח שיניים - אל תשאל איזה מתקן הביאו לי. סירבתי. לקחתי מברשת שיניים וצ'יק צ'ק התרגלתי לצחצח לבד. גם עם כתיבה רגילה אין לי בעיה. יש לי ביד כיווץ טבעי וכך אני מחזיק את העט, כותב צ'קים או כל מה שצריך, והכתב שלי לא פחות קריא מכפי שהיה קודם. במחלקת הריפוי בעיסוק בתל השומר התפלאו לראות שאני כותב כך לבדי, והאכזבה אפילו ניכרה על פניהם כי הם בונים מתקן מיוחד שאמור לעזור למשותקים בידיים לכתוב. אני הסתדרתי בלי זה". במהלך הראיון עונה גופר כמה פעמים לטלפון הסלולרי שלו שמצלצל. כדי להרים אותו הוא משתמש

כיסא גלגלים מטפס במדרגות, שממציא הסגוויי, דן קיימן, ניסה לפתח. "לא היה שם תכנון מראש" כיסא גלגלים מטפס במדרגות, שממציא הסגוויי, דן קיימן, ניסה לפתח. "לא היה שם תכנון מראש" צילום: בלומברג

בכף ידו המשותקת, ובדרך לא דרך מקרב אותו לפרצופו. הוא פותח את הסלולר בעזרת הפה, ומדבר ברמקול הדיבורית.

 

אני הצלחתי, ממציא הסגוויי נכשל

 

הניסיון הקודם, המתוקשר, לחדש משהו בתחום כיסאות הגלגלים היה של ממציא הסגוויי דין קיימן, שעבד במשך כעשור על תכנון כיסא גלגלים שיצליח לטפס במדרגות, אך לא הצליח להביאו לכדי מימוש מסחרי. סוגיית הטיפוס במדרגות מעלה אצל גופר חיוך. "תראה", הוא מתגאה, "אנחנו כבר הגענו לשלב הזה - ועוד בעמידה". חברת פרוקטר אנד גמבל הפסידה 100 מיליון דולר בהימור על כיסא הגלגלים של קיימן, אומר גופר, לדבריו משום ש"לא היה שם תכנון מראש. כשאני באתי לתכנן את ReWalk כבר ידעתי איך זה עומד להיראות, והיה לי אב־טיפוס".

 

לסגוויי ול־ReWalk יש הרבה מהמשותף, אבל גופר מתעקש שכאשר חשב על הרעיון שלו ב־1997 כלל לא ידע מה זה סגוויי. שני המכשירים מורכבים מחיישנים שחשים את התזוזה בגוף ומגיבים בהתאם; כשם שבסגוויי הטיית הגוף קדימה מתחילה את הנסיעה, כך ב־ReWalk הטיה קלה של פלג הגוף העליון מפעילה את רגלי המתכת, וההליכה מתבצעת בעזרת קביים רגילים המסייעים בשמירה על שיווי המשקל. גופר מסביר כי ה־ReWalk מאפשר הליכה הקרובה להליכה רגילה, ואף מאפשרת עלייה וירידה במדרגות ותנועה בשטחים משובשים. באתר האינטרנט של החברה מדגישים כי נוסף על יכולת שימוש בגפיים העליונות, דורש המכשיר פעילות לב־ריאות וצפיפות עצם תקינות.

 

על פיתוח ה־ReWalk החל גופר לעבוד בעצמו כבר ב־1998, שנה אחרי התאונה הקשה שעבר, אבל לקח לו עוד שלוש שנים להקים את חברת ארגו, שמשווקת את המוצר. בתחילת הדרך איש לא רצה לשמוע על המיזם, ואנשים פשוט "זרקו אותי מכל המדרגות", מספר גופר, והוא הקים את החברה במימון עצמי. רק המדען הראשי נתן בו אמון, וב־2003 הסכים לשים שקל מקופת המדינה על כל שקל שגופר יביא. כעבור כשנתיים כבר נכנסה ארגו לפעילות בחממת הטכניון, שם הפכה את הדגם הראשון לאב־טיפוס עובד.

 

ועדיין, רוב החברות שמהן ניסתה ארגו לגייס כסף היו ספקניות. "היתה חברה שוויצרית אחת שלה הצגתי את הפיתוח שלי, והם, כמו שאומרים, לא נתנו לעובדות לבלבל אותם", הוא נזכר. "לאחר שנציג שלהם בא לארץ וראה את רדי על המכשיר, הם התקשרו וביקשו ממני תמונות שלו הולך גם בלי המכשיר, כדי שהם יוכלו להשוות בין שני המצבים. במילים אחרות, הם חשבו שאני משקר". גם חברות הון סיכון, שאת שמן גופר אינו רוצה להזכיר, סירבו להשקיע בו. אבל לגופר כבר היה כאמור אב־טיפוס ראשוני - והמכשיר ללא ספק עבד. כתבה אחת ב־CNN קנתה לו פרסום בינלאומי, ובעקבותיה הגיעו עוד עיתונים זרים ורשתות טלוויזיה. עד מהרה הגיעו פניות ממרכזי שיקום אמריקאיים - ואז החל גם הכסף לזרום.

 

לדברי גופר, לאורך השנים גייסה החברה כ־5 מיליון דולר. המשקיעות בחברה הן הקרן של מרק ריץ, שהשקיעה כמיליון דולר, חממת הטכניון, קרן ההון סיכון הבורסאית פרו סיד, והקרן למדעי החיים ויטהלייף, שאחד השותפים בה, ג'ף דיקן, משמש כיום כיו"ר החברה. על פי מאגר המידע של תעשיית ההייטק בישראל IVC, ויטהלייף השקיעה בארגו כמיליון וחצי דולר. ויטהלייף היא הקרן הייעודית הגדולה ביותר בישראל להשקעות במדעי החיים.

 

עמית גופר. כתבה אחת ב־CNN קנתה לו פרסום בינלאומי עמית גופר. כתבה אחת ב־CNN קנתה לו פרסום בינלאומי צילום: עמית שעל

 

באירופה ובארצות הברית - אבל לא בישראל

 

עתידו של ה־ReWalk - ושל המשותקים שיוכלו להיעזר בו - נראה היום ורוד מתמיד. לאחר בדיקות מדוקדקות זכה המוצר לאישור האיחוד האירופי, ה־CE, ולדברי גופר בימים אלה מתחיל שיווקו באיטליה על ידי מרכז שיקום לנכים. בארצות הברית נמצא המוצר ממש לפני קבלת אישור ה־FDA ("רק עוד כמה שלבים פרוצדורליים וביורוקרטיים"), ואז תתחיל מכירתו גם שם. בשל מורכבות המכשיר הוא יימכר רק על ידי מכוני שיקום, שילמדו קודם את המשותק כיצד להשתמש בו בבטחה. הלקוח יוכל לרכוש את המכשיר רק לאחר שיעבור מבחן על ידי נציג מורשה מטעם ארגו. המחיר לצרכן טרם נקבע, אבל הערכות בלתי רשמיות מדברות על כמה עשרות אלפי דולרים.

 

אבל בעוד שבכל העולם יוכלו בקרוב משותקים בגפיים התחתונות לעמוד וללכת, דווקא בישראל שבה הומצא המכשיר הם יישארו ישובים בכיסא גלגלים. "פנינו אל משרד הביטחון, שאחראי לחלק גדול מהנכים בארץ, אבל הם הפנו אותנו לארגון נכי צה"ל, ולצערי העניין נופל בין הכיסאות", אומר גופר בתסכול ובכעס. "יש לנו תורם שמוכן לממן חלק מהסכום, ואנחנו מוכנים למכור את המכשיר לנכי צה"ל כמעט במחיר עלות, אבל מי שעומד בראש ארגון נכי צה"ל לא יושב בכיסא גלגלים וכנראה זה לא בדמו. חבל לי מאוד שאני כציוני ופטריוט לא אזכה לראות את המיזם שלי קורם עור וגידים פה".

 

בסופו של דבר, גם עם ה־ReWalk הנכה עדיין תלוי במתקן חשמלי מסורבל לניידותו. מה בעצם יתרונו הגדול של המכשיר על פני כיסא משוכלל?

"זו שאלה של כבוד. אענה לך בסיפור. הנסיין שלנו רדי סיפר לי לא מזמן שהבת שלו אמרה לו: 'אבא, סוף סוף אני רואה אותך בגובה העיניים. עכשיו אני רואה אותך כמו אבא אמיתי'. אתה יודע כמה חשוב לנכה לשמוע משפט כזה?".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x